החלטה
נדונה בפני בקשת רשות להגן, בשני תיקים באותו עניין.
המדובר בתביעה שהוגשה על-ידי בנק דיסקונט, בגין יתרת חוב שנותרה בחשבון 198404, שנוהל על-ידי הנתבעים 1 ו- 2, כאשר הנתבע מס' 1 נפטר באוקטובר 2010 והנתבע מס' 3 הצטרף לחשבון בשלב מאוחר יותר ובו נותרה יתרת חוב בסך של כ- 21,000 ₪ וכן, תביעה נוספת בגין חשבון מס' 208515, בו נותרה יתרת חוב בגובה של כ- 50,000 ₪.
התצהיר המרכזי בבקשת הרשות להגן, הינו תצהירה של הנתבעת 2 – לרנר זהבי מירה, שהיא אמו של הנתבע 3 ואלמנתו של הנתבע 1. יתר התצהירים שהוגשו בתמיכה לבקשה אינם רלוונטיים שכן, המצהירים לא היו מעורבים בהתרחשות נשוא ההגנה.
בתצהירה נטען, כי הבנק התובע התרשל התרשלות חמורה כלפיה והפר את חובת הנאמנות שלו, שעה שצירף את הנתבע מס' 3 לחשבון הבנק המשותף שלה ושל הנתבע מס' 1. היה על הבנק התובע, לדבירה, להימנע מצירופו של הנתבע 3 לחשבון, שעה שהנתבע מס' 1 היה אדם חולה ולא כשיר משפטית וצירופו נעשה עקב כפיה ולחץ כלפיה וכלפי הנתבע מס' 1. כמו כן, לא הסביר לה הבנק התובע את המשמעות של צירוף הנתבע מס' 3 לחשבון, אותו הוא ניצל לרעתם. כמו כן, הפר הבנק את חובתו כבנק סביר, לזהות את ההתנהלות החריגה שהתקיימה בחשבון המשותף, בהעברות של סכומים חריגים, לפי נספחים 11-14. עוד הפר הבנק את התחייבותו, לממש את המשכונות לטובת החשבונות נשוא התביעה ולא לחשבון הפרטי של הנתבע 3 או התאגיד שבשליטתו.
טענות ההגנה של הנתבעים אינן בהירות לחלוטין. מצד אחד, נטען בפירוט בתצהיר כנגד צירופו של הנתבע מס' 3 לחשבונות, כמעשה לא הוגן מצד הבנק ובסיכום, לעומת זאת, קיימת חוסר עקביות ביחס לנקודה זו ומודגש הנושא של מימוש השעבודים וההתנהלות השוטפת.
ב"כ התובע טען, כי אין בתצהיר כדי להציג הגנה לכאורית, שעה שהנתבעת 2 עצמה מספרת בתצהירה, כי הנתבע 3 שכנע אותה או הפחיד אותה, או שניהם כאחת שלא לגלות דבר לבנק וכלפיו נוצר מצג כי הדברים מתנהלים באופן תקין.
הכלל הוא, כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, בית-המשפט לא נכנס בעובי הקורה ולא מכריע בשאלות של מהימנות ולכן, לדעתי, מירב החקירה מצד ב"כ התובע היתה מיותרת.
גם אם דרך הצגת הדברים איננה נהירה עד תום, עדיין, ניתן "לחלץ" ממנה איזשהו רכיב של הגנה, המתמקד בשאלת הסבירות של התנהלות הבנק, ביחס לחשבון. בכנות אומר, כי אף טענה זו קשה שכן, לפי גרסתה של הנתבעת 2 עצמה, היה שיתוף פעולה בין הנתבעים 1 ו- 2 לבין הנתבע 3, כך שגם לו היה הבנק יוצר קשר ישיר איתם ומודיע להם על המשיכות שנעשו – צריך יהיה להניח, שהיה מוצג מודל שונה של התנהגות, המנוגד לדפוס הפעילות המוצג על ידי הנתבעת 2 עצמה.
עדיין, לנוכח ההלכה הפסוקה בעניין מתן רשות להגן, גם במקרים של הגנה דחוקה, תינתן הרשות להגן, אלא שזו תוגבל אך ורק לנושא זה של ההתנהלות הכספית, החריגה כביכול, שהצריכה את התערבות הבנק. לא ניתנת הרשות להגן, ביחס לאופן המימוש של הבטוחות, כיוון שזו זכותו של הבנק להחליט בנושא זה ואף לא תינתן הרשות להגן, לפי הצהרת ב"כ הנתבעים עצמם, לעצם צירופו של נתבע 3 לחשבון.
סוף דבר: ניתנת הרשות להגן, באופן חלקי וחלקיו הרלוונטיים של התצהיר ישמשו כתב הגנה.
על אף זאת, אני ממליצה לנתבעים לשקול מחדש את הכדאיות שבניהול ההגנה כאן, במיוחד לאור גובה החוב והיחס הלא נוח, בינו לבין עלויות ההליך.
היה ויחליטו הנתבעים להמשיך את ההליך, כי אז נקבעים בזאת סדרי הדיון באופן כמפורט:
ניתן בזאת צו לגילוי ועיון הדדי במסמכים. ביצוע הצו יושלם עד ליום 15.03.12.
אני מורה על הגשת תיק מוצגים משותף, בו יאוגדו כל המסמכים עליהם יבקשו הצדדים להסתמך במהלך המשפט. הגשת תיק המוצגים המשותף משמעותה:
עריכה משותפת של כל המסמכים שבדעת מי מהצדדים להשתמש בהם במהלך המשפט, כולל נספחים שצורפו לכתבי הטענות, בסדר כרונולוגי, היינו, לפי התאריכים הנקובים בהם, כולל התיעוד הרפואי.
אין לצרף לתיק המוצגים עותקים של כתבי טענות או בקשות כלשהם אשר הוגשו בתיק עצמו, וכן אין לצרף תצהירי גילוי מסמכים.
המסמכים יאוגדו בתיק מוצגים אחד ויופרדו בחוצצים קשיחים.
אין לאגד יותר ממסמך אחד לכל חוצץ.