בן בנימין נ' נוימן

פסק דין

1.התביעה שלפניי היא תביעה לפינוי מושכר - מבנה תעשייה באזור התעשייה הדרומי בחדרה, הידוע כחלק מחלקה 44 בגוש 10014 (להלן: "המושכר" או "הנכס").

2.כפי שעולה מכתבי הטענות, ועל כך אין מחלוקת, כל אחד מבעלי הדין הוא הבעלים הרשום ב- 2,060/9,806 מהחלקה, כאשר עפ"י הסכם שיתוף בין בעלי הדין לבין בעלי יתר החלקים בחלקה, יוחד לבעלי הדין שטח של כ- 3 דונם, עליו בנוי מבנה תעשיה. כמו כן, אין מחלוקת כי בעבר היו בעלי הדין בעלי המניות בחברת "בן בנימין – נוימן בע"מ" (להלן: "החברה") וכי בעקבות סכסוך שפרץ ביניהם, הגיעו הם להסכם שנועד להפרדת דרכיהם בחברה – הוא הסכם נספח 2 לכתב התביעה (להלן: "ההסכם").

3.עפ"י ההסכם, הוסכם על עריכת התמחרות, במסגרתה ירכוש המרבה במחיר את מניותיו של האחר. באותו מסמך הוסכם, כי הצד "שיזכה" בהתמחרות ירכוש את חלקו של האחר במניות החברה, וישכור ממי שמכר מניותיו את זכויותיו במושכר, לשם המשך ניהול עסקיה של החברה "לתקופה של 5 שנים פלוס אופציה לחמש שנים נוספות עפ"י תנאי חוזה השכירות אשר עותקו רצ"ב" (ראו "ההואיל" השישי בהסכם).

4.אין חולקין, כי נערכה התמחרות בעקבותיה רכש הנתבע את מניותיו של התובע בחברה (ראו נספחים 3-4 לכתב התביעה) ובעקבות כך, וכחלק מן המוסכם בין הצדדים, ביום 17.1.07 חתמו הצדדים על הסכם שכירות, לפיו השכיר התובע את זכויותיו במושכר לנתבע לצורך המשך ניהול עסקיה של החברה.

5.עפ"י הסכם השכירות - נספח 4 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע (להלן: "הסכם השכירות"), הוסכם כי מטרת השכירות היא "ניהול בית מסחר למוצרי עץ או נגריה או חומרי בנייה" (סעיף 3.1 להסכם). באשר לתקופת השכירות, הוסכם כי תקופת השכירות תהיה ל- 5 שנים, החל מיום 1.2.07 וכלה ביום 31.1.12. עוד הוסכם בין הצדדים, כי בתום השכירות, תהא לשוכר זכות ברירה (אופציה) לשכור את זכויות המשכיר במושכר לתקופה נוספת, עד 5 שנים. בשל חשיבות סעיף 6.3 להסכם - המקנה לשוכר את זכות הברירה (האופציה), אביא את לשונו במלואה:

"בתום תקופת השכירות לשוכר תהא אופציה לשכור את המושכר לתקופה נוספת עד חמש שנים (להלן: "התקופה הנוספת") בתנאים המקדמיים המצטברים להלן:

א. השוכר יודיע למשכיר על רצונו להאריך תקופת השכירות דלעיל בכתב, לפחות 90 יום לפני תום תקופת השכירות.

ב. השוכר מילא אחר כל תנאי הסכם זה במלואם.

ג. דמי השכירות לתקופה הנוספת יהיו זהים לדמי השכירות בתקופת השכירות.

ד. תנאי החוזה בתקופה הנוספת יהיו זהים לתנאי החוזה בתקופת השכירות בשינויים המחויבים מהארכת השכירות ל- 5 שנים נוספות.

ה. היה ובתום תקופת השכירות יבקש השוכר להאריך השכירות יעשה הדבר באותם תנאים המפורטים בסעיף 6.3 לעיל".

6.בכתב תביעתו, טוען התובע כי על הנתבע לפנות את המושכר, מאחר וחזקתו הייחודית במושכר אינה עוד עפ"י הסכם השכירות, זאת נוכח העובדה שהסכם השכירות אינו בתוקף מאז יום 31.1.12, לאחר שזכות הברירה (האופציה) לא מומשה. טענתו זו מבסס התובע על שני אדנים: הראשון – שהנתבע לא הודיע בכתב 90 יום לפני תום תקופת השכירות על רצונו לממש את האופציה, והנתבע הודיע לראשונה בכתב על כוונתו לממש את האופציה במכתבו מיום 12.12.11 (נספח 8 לתצהיר התובע), לאחר שקיבל מכתבו של התובע מיום 9.12.11, המודיע לו כי עליו לפנות את המושכר בתום תקופת השכירות (נספח 7 לתצהיר התובע); והאדן השני- הוא שהשוכר לא מילא אחר כל תנאי הסכם השכירות, כאשר ביצע במושכר שינויים ללא הסכמת התובע, כפי שעולה מהתראות ששלח התובע וצורפו כנספח 5 לתצהירו.

7.בכתב הגנתו ובתצהיר עדות ראשית שצורף לכתב ההגנה, טוען הנתבע, כי אין עילת פינוי כנגדו. לטענתו, מאז "הפסיד" התובע בהתמחרות, מנסה הוא להקשות על הנתבע ועל עסקיה של החברה, אשר פועלת בנכס מאז שנת 1995 עוד מן התקופה שבעלי הדין היו בעלי מניותיה של החברה.

8.אלה טענות ההגנה מפני תביעת הפינוי שמעלה הנתבע בכתב הגנתו ובתצהירו:

א.מאחר ובעלי הדין הם בעלים במשותף בנכס, ומאחר והנתבע הוא בעל זכות קניינית בו, לא ניתן "לדרוש פינויו מנכס המצוי בבעלותו". בכל מקרה, סעד הפינוי אינו בר ביצוע מאחר ולא ניתן ליתן סעד פינוי כנגד בעלים בנכס מקרקעין. (ראו סעיפים 13-15 לתצהיר הנתבע).

ב.לתביעה לא צורפה החברה שהיא צד מעוניין ודרוש. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי החברה השקיעה ממון רב במושכר וכאשר הצדדים יודעים כי מי שהחזיק בעבר והמשיך להחזיק בנכס היא החברה. עוד טוען הנתבע, כי אינו הבעלים במלוא מניות החברה וכי 50% ממניותיה מוחזקים ע"י אחר; ולפיכך, ללא צירוף החברה- המחזיקה בנכס, לא ניתן ליתן צו פינוי. (ראו סעיפים 16-21 לתצהיר הנתבע).

ג.באשר לביצוע עבודות במושכר ללא קבלת רשות התובע, טוען הנתבע כי השיפוצים שנערכו במושכר נעשו בהסכמת התובע, אשר דרש "בתמורה" להסכמתו, להעלות את דמי השכירות, כפי שעולה ממכתבו מיום 26.7.07 שצורף כנספח 9 לתצהיר הנתבע. לפיכך, נערך שיפוץ פנימי ומינורי לצורך המשך השימוש הסביר בנכס. כמו כן, טוען הנתבע כי התנהגות התובע מאז 2007 מלמדת על השלמה עם השיפוצים שנעשו במקום (סעיפים סעיף 29 לתצהיר הנתבע).

ד.הנתבע הודיע לתובע במספר הזדמנויות על מימוש האופציה. הראשונה, לפני שנתיים בפגישה בין התובע לנתבע, במסגרתה העלה הנתבע "את מחשבתו להרחיב את פעילות החברה ולהקים במגרש חנות לממכר מוצרי עץ", כאשר הנתבע מבהיר לתובע שמדובר בהשקעה, וכי הנתבע מתכוון להחזיק במושכר עד לתום תקופת האופציה. ההזדמנות השנייה, במהלך חודש ספטמבר 2011, כאשר התקיימה פגישה בנכס, בה נכחו התובע, הנתבע ועו"ד מטעמם, לצורך הסדרת לגליזציה לחלקים מן המושכר אשר נבנו לפני שנת 2007 וכאשר לאחר הפגישה הסביר הנתבע לתובע כי הוא מעוניין להמשיך להחזיק בנכס עד תום תקופת האופציה (ראו סעיף 12 לתצהיר הנתבע).

ה.כך או כך, ידע התובע על כוונתו של הנתבע לממש את האופציה, כפי שעולה ממכתבו של הנתבע מיום 4.9.09, שם כתב "להזכירך הנכס הושכר לתקופה של עד 10 שנים".