בסשוילי נ' מתתוב

החלטה

ערעור על החלטת כב' הרשמת פומרנץ מיום 10.8.10 בת"ט 23203-07-10. בהחלטה נשוא הערעור נדחתה בקשה להעביר התובענה לבית משפט השלום באילת, מחמת היעדר סמכות מקומית לבית משפט זה. עסקינן בתובענה לביצוע שטר בה הוגשה התנגדות. המשיב הגיש תגובתו, וכאמור בהחלטתי הקודמת (בה קיבלתי בקשת המערער בענין), ניתנת החלטה זו בלא צורך בהופעת הצדדים לדיון, הואיל וכולה מתייחסת אך לשאלה המשפטית לאיזה בית משפט קנויה הסמכות המקומית.

1. המשיב הגיש בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה. מדובר בשיק ע"ס 60,000 ₪, משוך מחשבונו של המערער, בו צוין המשיב כנפרע.

2. טענות ההגנה לגופן בהתנגדות אינן נצרכות לשם הכרעה בבקשה. ההתנגדות עצמה הוגשה על ידי המערער ב 15.7.10, ונטען בה להיעדר סמכות מקומית. נטען כי הסמכות היא לבית משפט השלום באילת, לאור מקום מגורי המערער, כאשר המבקש מעולם לא נפגש עם המשיב מחוץ לאילת, ומעולם לא מסר לו את השיק, או קשר עמו קשר עסקי.

3. בתגובתו לבקשה הפנה המשיב ל בר"ע (י-ם) 975/09 טכנוקריט נ' קס"מ. כב' הרשמת, בהחלטה מיום 22.7.10 קבלה עמדה זו של המשיב, בציינה שאם בחר הנתבע להגיש ההתנגדות ללשכה שבה פתח התובע בהליך, ייראה הוא כמי שמחל על טענת חוסר הסמכות המקומית. ההפניה בהחלטה היתה לבר"ע 975/09 הנ"ל. אלא שאכן, כהילוכו של המערער, ההחלטה בעניין טכנוקריט דנה בבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בהוצאה לפועל: כיצד ומתי על המתנגד להעלות טענה לחוסר סמכות מקומית בהליך שכזה – כאשר התשתית הנורמטיבית קבועה בסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל , בשילוב תקנה 109ב לתקנות ההוצאה לפועל .

4. ואילו ענייננו שלנו אינו בבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בהוצאה לפועל אלא בבקשה לביצוע שטר. המתווה הנורמטיבי קבוע בסע' 81א לחוק ההוצאה לפועל בשילוב תקנה 106 לתקנות ההוצאה לפועל, שס"ק (א) שבה קובע שהתנגדות לבקשה לביצוע שטר יש להגיש "ללשכה שבה הוגשה הבקשה לביצוע". להבדיל מהתנגדות לבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב, שם נתונה למתנגד ברירה: יכול הוא להגיש התנגדותו ללשכה בה הוגשה הבקשה לביצוע התביעה או להבדיל ללשכה "שליד בית המשפט שאליו ניתן היה להגיש את הבקשה לביצוע התביעה כתובענה לפי תקנות סדר הדין, אלמלא הוגשה ישירות לביצוע להוצאה לפועל לפי הוראות סע' 81א1 לחוק". בתמצית, בית המשפט המחוזי בפרשת טכנוקריט הסתמך על ברירה זו הנתונה למתנגד בבקשה לביצוע תביעה, היכול לבור לו לאיזו לשכה להגיש התנגדותו. נקבע שם שאם בחר המתנגד להגיש התנגדותו בלשכה אליה הוגשה הבקשה לביצוע התביעה על סכום קצוב – ייחשב כמי שמחל על טענה בענין הסמכות המקומית, וכמי שהסכים לסמכותו המקומית של ביהמ"ש שליד אותה לשכה אליה הגיש התנגדותו.

ברירה זו אינה נתונה כאמור למתנגד לתביעה לביצוע שטר, היכול להגיש התנגדותו אך בלשכת ההוצאה לפועל בה הוגש השטר לביצוע.

5. הלך אפוא המערער והגיש בקשה לעיון חוזר. כב' הרשמת, בהחלטתה נשוא הערעור קבעה שגם אם תתקבל עמדת הנתבע (המערער) כי הפסיקה בענין טכנוקריט מתייחסת אך לסוגית הסמכות המקומית בגדרה של בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב , ולא בגדרה של בקשה לביצוע שטר, גם אז נתונה הסמכות המקומית לדון בהתנגדות לבית המשפט בחיפה.

את ההחלטה השתיתה הרשמת על הקביעה כי הסמכות המקומית בתביעות שטריות נקבעת על פי פקודת השטרות, והיא המקום שהיה מיועד לפירעון השטר. כך, בשים לב לסע' 3(ד)(3) לפקודת השטרות הקובע שאין השטר נפסל על שאינו מפרש את מקום המשיכה או הפירעון , "אלא שלעולם, באין מקום פרעונו של השטר נקוב במפורש , יראו כמקום פרעונו את המקום שננקב כמקום עסקו של הנמשך, או כמקום מגוריו". הרשמת ציינה כי השיק בענייננו משוך על סניף הכרמל של הבנק הבינלאומי הראשון בחיפה, לכן הסמכות המקומית לדון בו נתונה לבית משפט השלום בחיפה, שהוא מקום עסקו של הבנק הנמשך.

6. אמנם מטרתו המוצהרת של סע' 3(ד) לפקודת השטרות אינה להתייחס לסמכות המקומית בתביעה לביצוע שטר, אלא להבהיר שיש פרטים שאי הופעתם בשטר אינה פוסלת אותו. הסעיף קובע כי "על שלוש אלה אין השטר נפסל" – על שלא נקוב בו תאריך עריכתו, על שאינו מפרש שניתן בעדו ערך או הערך שניתן בעדו, וכאמור גם על כך שאינו מפרש מקום המשיכה או הפירעון. אלא שבמקרה האחרון קובע הסע' מנגנון השלמה סטטוטורי לשטר עצמו, ובענין הסמכות המקומית – הולך הדין הקבוע בתקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי אחר הדין המהותי.

7. לשם חסכון במלל ראה למשל החלטתי מיום 27.7.08 בתא"מ (חי') 6633/08 אלי שקד נ' החברה המרכזית ליצור משקאות בע"מ (השטר שהוגש לביצוע באותו מקרה היה שטר חוב ולא שיק , אך אין שוני ענייני לגופה של שאלת הסמכות המקומית). לפיכך וחרף טענות המערער – צדקה הרשמת בהחלטתה נשוא הערעור. וראה: סע' 8 לברע (י-ם) 611/05 מיכאל בן זקן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ.

8. בשים לב לסע' 3(ד)(3) לפקודת השטרות מתקיימת אפוא חלופת תק' 3(א) (3) לתקנות סדר הדין האזרחי. העובדה שקיימת סמכות מקומית גם לבית המשפט באילת מכוח היותו של המערער תושב אילת (תק' 3(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי) , אינה שוללת סמכותו של בית משפט זה, בהתקיים חלופה אחרת בתק' 3(א) האמורה, המקימה סמכותו המקומית.

9. אני דוחה הערעור. המערער ישא בהוצאות המשיב בערעור, בגין שכ"ט עו"ד, בסך 2000 ₪. אין התייחסות לרכיב המע"מ לנוכח התיקון לתקנה 512(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי.

המזכירות תשלח לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אדר א תשע"א, 20 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.