בנק הפועלים בית דגן 12667 נ' נחמיאס ואח'

החלטה

הנתבעים אינם מכחישים את החוב, על פי טענת נתבע 1 בחשבון העסקי היתה יתרת חובה, נקלע למצוקה תזרימית ולפיכך הבנק העמיד לו הלוואה בחשבון הפרטי, שהועברה לחשבון העסקי לכיסוי יתרת חובה.

למעשה, מתצהירו של נתבע 1 עולה כי כאשר עסקו נקלע לקשיים, ביקש פריסה של החזר החוב והבנק דרש שההלוואה תילקח בחשבון הפרטי על מנת שהנתבעת 2 תהיה אחת החייבות של ההלוואה.

טענת נתבעת 2, הינה כי לא היתה מודעת שהסכומים ילכו לעסק, ולא היתה מודעת לכך שבמועד הרלוונטי לא ניתן יהיה להחזיר את ההלוואה.

טענה זו נסתרת על ידי הנתבעת בעצמה בתצהיר כאשר היא טוענת שלדבריה בעלה הציג את המצב בעסק כחשבון שמתנהל כשורה, ובאותה נשימה טוענת בסעיף 10 שהבנק הודיע לה שאם לא יפרסו את יתרת החובה בדרך של הלוואה הבנק יעמיד את החוב בחשבון העסקי לפרעון מידי וינקוט בהליכים משפטיים כנגד בעלה.

כלומר, הנתבעת מודה שהיא ידעה שהכספים מיועדים לחשבון העסקי, ידעה שהחשבון העסקי עומד בפני הליך משפטי, והטענה כי לא ידעה אלא באותו שלב שאין סיכוי כדבריה להחזיר את ההלוואה, איננה יכולה לעמוד, מאחר וטענה זו מיוחסת לבעלה. לא ברור איזה מידע היה בידי התובע שיכול היה להוביל את התובע למסקנה שהנתבע 1 לא יעמוד בהחזרי ההלוואה.

עוד אציין כי למעשה מדובר בטענה שיש בה כשל פנימי, מצד אחד נטען כלפי התובע שהוא נהג בחוסר תום לב והעמיד הלוואה בהחזרים בלתי הגיוניים ומצד שני, אין ספק מתוך התצהירים של שני הנתבעים כי החשבונות של הנתבעים היו ביתרות חובה ועמדו בפני הליך משפטי, והבנק הסכים בחודש ספטמבר שלא לנקוט בהליכים משפטיים ולחתום על הלוואת הסדר לפרעון החוב, ולכן הטענה כי הבנק ידע שלא יקיימו את ההסדר על פניה נראית בלתי סבירה מה גם שלא הומצאו שום פרטים ממשיים שיובילו את בית המשפט למסקנה שאכן הנתבעים לא יכלו לעמוד בהסדר.

כאמור לעיל, הנתבעים אינם מכחישים את חובם, והטענה כי נתבעת 2 הינה ערבה, נועדה למעשה להחזיר את הגלגל לקדמותו ולהעמיד את הנתבעת במצבה לפני החתימה על ההלוואה, כאשר בסעיף 10 היא מאשרת שאם לא היתה מצטרפת כלווה היו ננקטים הליכים משפטיים כנגד בעלה, רצונה לחלצו מין המיצר הוביל אותה למתן סיוע בדרך של חתימה על הלוואה מתוך אמונה שהדבר יוביל לכך שהחוב יסולק באמצעות ההלוואה, והעובדה שהציפייה לגיטמית והסבירה לא הצליחה, איננה יכולה להוביל להחזרת הגלגל לאחור.

הנתבעים לא הציגו שום פרט שממנו בית המשפט יכול להסיק שהבנק נקט בחוסר תום לב, כי אמונתם וציפייתם במועד הרלוונטי להחזר החובות ולהמשך ניהול העסק לא היתה משותפת להם ולבנק מה גם שלא הומצאו כל אסמכתאות ונתונים חשבונאיים שמעידים כי אכן לא ניתן היה לנהל את העסק ולהניב ממנו את הפירות המבוקשים.

אשר על כן, אני דוחה את הבר"ל.

ביחס לשכר הטרחה, התובע זכאי לקבלת שכ"ט במועד שעייתו לפסק דין ובית המשפט מעמיד את שכר טרחתו על סך של 10,000 ₪ בלבד.

ניתנה והודעה היום כ"ב כסלו תשע"א, 29/11/2010 במעמד הנוכחים.

רחל ערקובי, שופטת

הוקלד על ידי: סלימה חימל