בנק לאומי לישראל בעמ נ' רוי-רום שיווק פירות וירקות בע"מ

התנגדות לביצוע ארבע שטרות של הנתבעת בסך של 50,000 ₪ כ"א שהגיש התובע לביצוע בהוצאה לפועל.

רקע עובדתי בתמצית ועיקרי טענות הצדדים:

1. הנתבעת מפעילה מחסן בשוק הסיטונאי בירושלים לממכר פירות וירקות. ביכורי האלה בע"מ (להלן: "ביכור האלה") עסקה במועדים הרלוונטיים בשיווק פירות וירקות מחקלאים לסיטונאים.

2. אין מחלוקת עובדתית כי הנתבעת מסרה לביכורי האלה ארבעה שיקים על סך 50,000 ₪ כ"א, משוכים לימים 20.9.15, 30.9.15, 10.10.15 ו- 20.10.15 (נספחים ב2 – ב3, אשר סומנו A5 – A8, לתצהיר אריאל קסלסי, מנהל מגזר עסקים בסניף בית שמש אצל התובעת; להלן: "קסלסי" ו"השיקים" בהתאמה).

3. אין מחלוקת כי השיקים הופקדו על-ידי ביכורי האלה בחשבונה בסעיף בית שמש (916) של התובע (להלן: "הבנק"). אין מחלוקת כי השיקים לא הוגבלו בסחרות (ר' גם עדות יניב קאיה, הבעלים של ביכורי האלה (להלן: "קאיה"), בפרו' עמ' 21, ש' 15-16) וכי הם שלמים ותקינים לפי מראיהם.

4. אין גם מחלוקת כי כנגד הפקדת השיקים בחשבון ביכורי האלה בבנק בוצע ניכיון לפני שהגיע מועד פרעונם. לשיק מיום 20.10.15 בוצע ניכיון ביום 2.7.15 (ת/3), לשיק מיום 20.9.15 בוצע ניכיון ביום 9.6.15 (ת/2) ולשיקים מימים 30.9.15 ו- 10.10.15 בוצע ניכיון ביום 5.6.15 (ת/1).

5. אין מחלוקת כי במועדים הרלוונטיים מסגרת האשראי של ביכורי האלה עמדה על 250,000 ₪ שהועלתה זמנית ל- 264,000 ₪ ביום 15.7.15 (ר' פיסקה 13 לתצהיר קסלסי).

6. לטענת הבנק, כנגד ניכיון השיקים לא הוגדלה מסגרת האשראי ולא הוקטנה יתרת החובה. הבנק טען כי כנגד ניכיון השיקים כובדו שיקים של ביכורי האלה, שלוּלא פעולת הניכיון, ייתכן שלא היו מכובדים. לטענת הבנק מדובר במעין מתן הלוואה נוספת, שניתנת בדרך של כיבוד שיקים שלא היו מכובדים לוּלא הניכיון.

7. הנתבעת אינה חולקת על כך כי השיקים ניתנו לבנק בעד ערך.

8. אין גם חולק כי כל השיקים בוטלו על-ידי הנתבעת ביום 4.9.15 מהסיבה שניתנה הוראת ביטול ולא מפני שלא היה כיסוי מספיק בחשבונה של הנתבעת (נספח א' לתצהיר קסלסי וכן נספח 2 לתצהיר שי זקן, מנהל הנתבעת; להלן: "זקן").

9. לטענת הנתבעת, השיקים נתנו "על החשבון" כבטחון לקבלת סחורה בעתיד, והיה ברור וידוע לשני הצדדים כי שמורה להם הזכות לקבל את השיקים בחזרה ו/או לבטלם באם יתברר כי ביכורי האלה לא תספק את הסחורה. הנתבעת טענה כי בסמוך לחודש ספטמבר 2015 פנה קאיה לזקן והודיע לו כי ביכורי האלה נקלעה לקשיים תזרימיים וכי לא תוכל לספק את הסחורה עד להודעה החדשה. בנסיבות אלו, ובהתאם לסיכום בין הצדדים, פעלה הנתבעת לבטל את השיקים ודרשה מביכורי האלה לקבל את השיקים בחזרה. אז נתברר לנתבעת כי בשל הלחצים שבהם היתה נתונה ביכורי האלה, בניגוד לסיכום שבין ביכורי האלה לנתבעת, הפקידה ביכורי האלה את השיקים בחשבון, אף כי השיקים היו על תנאי.

10. בנסיבות, נטען על-ידי הנתבעת לכשלון תמורה.

11. כן נטען על-ידי הנתבעת כי הפקדת השיקים על-ידי ביכורי האלה, אף שהיו על תנאי, היתה בעצתם של הפקידים בבנק, לאור יתרת החובה שבה היתה נתונה ביכורי האלה, וזאת אף כי הבנק ידע בעת סיחור השיקים כי מדובר בשיקים שניתנו על תנאי.

12. כמו כן, טענה הנתבעת כי הבנק ידע כי ביכורי האלה נקלעה לחדלות פרעון וכי אין אפשרות כי תספק את הסחורה למי מספקיה והחשבון הוגבל, ולמרות זאת נוכו השיקים שעה שחשבון ביכורי האלה היה בחריגה גדולה ממסגרת האשראי. בנסיבות אלו, שבהם הופקדו השיקים על-ידי קאיה בהוראת פקידי הבנק, הגם שידעו שהשיקים שניתנו על תנאי, וזאת על-מנת לכסות את פעילות הבנק מעבר למסגרת האשראי, פעל הבנק בחוסר תום לב. באשר לטענת הבנק כי ביצע בדיקה אל מול חשבון הבנק של הנתבעת נטען כי בדיקה זו אינה רלוונטית בנסיבות המקרה שבהן מדובר בעסקה על תנאי.

13. הבנק מצדו כפר בטענת הנתבעת כי השיקים ניתנו על תנאי וכי היה כשלון תמורה. לטענת הבנק הנטל להוכיח כשלון תמורה מוטל על כתפי הנתבעת, וזו לא עמדה בנטל להוכיח טענה זו. לטענת הבנק, לשם הוכחת כשלון תמורה אין די בטענה כללית, אלא היה על הנתבעת לצרף את מסמכי עסקת היסוד ולהעיד את מנהלת החשבונות של הנתבעת, ולכל הפחות להראות כי בהנהלת החשבונות של הנתבעת היה ביטול של העסקה, ומשלא נעשה כן, עומד הדבר לחובתה של הנתבעת.

14. כן נטען על-ידי הבנק כי בין הנתבעת לבין ביכורי האלה קיימים יחסים מיוחדים ולראיה ביקש הבנק להצביע על כך כי חרף העובדה שזקן טען בתצהירו כי ביכורי האלה נותרה חייבת לנתבעת מאות אלפי שקלים, לא הגישה הנתבעת תביעת חוב בתיק פשיטת הרגל של קאיה.

15. מכל מקום נטען על-ידי הבנק כי אף ככל שמדובר בשיקים שניתנו על תנאי והיה כשלון תמורה הרי שמדובר בכשלון תמורה שקרה לאחר סיחור השיקים ולאחר שניתנה תמורה על-ידי הבנק והבנק לא ידע על כך. כן נטען על-ידי הבנק כי לא ניתן לייחס לו ידיעה על כך כי מדובר בשיקים שניתנו על תנאי, שכן, אם אכן כך היה הדבר הבנק לא היה מנכה סדרה של שיקים לאורך זמן.

16. הבנק כפר גם בטענה כי פעל בחוסר תום לב. הבנק דחה מכל וכל את טענת הנתבעת כי הבנק הורה לקאיה להפקיד את השיקים למרות שידע כי הם על תנאי. לטענת הבנק, חשבון ביכורי האלה לא היה בחריגה, שכן, החריגה המופיעה בדפי החשבון הינה על תנאי והיא מעודכנת ביום שלמחרת, לאחר שמבוצעת סליקה של השיקים שהופקדו יום קודם לכן. בעניין זה נטען כי הבנק ערך את הבדיקות הנדרשות אל מול חשבון הבנק של הנתבעת, בהרשאת הנתבעת, עוד בתחילת שנת 2015, ובהמשך לכך סדרה של שיקים נוספים של הנתבעת נוכו בחשבון ביכורי האלה. לטענת הבנק, אין להטיל עליו את הנטל לבדוק את תנאי עסקת היסוד.

    דיון:

17. למעשה, טענת הנתבעת הינה כי השיק ניתן על תנאי לפי סעיף 20(ב)(2) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות"). הנטל להוכיח טענה זו מוטל על כתפי הנתבעת לפי סעיף 20(ג). על הנתבעת גם מוטל הנטל לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 29(א) שלפיו השטר נעשה בעד ערך (ר' תאמ (הרצ') 14218-11-12 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' ברכת העמק בע"מ, (11.2.15) (להלן: "בנק מרכנתיל"), פיסקה 6 ועא 1794/09 אלומיניום החזקות (א.ה.) בע"מ נ' דוד אפל, (4.7.10), פיסקה 18 וכן עא 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, (21.12.89), פיסקה 12 אליהם הפנה בית המשפט בפרשת בנק מרכנתיל).

18. יחד עם זאת, נטל ההוכחה אינו מוטל על כתפי הנתבעת לאורך כל הדרך, שכן, ככל שתצלח דרכה להוכיח כי השיקים ניתנו על תנאי וכי התנאי לא התקיים, דהיינו, שהיה כשלון תמורה, יעבור הנטל אל כתפי הבנק להוכיח כי הוא אוחז כשורה לפי סעיף 28 לפקודת השטרות. במסגרת זו עליו להוכיח כי נטל את השיק כשהוא שלם ותקין לפי מראהו, כי נתן בתום לב ערך בעד השטר וכי בשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה (פרשת בנק מרכנתיל, פיסקה 6).

19. מקובלת עלי טענת הבנק כי על המבקש להוכיח כי השיקים ניתנו על תנאי וכי היה כשלון תמורה לפרט את הטענה ולסמוך אותה בנתונים וכי אין די בהעלאת טענה סתמית (עא (ת"א) 4473/98 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' נ.א.ר.כ. נכסי פז בע"מ, (11.1.00), פיסקה 4).

20. טענת הנתבעת כי השיקים ניתנו על תנאי וכי היה כשלון תמורה נסמכה בעיקרה על תצהיריהם ועדותם של קאיה וזקן. קאיה אישר בתצהירו את האמור בתצהיר זקן.

21. לשיטת העבודה שבין הנתבעת לביכורי האלה התייחס זקן בפיסקה 6 לתצהירו, שם ציין כי הנתבעת רכשה סחורה בהיקפים גדולים מאת ביכורי האלה, והיה נהוג ומקובל לתת שיקים "על החשבון" כבטחון לקבלת הסחורה בעתיד, והיה ברור לשני הצדדים כי שמורה לנתבעת הזכות לקבל את ההמחאות בחזרה או לבטלן באם מתברר כי ביכורי האלה אינה פועלת לספק את הסחורה.

22. קאיה העיד על שיטת המסחר בשוק הפירות והירקות. לפי עדותו של קאיה חב' ביכורי האלה הינה חברה ששיווקה פירות וירקות לסיטונאים בכל חלקי הארץ, ביניהם גם הנתבעת. מאחר וגידול התוצרת עולה כסף לחקלאים, ביכורי האלה מימנה את גידול התוצרת לגודל מסוים של אדמה, נניח דונם, והחקלאי התחייב לביכורי האלה את התוצרת של הגידול מאותו שטח אדמה שמומן על-ידי ביכורי האלה. לצורך מימון החקלאים מראש לגידול אותה התוצרת, גבתה ביכורי האלה תשלום מראש מאת הסיטונאים, תוך התחייבות כי כנגד התשלום יזוכה אותו סיטונאי בכמות מסוימת מתוך התוצרת (ר' עדות קאיה בפרו' עמ' 19, ש' 6-19). לאחר מכירת התוצרת על-ידי הסיטונאי (כדוגמת הנתבעת), מוצאת חשבונית לביכורי האלה על-ידי הסיטונאי שממנו מנוכה עמלת תיווך שמגיעה לסיטונאי, וביכורי האלה מוציאה קבלה לסיטונאי (ר' עדות קאיה בפרו' עמ' 20, ש' 20-24). אם הסחורה שווקה מבלי שניתן תשלום מראש, לחשבונית יצרף הסיטונאי גם שיק (ר' עדות קאיה בפרו' עמ' 21, ש' 6-7; עדות זקן בפרו' עמ' 3, ש' 21-22; עמ' 24, ש' 34-38 ועמ' 25 ש' 1-5). זקן העיד באותו המקום כי מדובר בשיטה ארצית.

23. מאחר ועדותם של קאיה וזקן ביחס לשיטת המסחר ביניהם נתמכה בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת, לא ראיתי פגם בכך כי הנתבעת ו/או קאיה לא צירפו כל מסמך כתוב שיש בו כדי ללמד על מערכת היחסים ביניהם. קאיה העיד כי רוב העבודה שלו נבנית על אמון (פרו' עמ' 20, ש' 13-14). גם קאיה וגם זקן לא זכרו לומר האם היה ביניהם הסכם כתוב (ר' עדות קאיה בפרו' עמ' 20, ש' 15-16 ועדות זקן בפרו' עמ' 25, ש' 3-5).

24. אין בידי לקבל את טענת הבנק כי אין לקבלת את עדות קאיה לגבי שיטת המסחר שנהגה בינו לבין הנתבעת באשר היא לא הובאה בתצהירו. קאיה אישר בתצהירו את כל העובדות שבתצהיר זקן. בפיסקה 6 לתצהיר זקן נטען כי בשיטת המסחר שנהגה בין הנתבעת לביכורי האלה היה נהוג ומקובל לתת שיקים "על החשבון" וכי היה ברור לצדדים כי שמורה לנתבעת הזכות לקבל את השיקים בחזרה ו/או לבטלם באם מתברר כי הסחורה אינה מסופקת. בניגוד לדברי ב"כ הבנק בסיכומיה, עדותו של קאיה לא הועלתה במסגרת בקשת ב"כ הנתבעת להשלמת חקירה ראשית, שנדחתה על-ידי בית המשפט לאור התנגדות הבנק, אלא במהלך חקירתו הנגדית, במענה לשאלות ב"כ הבנק. מכל מקום, הבנק לא ביקש להביא ראיה לסתור, וטענת הבנק כי לא ניתנה לו ההזדמנות לסתור את דברי העד הועלתה לראשונה בסיכומים. הבנק אמנם ביקש להפוך את סדר הבאת הראיות, אך בקשה זו הועלתה בפתח דיון ההוכחות. בנסיבות, נקבע כי העד מטעם הבנק יעיד תחילה תוך שטענות הצדדים ביחס לנטלי ההוכחה תישמרנה להם לסיכומים.

25. עדותם של קאיה וזקן באשר לשיטת המסחר שנהגה ביניהם, שהיא, לדבריהם, שיטת המסחר הנהוגה בפירות וירקות, שלפיה התשלום ניתן מראש ועל תנאי, נתמכה בכרטסת הנהלת החשבונות של ביכורי האלה אצל הנתבעת (נספח 2 לתצהיר זקן; להלן: "הכרטסת"). מכרטסת הנהלת החשבונות ניתן ללמוד כי קיימת הבחנה בין הפקדות שיקים, כדוגמת השיקים שביסוד התובענה, בסכומים "עגולים" שלצידם רישום "תשלום" או "תקבול" אשר נרשמו ביתרת החובה של ביכורי האלה אצל הנתבעת, לבין סכומים שאינם עגולים שנרשמו בכרטסת הנהלת החשבונות בטור יתרת הזכות של ביכורי האלה אצל הנתבעת, שלצידם רישום "קניה".

26. הטענה כי הסחורה לא סופקה כנגד השיקים, דהיינו, כי היה כשלון תמורה, נתמכת אף היא בכרטסת הנהלת החשבונות של ביכורי האלה אצל הנתבעת ממנה ניתן ללמוד כי אף שביכורי האלה הינה הספק, היא קיימת ביתרת חובה בספרי הנתבעת (הצרכן) בסך של 367,168.72 ₪ נכון ליום 29.2.16.

27. גם בעובדה, שאינה שנויה במחלוקת, כי השיקים בוטלו לבקשת הנתבעת ולא בהעדר כיסוי מספיק בחשבונה, במועד אחד, 4.9.15, ולא בסמוך למועד פרעונו של כל שיק (נספח 2 לתצהיר זקן), יש כדי לתמוך בטענת הנתבעת לכשלון תמורה. בנוסף, גם העובדה, שאף היא אינה שנויה במחלוקת, כי בסמוך לאחר ביטול השיקים על-ידי הנתבעת, נקלעה ביכורי האלה לקשיים כלכליים, וכי הבנק נקט נגדה בהליכים משפטיים בסמוך לאחר מכן, כגון גביית השיקים שביסוד התובענה מאת הנתבעת (ההתנגדות שביסוד ההליך שבכותרת הוגשה בחודש אפריל 2016), יש כדי לתמוך בטענה לכשלון תמורה.

28. במכלול האמור, מסקנתי היא כי הנתבעת הוכיחה כי השיקים ניתנו על תנאי שתסופק הסחורה, וכי הסחורה לא סופקה, דהיינו, כי היה כשלון תמורה.

29. מכאן לשאלה, האם הבנק אוחז כשורה לפי סעיף 28 לפקודת השטרות ולכן הוא גובר על כשלון התמורה במערכת היחסים שבין הנתבעת לביכורי האלה לפי סעיף 37(2) לפקודת השטרות, או שמא הבנק אינו אוחז כשורה ולכן אף שהשיקים ניתנו בעד ערך הבנק לא יגבר על כשלון התמורה (ר' רעא 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, (24.11.15) (להלן: "טריידינג"); דנא 8447/15 בנק לאומי לישראל נ' טל טריידינג קורפ, (11.9.17)).

30. כאמור, אין חולק כי השיקים היו סחירים וכי הם שלמים ותקינים לפי מראיהם. אין גם חולק כי הבנק נעשה אוחז בשיקים לפני שעבר זמנם. בהתאם לקביעתי לעיל, במועד סיחור השיקים היו השיקים על תנאי, אך טרם היה כשלון תמורה, שהרי, לדברי זקן, בסמוך לחודש ספטמבר 2015 הודיעו לו קאיה כי ביכורי האלה לא תוכל לספק לו את הסחורה (פיסקה 8 לתצהיר זקן) ואין חולק כי השיקים נוכו על-ידי הבנק קודם לכן. אין גם חולק, כאמור, כי השיקים ניתנו לבנק בעד ערך.

31. המחלוקת בין הצדדים בשאלה האם הבנק אוחז כשורה או לא מתמצית בטענת הנתבעת כי הבנק ידע במועד הסיחור כי השיקים הינם על תנאי וכי הבנק נטל את השיקים בחוסר תום לב, כאשר חשבונה של הנתבעת היה מצוי ביתרת חובה הגבוהה ממסגרת האשראי שאושרה לה.

32. יש להבחין בין שתי שאלות: תום הלב והידיעה. תנאי להיות אוחז "אוחז כשורה" לפי סעיף 28(א)(2) לפקודת השטרות, הוא, בין היתר, כי מי שנטל את השטר יטלו בתום לב וכי בשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה. דהיינו, ייתכנו מצבים שבהם ייקבע כי האוחז נטל את השטר בתום לב אך ידע על כך שהמסחר בו פגום, ולהיפך, כי האוחז בשטר לא ידע בשעת נטילת השטר כי המסחר בו פגום אך הוא לא נטלו בתום לב. מדובר בשני תנאים נפרדים, שכל אחד מהם עומד על רגליו שלו, ודי בכך שאחד התנאים לא התקיים כדי לקבוע כי האוחז בשטר אינו אוחז כשורה.

33. ודוק – יש גם להבחין בין תום לב וידיעה לרשלנות. בפסק הדין המנחה בדנ 15/70 קוד בע"מ נ' תל-חנן, חברה לאחסנה ומסחר בע"מ, (6.12.71) (להלן: "קוד בע"מ"), נקבע בפיסקה 3 לפסק דינו של כב' השופט י' כהן כי:

    "ההלכה בדבר משמעות המונח "תום-לב" בפקודת השטרות היא ברורה והיטיב להסבירה ד"ר זוסמן בספרו על דיני שטרות (מהדורה רביעית, סעיפים 227-229). בענין חובת חקירה ודרישה, נאמר שם (בסעיף 228):ב

     

    "אם תהא חובה על נוטל השטר לחקור ולדרוש בענין שאינו מתגלה על פני המסמך עצמו, ישהה הדבר סיחור המסמך ויגרע מערכו של מסמך סחיר. דרכי הסחרות מחייבים פעולה מהירה.

    המסמך משול לכסף; מה יהא ערכו של שטר שעליו חתומים שמות אחדים, אם נאמר לנוטל השטר:ו שאל כל אחד מהצדדים, שמא פגום השטר, והיה ולא תזכה לקבל אישורים שהכל כשורה, אל תיטול את השטר?

     

    לפיכך, במסגרת דיני השטרות, ידיעת פגם פירושה - ידיעה ממש, ואין די באפשרות לדעת. אף החובה לדעת, בדומה לחובה לנהוג זהירות, אין לה מקום בשיקולינו. אבל מה שנראה כרשלנות כבדה, שהיא כשלעצמה אינה גורעת מישרו של אדם, כאמור, יכול שישמש ראיה למעשה לא ישר."

     

     

    להשלמת הדברים הנ"ל מובא שם קטע מפסק-הדין האנגלי המנחה בענין

    זה והוא [JONES V. GORDON; (1877), ]1 שבו נאמר:נ

     

    "אם הוא (התובע) טעה בתום-לב ובחוסר זהירות, וכך נטל שטר שלא צריך היה לקחתו, עדיין הזכות בידו להיפרע. אבל..... אם הוא לא טעה בתום-לב ובחוסר זהירות, אלא חשד היה בלבו שמא משהו לא כשורה, לא מפני שטעה בתום-לב או מפני שהיה טיפש, אלא מפני שחשב בסתר לבו 'אני חושד שמשהו כאן לא כשורה, ואם אשאל ואחקור, כי אז לא אחשוד עוד אלא אדע, ולא אוכל להיפרע', זהו חוסר יושר" (שם, [1], בע' 629).

     

    יש להבהיר שרשלנות רבתי כשלעצמה איננה שוללת תום-לב, אם כי, כאמור, היא יכולה להוות ראיה בדבר חוסר תום-לב...".

     

34. גם בחינת תום הלב וגם בחינת הידיעה הינן סובייקטיביות, ואולם, כפי שנקבע, רשלנות כשלעצמה, ובכלל זה אף רשלנות רבתי, אינה שוללת תום לב כי אם יכולה להוות ראיה בדבר חוסר תום לב. לעניין זה אפנה גם לתט (י-ם) 59533-06-19 יעד שיאן ניהול פרויקטים ויזמות בע"מ נ' אחוזת עדי חברה לבניה בע"מ, (18.3.20) (להלן: "אחוזת עדי"), פיסקה 11 ולפסיקה ולספרות המובאים שם, וזו לשון הדברים:

    "תום לבו של האוחז נבדק לפי מבחן המתמקד בתום ליבו הסובייקטיבי. קריטריון זה דן ב"יושר לב של מקבל הזכות, שלא ידע על פגם בזכויותיו של המעביר. רכישת זכות הנעשית ברשלנות, ואפילו ברשלנות חמורה, איננה נגועה, לפי שיטה זו, בחוסר תום לב". לצד זה, "עצימת עיניים והתעלמות מחשדות שהיו לרוכש נחשבים... לחוסר תום לב" (ש' לרנר דיני שטרות 233 (התשס"ז). ראו גם ע"א 702/76 אלימלך נ' בנק ישראל [פורסם בנבו] פיסקה 4 (7.8.79), ד"נ 15/70 קוד נ' תל חנן (6.12.71)). הדרישה בסעיף 28(א)(2) סיפא להעדר ידיעה על פגם בזכות קנינו של המסחר, מעלה אף היא דרישה סובייקטיבית לידיעה כאמור, ולצדה אלמנט בעל ממד נורמטיבי "אובייקטיבי" הנובע מציפייה כי האוחז יסיק מסקנות סבירות והגיוניות מהמידע שברשותו ("אוחז השטר אינו מצווה לערוך בדיקות כלשהן, אלא להסיק מסקנות הגיוניות סבירות מהמידע המצוי ברשותו" – לרנר בספרו הנזכר לעיל, עמ' 236).

    לצד קריטריונים אלה, יודגש אלמנט נוסף שהוא מרכזי לענייננו, ואשר עוסק בעיתוי הרלבנטי לבחינת תום הלב – זהו, לפי לשונו של סעיף 28(א)(2), העיתוי בו נטל האוחז את השטר ועיתוי סיחור השטר לו".

35. את תום ליבו של הבנק יש לבחון גם על רקע הפסיקה אשר התייחסה למערכת היחסים המיוחדת שבין בנק ללקוח והחובות הנובעים ממנה. לעניין חובות הבנק אפנה לע"א (ת"א) 2344/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' המפרס חב' לניהול ולקבלנות בע"מ, (15.7.13) (להלן: "בנק דיסקונט"), פיסקה 7, שם נפסק כי:

    "7.אשר לחובה המוטלת על הבנק – מערכת היחסים בנק-לקוח היא מערכת מיוחדת, הנובעת מהאמון שרוחש הציבור הרחב כלפי מוסד זה. הבנק ופקידי הבנק, נתפסים בעיני הציבור כסמכות מקצועית, בין היתר בשל כך שברשות הבנק לא אחת, מידע אשר אינו נגיש לציבור הרחב; הבנק כמוסד כספי הוא גם בעל כישורים מיוחדים ואמצעים טכניים שאינם נחלתו של הפרט. כל אלה עשויים לאפשר לבנק למנוע נזקים מלקוחותיו, בעוד שלנפגע הפוטנציאלי אין יכולת דומה (ראה א' פורת "אחריותם של בנקים בגין רשלנות – התפתחויות אחרונות" [6]).

    מכוח מערכת היחסים המיוחדת, הוטלו על הבנק חובות מיוחדות, שאינן מוטלות על צדדים לחוזה רגיל...".

     

36. כן ר' לעניין זה עא 8510/09 בנק הפועלים בע"מ נ' אטיה נויברג, (24.11.11), פיסקה 6, שם נקבע כי:

    "אך אני סבור כי הדין אינו יכול להתעלם מתפקידו המיוחד והייחודי של הבנק בכלכלה המודרנית. ידוע כי הבנק מצוי תחת פיקוח רגולטורי, והיכולת לפתוח מוסד בנקאי חדש מוגבלת מטבעה. אף בשל כך אמינות ויושר חייבים להיות חלק מסימני ההיכר שלו. תלות המשק במוסד זה רבה היא ועיני היחיד נשואות אליו בזרם השוטף ובצמתים עיקריים בחייו. תמונה זו, על מרכיביה, מקימה דרישה כי בנק ינהג בהגינות כלפי הבא במגע עימו, אפילו אין ביניהם יחסים חוזיים. מסקנה זו נובעת מהמעמד הנורמטיבי של הבנק. כמובן שאין להפריז בחובה זו אך גם אין לצמצמה עד דק. לא נמצא צורך לקבוע מסמרות מעבר לכך. דעתי היא שבמקרה דנא הבנק נהג בהגינות הראויה כלפי המשיבה. עם זאת, שוב יודגש שאין לקבל את עמדת הבנק לפיה: "במקרה דנן החוק אינו מטיל על הבנק חיוב כלשהוא" (סיכומים מטעם הבנק, פסקה 24.5).

     

37. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביכורי האלה עשתה עסקאות בהיקפים של עשרות ומאות אלפי שקלים, לרבות עם הנתבעת (ר' דף החשבון של ביכורי האלה, נספח ג' לתצהיר קסלסי). לתצהירו של קסלסי צורפה רשימת 12 שיקים של הנתבעת והעתקיהם שהופקדו בתקופה שבין 20.1.15 עד 20.10.15 בחשבונה של ביכורי האלה, ביניהם, השיקים שביסוד התובענה, אשר הסך הכולל שלהם עומד על 650,000 ₪ (נספח א' לתצהיר קסלסי). כן צורפו לתצהיר קסלסי שיקים נוספים שלגביהם בוצע ניכיון שיקים בחשבון ביכורי האלה (נספחים ב4 – ב9 לתצהיר קסלסי).

38. קסלסי טען בתצהירו כי ביכורי האלה לא מסרה לבנק כל הודעה על כך שהשיקים נמסרו בתמורה לעסקאות עתידיות שתמורתם טרם ניתנה או שתמורתם לא תינתן (פיסקה 14 לתצהיר קסלסי). כן ציין קסלסי בפיסקה 18 לתצהירו כי הבנק לא ביקש מהנתבעת או ממנהלה (כנראה הכוונה היא לביכורי האלה ולא לנתבעת, שכן, קסלסי התייחס בסעיף זה לסעיף 10 בתצהירו של זקן) להפקיד המחאות שנמסרו על תנאי תוך ידיעה שהסחורה לא תסופק. בנוסף נטען על-ידי קסלסי כי אם קאיה אמר זאת לנתבעת "הרי ששיקר במצח נחושה".

39. לעומת זאת, קאיה טען בתצהירו כי קסלסי ופקידה בשם שמחה ידעו כי השיקים ניתנו על תנאי וכי לא סופקה סחורה בגינם. בעדותו הוסיף קאיה וציין כי הבנק ידע את השיטה שבה עבדה ביכורי האלה מול החקלאים שלפיה ניתן כסף מראש על התוצרת, ואף ציין כי על יסוד זה אשרו לו הלוואה נוספת (פרו' עמ' 20, ש' 33-36; עמ' 21, ש' 1-2; עמ' 23, ש' 28-32). לטענת קאיה נערכה ישיבה בבנק בעניין זה בסביבות שנת 2014-2015 שבה השתתפה נציגה מהמנהלת ואף נערך פרוטוקול בעניין זה (פרו' עמ' 22, ש' 12-19). קאיה הוסיף וציין כי החקלאים ביקשו אישור מהבנק ושוחח עם שמחה מהבנק (פרו' עמ' 23, ש' 20-22).

40. עוד העיד קאיה כי לא זו בלבד שהבנק ידע על שיטת העבודה שבין ביכורי האלה לנתבעת אלא שבשלב כשלהו הבנק התחיל להפעיל עליו לחץ וסירב לנכות לו את מלוא התמורה שבשיקים והעביר חלק מהתמורה לחסכון (פרו' עמ' 21, ש' 27-36). בנוסף, טען קאיה כי הבנק אף אמר לו לפרוט שיקים בשוק האפור (פרו' עמ' 23, ש' 4-6).

41. קסלסי אישר בעדותו כי הנתבעת היתה לקוח בולט של ביכורי האלה (פרו' עמ' 15, ש' 11-12). קסלסי הוסיף וציין כי הבנק עובד לפי פרופיל סיכון שעל סמכו הוא נותן אשראי, וכי כדי לבצע ניכיון שיקים הבנק מבצע פעולות בסיסיות כדי לוודא שהוא אוחז כשורה. לשאלת בית המשפט אישר קסלסי כי הבדיקות הנדרשות הן מעבר לבדיקות הצורניות של השיק, וכך לשונו בפרו' עמ' 13, ש' 20-28:

    "ש. לפי טענתך, הבנקים בישראל צריכים לתת אשראי לכולם. לפי נקודת ההנחה הלקוחות צריכים להחזיר. האם זה נכון שהבנק נותן אשראי ללקוח אין וודאות של מאה אחוז זה יחזור.

    ת. יש פרופיל סיכון שלפיו הבנק עובד. פעולת הניכיון עובדת לפי פעולות בסיסיות כדי לוודא שהבנק אוחז כשורה בצ'ק. ואם יש משהו שניתן לפגום באחיזה כשורה לא נבצע את עסקת האשראי. לשאלת בית המשפט אולי זה הדבר היחיד שאתם בודקים שאתם יודעים או חושבים שאם אתם אוחזים כשורה לא אכפת לכם מהי יכולת ההחזר של בעל החשבון או מהי מערכת היחסים שלו עם הצד השני בעסקת היסוד? אני משיב חד משמעית לא. כשאנו בוחנים לקוח מכל סוג אנו בוחנים את מצב החברה, ואם המצב הוא שאנו לא מוכנים לממן יותר גם בטחונות נזילים לא נרצה לממן. זה חייב לבוא בד בבד עם לקוח שאנו רוצים לממן אותו".

42. אם כן, הבנק אינו חולק על כך כי במקרה זה, מקום שבו הנתבעת היתה לקוחה בולטת של ביכורי האלה, בהיקפים של מאות אלפי שקלים, הבנק נדרש לבצע בדיקות שהן מעבר לבדיקות הצורניות של השיקים.

43. באשר לשאלה אלו בדיקות ביצע הבנק ביחס לשיקים מושא התובענה, העיד קסלסי בפרו' עמ' 13, ש' 29-36 ובפרו' עמ' 14, ש' 1-2 כי:

    "ש. הצ'ק הראשון שצרפת, בנספח A5 בתאריך של ה-20.09.15, האם אתה יודע לומר אילו פעולות אתה או הבנק ביצעתם כדי לוודא האם מאחורי הצ'ק הזה יש כיסוי?

    ת. כשאנו מבצעים ניכיון צ'קים אנו מבקשים מידי פעם אינפורמציה מהבנק שרשום על הצ'ק. חוק יסוד בנקאי, הלקוח צריך לתת אישור למתן האינפורמציה. הלקוח זוהי חברת רוי-רום. מידי פעם אנו מבצעים בדיקות תקופתיות. אנו שואלים לבנק של רוי-רום, יש סודיות בנקאית ובנקים לא נותנים אינפורמציה ללא אישור של הלקוח שלהם. לגבי הצ'ק הזה קיבלנו אינפורמציה לגבי רוי-רום מתאריך 13.01.15 קיבלנו מידע מבנק דיסקונט 530 שהוא לקוח סביר ללא החזרות. כחלק מתהליך של בדיקת האשראי, יש אינפורמציה חיובית לגבי הלקוח. אנו גם מכירים אותו. יש היגיון, זה באותו הענף. אנו מבינים שהלקוח שלי מספק סחורה לאותה חברה סיטונאית והבדיקה שאנו עושים זה לגבי החברה שאיתה אנו עובדים".

     

44. לדברי קסלסי, מי שעשה את הבדיקה במקרה שביסוד התובענה אינו הוא אלא פקיד בשם שמוליק זילקה (פרו' עמ' 14, ש' 14-15). קסלסי גם אישר כי נייר הבדיקה לא צורף על-ידו (פרו' עמ' 14, ש' 10-11). בנוסף, ציין קסלסי כי בדברים שלא דרשו מעורבותו או החלטתו, התנהלות ביכורי האלה היתה מול הפקידים, ובכלל זאת – שמחה (פרו' עמ' 11, ש' 29-32).

45. באשר לטענת קאיה כי הבנק לחץ עליו להפקיד שיקים לנכיון ציין קסלסי כי אין כל הגיון בטענה זו מכיוון שיתרת החוב בחשבון לא הוקטנה כתוצאה מהפקדת השיקים, וכל שניכיון השיקים נתן לביכורי האלה הוא שכובדו שיקים אחרים שנמשכו מהחשבון חרף החריגה, ולדבריו: "אם יש פה אמירה שלבנק יש אינסנטיב להגיד ללקוח להפקיד את השיקים כדי להקטין את החוב זו לא היתה הסיטואציה" (פרו' עמ' 16, ש' 19-32). טענתו זו של קסלסי לוקה בכשל פנימי, משום שהיא עומדת בסתירה לטענה, שאינה שנויה במחלוקת, כי הבנק נתן ערך בעד השיקים שהופקדו לניכיון.

46. עדותו של קאיה לגבי ידיעת הבנק אודות שיטת המסחר בינו לבין הנתבעת, ובכלל זה על כך כי מדובר בשיקים שניתנו על תנאי, נאמנת עלי. הדברים גם מתיישבים עם ההיגיון והשכל הישר. שכן, אין מדובר בעסקה ספציפית, או במספר מצומצם של עסקאות ספציפיות. מדובר בהיקף גדול של עסקאות, במאות אלפי שקלים, שבוצעו באותה השיטה לאורך שנות פעילות ביכורי האלה משנת 2012 (ר' עדות קאיה בפרו' עמ' 19, ש' 10). שיטת הפעולה באה לידי ביטוי בדפי החשבון של ביכורי האלה בבנק (נספח ג' לתצהיר קסלסי) שבהם ניתן לראות בשורות הזכות הפקדות שיקים בסכומים עגולים לצד הפקדות בסכומים שאינם עגולים. הדעת גם נותנת כי חשבון שמנוהל בהיקפים כה גדולים, שלפחות במועדים הרלוונטיים כפי המשתקף מדפי החשבון שצורפו, נוהל על גבול יתרת האשראי, ומעבר לו, קוימו שיחות ופגישות עם ביכורי האלה (קאיה).

47. במצב כזה, טענה לחוסר ידיעה צריכה להיתמך בראיות ממשיות, כדוגמת נהלי הבנק, פרוטוקולי ישיבות ותרשומות ביחס לאישורים שניתנו להתנהלות החשבון. הגם שקסלסי העיד כי מי שטיפל בנתבעת בשוטף היו הפקידים, למעט ככל שמדובר היה בפעולה שדרשה אישור, לא הובאו מי מהפקידים לעדות. הדברים מקבלים משנה תוקף הן ביחס לשמחה (לדברי קסלסי מדובר בשמחה אלביליה; פרו' עמ' 11, ש' 24-30), שלגביה נטען עוד בתצהיר קאיה כי היא, בנוסף לקסלסי, ידעה על שיטת הפעולה, והן ביחס לזילקה, ששמו עלה בעדות קסלסי ושלפי דברי קסלסי הוא שביצע את הבדיקה בנוגע לנתבעת. כאמור, הרישום אודות אותה הבדיקה שנעשתה לא צורף לתצהיר קסלסי.

48. קסלסי במהלך חקירתו לא ידע לענות על העובדות הנוגעות למקרה הספציפי, אלא ענה על הדברים על יסוד הנהוג והמקובל בבנק. כך למשל, כאשר נשאל קסלסי מי טיפל באופן אישי בניכיון השיקים שביסוד התובענה, ענה בפרו' עמ' 12, ש' 1-11:

    "ש. במקרה שהלקוח מבקש לעשות עסקת נכיון צ'קים חייב לעבור דרכך, או שבשוטף, הוא התנהל מול הפקידים או הפקידות.

    ת. תחדד, אם הלקוח צריך להגיע או ההחלטה לגבי הפעילות.

    ש. תבדוק אם מי שטיפל בניכון הצ'קים שטיפל בכך, אתה באופן אישי או הפקידים?

    ת. הפרוצדורה של ניכיון צ'קים...

    ש. זו לא השאלה. מי טיפל באופן אישי בניכיון המחאות של 4 הצ'קים במקרה הזה.

    ת. התהליך של ניכיון צ'קים מתחיל בכך שהלקוח מעביר את הצ'קים לבנקאי, עובר למורשה חתימה או אלי שאנו מאשרים את הניכוי. אני סבור שכך זה היה במקרה הזה.

    ש. מפנה לנספחים ב1, ב2, ב3- תגיד לי מי טיפל בניכיון. נתחיל ב-ב1. לפי הסדר שלך. מה היה בזמן אמת. בסעיף 4 לתצהיר שלך. ב-ב1 מי היה הפקיד שטיפל מול הלקוח בניכיון של הצ'ק.

    ת. מתוך המסמך הזה אני לא יכול לומר".

     

49. בהמשך כאשר נשאל קסלסי לגבי טענת קאיה לידיעת הבנק אודות שיטת הפעולה, ענה בפרו' עמ' 12, ש' 34-36, עמ' 13, ש' 1-13 כי:

    "ש. אדייק שמר קאיה מספר שעובדי הבנק ידעו היטב שזוהי עסקה על תנאי. ועכשיו אתה אומר שהוא משקר?

    ת. כן.

    ש. שנבין את גרסתך אל מול שלו, תראה לי בתצהיר שלך, איפה כתוב או איזה נספח ניתן לראות שבשרשרת העיקול בין המועד שהלקוח נכנס לסניף עד למועד שהפקידה בטלר עשתה את הניכיון. איפה במישור העובדתי שאתה היית שם?

    ...

    ת. אענה, בתהליך של בחינת אשראי, המון דברים שלפיהם מקבלים החלטות לכאן או לכאן. הפקיד נגש למנהל שאומר בע"פ שניתן לבצע ניכיון ואז מבצעים זאת אצל הטלר.

    ש. תתמקד ספציפי אלייך, לא לפעולות של הבנק. בתצהירך- היכן מופיע את הדבר הבא: "הלקוח בא אלי", "משם הוא הלך לשם". איפה אתה טיפלת אישית.

    ת. במחלקה עיסקית בית שמש יש אלף לקוחות שמקבלים שירות ומענה תוך כדי. אתה לא על כל לקוח מכין פרוטוקול שנעשה באחריותי. בתצהיר שלי הצהרתי מתוך התנהלות שיטתית ויומיות שביצעתי".

     

50. כאשר נשאל קסלסי על יסוד מה טען בתצהירו כי קאיה משקר ביחס להוראה שקיבל מהבנק להפקיד שיקים הגם שהבנק ידע כי מדובר בשיקים שניתנו על תנאי, ענה:

    "ש. מה שאתה מצהיר בעדותך, זה לא משהו שאתה באופן אישי כי ישבת עם הלקוח יניב, וזה בסדר, אלא אתה אומר כי אני עושה עבודה רצינית, כשראיתי את הגרסה, ישבתי עם כל הפקידים שישבו עם הלקוח יניב האם זה נכון מה שקרה ואז הפקידה שמחה או הפקיד שמואל או כל פקיד אחר אמרו לך זה לא נכון. ועל רקע הדברים שהם סיפרו לך, באת לבית משפט ואמרת "הוא משקר".

    ת. על רקע העבודה הרציפה במחלקה העסקית שמעורבת בביצוע אשראי ועל סמך התשאול" (פרו' עמ' 14, ש' 28-32).

     

51. מכאן, שלא עלה בידי הבנק לסתור את עדותו של קאיה, שנמצאה אמינה ומתיישבת עם הגיונם של דברים ומאופן ניהול החשבון, ולהוכיח כי לא ידע שמדובר בשיקים שניתנו על תנאי. מאחר ולא צורפו התרשומות הרלוונטיות ולא הובאו העדים הרלוונטיים, חזקה כי אלה היו פועלים לחובת הבנק.

52. כפי שהובא לעיל מפרשת אחוזת עדי הגם שבחינת הידיעה הינה סובייקטיבית, לצדה אלמנט בעל ממד נורמטיבי "אובייקטיבי" הנובע מציפייה כי האוחז יסיק מסקנות סבירות והגיוניות מהמידע שברשותו.

53. בנסיבות המקרה שלפנינו, שבהן בדפי החשבון של ביכורי האלה בבנק מופיעות הפקדות גבוהות של שיקים דחויים, בסכומים עגולים, שהופקדו באופן שיטתי (ר' עדות קסלסי בעמ' 18, ש' 1-5 שם צוין כי ניכיון שיקים דחויים על-ידי ביכורי האלה היה תדיר), לאורך תקופה ולא כאירוע חד פעמי, מדובר לכל הפחות בעצימת עיניים השקולה לידיעה.

54. באשר לבחינת תום הלב, כפי שהובא לעיל מפרשת אחוזת עדי אף שתום הלב נבחן אף הוא במבחן סובייקטיבי, הרי בעוד שרשלנות אינה מצביעה בהכרח על חוסר תום לב אלא לכל היותר מהווה ראיה לחוסר תום לב, עצימת עיניים והתעלמות מחשדות נחשבים לחוסר תום לב.

55. כאמור, הבנק הודה כי ביצע בדיקות נוספות מעבר לבדיקות הצורניות של השיקים, דהיינו, שאף לפי שיטת הבנק נסיבות העניין הצדיקו בדיקה. מקובלת עלי טענת הנתבעת כי הבנק אינו יכול לפטור את עצמו בטענה כי בדק את מצב חשבונה של הנתבעת, משום שבנסיבות, שעיקרן, כאמור, בהפקדות שיקים דחויים בסכומים גבוהים, עגולים, באופן שיטתי ולאורך תקופה של שנים, הבדיקה בדבר מצבה של הנתבעת מול הבנק שלה, ממילא לא היתה יכולה ליתן לבנק את המענה הנדרש, אלא היה על הבנק לבדוק את תנאי עסקת היסוד.

56. כאמור, לפי דברי קאיה, אכן בוצעה בדיקה כזו, והדבר אף תועד בפרוטוקול. כפי שצוין לעיל, הפקיד שביצע את הבדיקה לא הובא לעדות, ותרשומת אודות הבדיקה שבוצעה לא צורפה על-ידי העד מטעם הבנק. אך אף ככל שלא בוצעה בדיקה כאמור, הדבר עולה כדי רשלנות, שיש בה כדי להוות ראיה לחוסר תום לב.

57. אם לא די באמור, הרי שניכיון השיקים בנסיבות שפורטו לעיל בה בעת שיתרת החובה של ביכורי האלה בבנק עלתה בהרבה על מסגרת האשראי שאושרה לה, מהווה אף היא אינדיקציה לחוסר תום הלב של הבנק.

58. לטענת הבנק, אין ללמוד מיתרת החובה שבדפי החשבון שכן מדובר ביתרה על תנאי, דהיינו, שביום למחרת, לאחר שהשיקים שהופקדו נסלקים ולאחר שמאושרים הניכיונות, היתרה חוזרת למסגרת האשראי (ר' עדות קסלסי בפרו' עמ' 17, ש' 16-25). בכך אין כדי ליתן מענה לעולה מדפי החשבון שגם בימים שבהם עודכנה יתרת החובה, נותרה יתרת החובה גבוהה ממסגרת האשראי.

59. מכל מקום, כפי שצוין לעיל, אינני מקבלת את טענת הבנק כי כנגד ניכיון השיקים לא הוגדלה מסגרת האשראי ו/או לא הוקטנה יתרת החוב, אלא רק ניתנה מעין הלוואה, כלשון הבנק, בדרך של כיבוד שיקים שלא היו מכובדים לוּלא הניכיון. מעת שהבנק נתן אישור לכבד שיק כנגד הניכיון, שלא היה מכובד לוּלא הניכיון, מדובר לכל הפחות בהגדלת יתרת אשראי רעיונית, שהרי אף לפי שיטת הבנק לוּלא הניכיון לא היו מכובדים שיקים. פעולה זו במצב שבו יתרת החובה גבוהה ממסגרת האשראי המותרת שהגיע אף במועד כלשהו לסכום של 573,381 ₪ כשמסגרת האשראי עמדה על 250,000 ₪, מהווה אף היא אינדיקציה לחוסר תום לב.

60. לגבי נסיבות נטילת השטר כמשליכים על בחינת תום הלב אפנה לפסק דינו של כב' השופט בר-עם בתא (י-ם) 4318/06 ברק תוכנה י.א.ש. בע"מ נ' שארל חברה למלונאות בע"מ, (15.7.08), פיסקה ו', שם נאמר כי:

    "...במקרים המתאימים, ניתן להגיע למסקנה כי הנסב נהג בחוסר תום לב, מקום בו נמנע מלשאול או לחקור הגם שחשב בסתר ליבו כי משהו אינו כשורה וחשש ששאלותיו יביאו לגילוי העובדות לאשורן, בדבר פגמים שנפלו בזכותו של המסחר (דנ 15/70 קוד בע"מ נ' תל חנן, חברה לאחסנה ומסחר בע"מ, פ"ד כו (1) 36, 40). אכן נכון, אין על הנסב לחקור ולדרוש בעניין זכותו של המסחר ולא ייפסל כאוחז כשורה מי שלא ידע כי זכות המסחר פגומה, אלא שאילו חקר ודרש היה הדבר מתגלה לו (זוסמן עמ' 273) ואולם, כל זאת בסייג שאם היה בנסיבות משהו המעורר חשד, לא יוכל הנסב לעצום עיניו, לא לבדוק ולרחוץ בנקיון כפיו (המ' (י-ם) 830/78 ד"ר מיכאל דאוד נ' האחים אלה ירושלים בע"מ, פ"מ תשל"ט (2) 360,353). נוסף על דרישת תום הלב נקבע בפקודה תנאי משלים, לעניין ידיעת האוחז על זכותו הפגומה של המסחר. כללו של דבר, אוחז ייחשב אוחז כשורה, רק אם נטל את השטר בתום לב ובהעדר ידיעה על פגמים בשטר (לרנר עמ' 235). ודוק - ידיעת הנסב על כי הנפרע סיחר את השטר לידיו, לפני קיום התנאי, הינה בבחינת ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה, במובן הוראת סע' 28 לפקודה, שכן סיחור השטר נעשה שלא כדין, היות שהיה על הנפרע להחזירו לעושה השטר (לרנר עמ' 237)".

     

61. בפרשת בנק מרכנתיל נקבע כי:

    "...לעיתים, בנסיבות של חריגה ממסגרת אשראי וקבלת שטר תוך ידיעה כי קיימת אפשרות סבירה שנפרע לא יעמוד בהתחייבויותיו, ניתן ללמוד כי פעילות הבנק נעשתה בחוסר תום לב. בחינת "תום הלב" של בנק לצורך הכרתו כאוחז כשורה הינה בחינה מהותית שיש לבדוק בכל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו" (שם, בפיסקה 21).

     

62. את קביעתו זו של בית המשפט בפרשת בנק מרכנתיל ביסס בית המשפט, בין היתר, על הפסיקה בפרשת בנק דיסקונט הנ"ל וכן על עא 168/86 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' לה כודיאר בע"מ, (8.8.88), שם נקבע כי:

    "...לבנק יש מעמד מיוחד ונכבד בחיי המסחר, ובין התפקידים שהוא ממלא נמצא גם ביצוען של עיסקאות שונות בין לקוחות שלו לבין צדדים אחרים. שיקולי מדיניות משפטית אינם מכוונים לעבר שחרורו של בנק מחובת זהירות כלפי אותם צדדים. להיפך, הם מדברים בעד הטלת חובה כזו כלפי אלה שהוא יכול לצפות שייפגעו כתוצאה מרשלנותו".

     

63. במכלול האמור, הבנק ידע כי השיקים היו על תנאי, ולמצער – עצם את עיניו ביחס לקיומו של תנאי, שעה שמדובר היה בהתנהלות שיטתית, לאורך שנים, של הפקדת שיקים דחויים בסכומים עגולים (לצד הפקדות אחרות בסכומים שאינם עגולים). הבנק הודה למעשה כי נסיבות העניין הצדיקו בדיקה, אך העד הרלוונטי ביחס למהות הבדיקה שנעשתה לא הובא לעדות, תרשומת אודות הבדיקה לא צורפה, ולצד זאת – קיימת עדותו של קאיה אשר העיד כי נערכה פגישה בעניין, והבנק היה מודע לשיטת המסחר בין הצדדים.

64. אף אם אניח כי הבנק רק עצם את עיניו, הרי שעצימת עיניים כשלעצמה מלמדת על חוסר תום לב, כמו גם רשלנות – זאת לשיטת הבנק שלא בדק את שיטת המסחר אף שמדובר היה ב"פגמים" בולטים בזכות הקניין. זאת, בהצטרף העובדה כי ניכיונות השיקים בוצעו כאשר יתרת החובה בחשבון ביכורי האלה עלתה על מסגרת האשראי שאושרה (שהרי אף לפי שיטת הבנק לוּלא הניכיון לא היו מכובדים שיקים אחרים), מלמדים על כך כי הבנק נטל את השיקים שלא בתום לב.

    סיכום:

65. הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי השיקים שביסוד התובענה ניתנו על תנאי וכי היה כשלון תמורה.

66. ה"פגמים" שבזכות הקניין של השיקים, בהיותם שיקים על תנאי, היו גלויים, ועיקרם בניכיון שיקים דחויים באופן שיטתי, לאורך זמן, בסכומים עגולים. קאיה העיד כי הבנק ידע אודות שיטת המסחר, זקן העיד כי מדובר בשיטה ארצית, כאמור – שיטת המסחר נתמכה בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת. מנגד, לא עלה בידי הבנק להראות כי לא ידע כי מדובר בשיקים על תנאי, לא הובאו עדים רלוונטיים ולא צורפו המסמכים הרלוונטיים, כל זאת, שעה שיתרת החובה של ביכורי האלה חרגה ממסגרת האשראי.

67. בנסיבות, התנהלות הבנק עולה, לכל הפחות, לכדי עצימת עיניים השקולה לידיעה.

68. עצימת העיניים מלמדת גם על חוסר תום לב. זאת, לצד הרשלנות באי ביצוע הבדיקות הנדרשות, לשיטת הבנק, שנסתרה בעדותו של קאיה שנמצאה אמינה, ובצירוף העובדה כי ניכיון השיקים אושר על-ידי הבנק שעה שיתרת החובה בחשבון ביכורי האלה חרגה ממסגרת האשראי, והבנק הודה שלוּלא הניכיון לא היה מכבד שיקים אחרים של ביכורי האלה, מביאים כולם למסקנה כי הבנק נטל את השיקים בחוסר תום לב.

69. לאור קביעתי כי הבנק נטל את השיקים בחוסר תום לב ובעת הסיחור ידע כי זכות קנינו של המסחר פגומה, בהיות השיקים על תנאי, הבנק אינו אוחז כשורה, ולפיכך לא יגבר על כשלון התמורה בעסקת היסוד, אף שאין חולק כי הבנק אוחז בעד ערך לפי סעיף 26 לפקודת השטרות.

70. אינני מקבלת את טענת הבנק כי יש ללמוד מן העובדה כי הנתבעת לא תבעה את החוב בספריה מקאיה במסגרת הליך פשיטת הרגל שלו כי לנתבעת ולביכורי האלה יחסים מיוחדים, ולוּ מפני כך שלשם טענה כזאת היה על הבנק להראות כי לנתבעת עילת תביעה כנגד קאיה (להבדיל מביכורי האלה). מכל מקום, אין באי הגשת תביעת חוב, הנעשית לעיתים משיקולים של סיכויי הגביה, כדי ללמד על וויתור על חוב.

71. עוד אציין לפני סיום, כי אינני מקבלת את טענת הבנק כי יש להבחין ביישום הלכת טריידינג בין אי אחיזה כשורה בשל פגמים בשטר לבין אי אחיזה כשורה בשל ידיעה אודות הפגם בשטר או חוסר תום לב בנטילתו. סעיף 28 לפקודת השטרות אינו מבחין בין התנאים שנקבעו שרק בהתקיימם יהיה האוחז "אוחז כשורה" ומשנקבע כי הבנק אינו אוחז כשורה, הרי שלפי הלכת טריידינג, לא יגבר הבנק על כשלון התמורה.

72. סוף דבר, ההתנגדות מתקבלת והליכי ההוצאה לפועל מבוטלים.

73. הבנק ישלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ש"ח.

     

    זכות ערעור כדין.

    ניתנה היום, כ"ג תמוז תש"פ, 15 יולי 2020, בהעדר הצדדים.