בנר נ' בית חולים הווטרינרי האוניברסיטאי

פסק דין

בפתח הדיון ברר בית-המשפט, ביוזמתו, עם הצדדים את שאלת הסמכות המקומית. שכן, בית-החולים של הנתבעת מצוי בסמיכות לבית-דגן, בתחומה של העיר ראשון-לציון, והמעשה שבגינו תובעים ארע בין כתליו. אלא, שהנתבעת לא העלתה בשום שלב טענה בדבר היעדרה של סמכות מקומית. הצדדים נעתרו להפצרתו של בית-המשפט כי ישוחחו ביניהם, ולאחר שלא הגיעו להסכמה הם השמיעו את טענותיהם על-פה. לא מצאתי אפוא כי יש מקום להעביר את הדיון לבית-משפט במחוז שיפוט אחר.

האירוע המצער, נושאה של פרשה זו, ארע בתאריך 23.2.2013. כלבהּ של התובעת, כלב מסוג פּוֹמֵרניאן ושמו "פרלין", מת בבית-החולים הווטרינרי לאחר שכשלו המאמצים להצילו. אין כל יסוד להשערה כי הטיפול שניתן לו לא היה מקצועי וטוב. אלא, שבית-החולים התרשל בכל זאת. רשלנותו התבטאה בכך שלאחר המוות נארזה גופתו של הכלב בשקית שחורה ונמסרה למשפחה אחרת, שכלבה מת גם הוא בבית-החולים. אותה משפחה נטלה את השקית עמה, וקברה את גופתו של הכלב בחצר ביתה. לאחר שנתגלתה הטעות – והדבר ארך זמן, שכן לגרסתה של התובעת התמהמה בית-החולים בטיפול – נדרש לחפור ולהוציא את הכלב מקברו, ולהביאו לקבורה בדרך שבה ביקשה התובעת לעשות זאת לכתחילה.

הפגיעה ברגשות היא ברורה ומובנת. הוסבר כי הכלב היה כבן משפחה וחי עם התובעת ובני-ביתה במשך שנים רבות. הקבורה הייתה חשובה להם, והאירוע כולו שבר את לבם. אינני סבור כי הנתבעת, שטיפול מסור בבעלי-חיים הוא נר לרגליה, מתכחשת לפגיעה זו.

הנתבעת לא הכחישה, עוד, את הטעות שיצאה תחת ידה. מנהלהּ, דר' שטיינמן, הסביר בבית-המשפט כי ננקטו צעדים, באמצעות הפצתו של נוהל והקפדה בו, למניעת הישנותם של מקרים שכאלה. אם היה נוהל קודם – הרי שהוא לא קוים. אם לא היה נוהל – הרי שהנתבעת מיעטה מחובתה להסדיר כיאות ענינים שכאלה. זוהי התרשלות שבמעשה, ורשלנות שבדין. כמו מאליה מצדיקה היא את קביעתו של פיצוי.

מטבע הדברים, קשה לכמת את הפגיעה שנגרמה. אין להקל בה ראש, מכל וכל, ואולם פיצוי בסך 9,000 ש"ח לא אוכל לפסוק בשום פנים. גם את עמדתו של בית-החולים, כי הוא מוכן להחזיר לתובעת את עלות הטיפול בכלב – בסך של כ-700 שקלים, לא אוכל לקבל.

אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, בסך של 1,500 ש"ח, שישולמו לידיה בתוך 30 ימים. לא ישולם הסכום במלואו במועד, הוא יישא הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התובענה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים, ללא דיחוי. לכל אחד מהם עומדת זכותו לבקש מבית-המשפט המחוזי, בתוך 15 ימים מיום ההמצאה (ימי הפגרה אינם במניין), רשות לערער עליו.

ניתן היום, י' אב תשע"ג, 17 יולי 2013, בהעדר הצדדים.