בלום נ' כונס נכסים רשמי תל אביב

פסק דין

1.על הפרק בקשתה של המבקת (להלן: "החייבת") להכריזה פושטת רגל. בבקשתה הצהירה על קיומם של 88 נושים בהיקף נשיה של כ-1,156,000 ₪.

2.הכנ"ר מתנגד לבקשתה של החייבת וטוען כי החייבת מצויה בהליך שני בעניינה, וזאת לאחר שהליך ראשון בוטל בשל חוסר תום לב ביצירת חובותיה ובזמן הליך כינוס הנכסים. לדבריו היה עליה להצביע על שינוי משמעותי במצבה בהליך החדש, ואת לא עשתה. טענותיה חוזרות על עצמן וכבר נדונו בהליך הקודם, וכך גם באשר למצבה הרפואי.

עוד טוען הכנ"ר כי החייבת הסתירה כספי קרן פנסיה המצויים ברשותה וכן נכס בדמות בקשה להשבת רכוש נספי שואה.

כן טוען הכנ"ר כי החייבת ציינה שהיא מתגוררת עם ששת ילדיה הקטינים, בעוד הוברר כי ארבעה מהם לא גדלו כלל במחיצתה, אלא גדלו במוסדות חוץ ביתיים.

הכנ"ר טוען גם כי בתצהיר מיום 29.11.05 שהוגש לכנ"ר הודתה החייבת כי זייפה את חתימותיו של בנה, עשתה שימוש בכרטיס האשראי שלו וביצעה עסקאות רבות בשמו מבלי לקבל הסכמתו לכך, ובכך גרמה לו לחובות בסכום הגבוה מ-500,000 ₪. כן חשודה היא כי גרמה לבן אחר שלה חובות בהיקף של מעל 100,000 ₪ באמצעות פיזור המחאות על שמו.

עוד נטען כי לאחר צו הכינוס מסרה החייבת 3 המחאות בידיעה שלא תוכל לפורען.

כן נטען כי החייבת מפרה את תנאי צו הכינוס כאשר תשלום אחרון בוצע על ידה בחודש דצמבר 2011 ודוח אחרון הוגש בנובמבר 2011.

3.החייבת טוענת כי המבקשת הינה אשה קשת יום החולה במחלה ממארת וחסרת כל יכולת כלכלית, וכי עשתה כל אשר ניתן על מנת לעמוד בהתחייבויותיה. לדברי החייבת מצבה הבריאותי מהווה נסיבה חדשה, המאפשרת הגשת בקשתה להכריז עליה פושטת רגל בפעם השנייה.

נטען על ידי החייבת כי היא מקיימת את חובותיה שבהליך, אך במחצית השנה שלפני הדיון האחרון (שהתקיים ביולי 2012) שברה את שוק רגלה, ולא יכולה היתה לשלם ולהגיש דוחות עקב מצבה זה.

נטען על ידי החייבת כי הקטינים אשר שהו במוסדות חוץ ביתיים הגיעו בסופי שבוע לבית החייבת, וכי במשך כל אותה תקופה דאגה היא למחסורם ולצרכיהם.

עוד נטען כי החייבת לא הסתירה מידע כלשהו מהכנ"ר.

נטען עוד כי בנה של החייבת עושה כל הניתן על מנת לפגוע בה, וכי התצהיר המוזכר על ידי הכנ"ר נחתם על ידה באילוץ על מנת שיתאפשר לה לראות את נכדיה, ילדיו של בנה. באשר להמחאות חדשות אשר הוצאו על ידה לאחר מתן צו הכינוס, הרי היה זה בנה של החייבת שעשה שימוש ב-3 המחאות ישנות, בניגוד גמור לדעתה וללא אישורה.

כן נטען על ידי החייבת כי לא תהא תועלת לנושים מביטול הליך פשיטת הרגל, נוכח מצבה.

החייבת ביקשה, אפוא, להכריזה פושטת רגל, כאשר בא כוחה הוסיף כי הכנ"ר יוכל להוסיף ולבדוק גם בהמשך את נושא תום הלב.

4.בראש ובראשונה יש לסקור את פסק הדין שניתן בעניינה של החייבת בהליך פשיטת הרגל הקודם שהתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת. בפסק הדין מיום 16.8.07 קבע בית המשפט כי החייבת לא הרימה את נטל ההוכחה כי נהגה בתום לב, הן ביצירת חובותיה, והן בהתנהלותה לאחר מתן צו הכינוס. נסקרה שם התנהגותה והתנהלות השל החייבת כשבסיום נקבע גם פוזיטיבית כי החייבת יצרה חובותיה שלא בתום לב, בין היתר, כאשר החייבת צברה עוד ועוד חובות והגדילה את מצבת חובותיה לרבות על ידי העתקת מקום מגוריה ופתיחת לא פחות משמונה חשבונות בנק בשבעה סניפים שונים.

גם באשר להתנהלות החייבת במהלך התקופה שלאחר צו הכינוס נקבע כי לא ביצעה תשלומים, לא הגישה דוחות, לא אפשרה השלמת חקירתה והתנהגה בבוטות. כמו כן, מסרה תשובות לא משכנעות באשר להיקף ירושת אמה והציגה נתונים מטעים בעניין, וגם לא העבירה לקופת הפש"ר תקבול שקיבלה מהמל"ל. לפיכך נקבע כי החייבת אינה מתנהלת בתום לב בהליך עצמו.

בית המשפט התייחס גם למצבה הבריאותי של החייבת וקבע כי זה לא נעלם ממנו, אך הוסיף כי לאור התנהלות החייבת אינטרס הנושים נותר אינטרס מרכזי וכי החייבת לא עשתה את המעט שנדרש ממנה למען נושיה.

לפיכך נדחתה בקשת החייבת להכריזה פושטת רגל ובוטל צו כינוס הנכסים.

5.בקשתה הנוכחית של החייבת הוגשה ב-11.1.11, כ-3.5 שנים לאחר סיום ההליך הקודם.