בערעור על דחיית בקשה לביטול צו קיום צוואה בשל שיהוי

זהו ערעור על החלטת הרשמת לענייני ירושה אשר על פיה נדחתה בשל שיהוי בקשת המערערת לביטול צו קיום צוואה שניתן ביום 2.10.08, בתיק 109515, ביחס לצוואת אמה המנוחה (להלן: " המנוחה") צוואה שנערכה ביום 29.1.99.

לאחר דיון במעמד הצדדים הסכימו הצדדים לגבי הטענות העובדתיות שנטענו בכתבי הטענות והם התבקשו לסכם טענותיהם המשפטיות שעל בסיסן ניתן פסק דין זה.

הטענות העובדתיות הצריכות לעניין :

1.         ביום 29.1.99 ערכה המנוחה צוואה בה ציוותה את כל עיזבונה לבנה, המשיב (להלן: " הצוואה הראשונה").

2.         ביום 1.8.00 ערכה המנוחה צוואה נוספת על פיה ציוותה את כל עיזבונה לשני ילדיה (המבקשת והמשיב) בחלקים שווים (להלן: " הצוואה המאוחרת").

3.         ביום 14.6.08 הלכה המנוחה אל בית עולמה.

4.         ביום 2.10.08 הגיש המשיב לרשם לענייני ירושה, את הצוואה הראשונה לקיום וביום 2.10.08 ניתן צו קיום לצוואה זו.

5.         ביום 12.6.2012 הגישה המבקשת את הבקשה לביטול צו קיום הצוואה ואת הצוואה המאוחרת.

6.         המבקשת טוענת כי לא ידעה על הצוואה הראשונה ואף לא ידעה על מתן הצו לקיומה. כארבעה חודשים לפני הגשת הבקשה לביטול הצו, ביום 3.5.2012, פנתה לקבל מהמשיב כספים מדמי שכירות של דירת העיזבון ורק אז נודע לה לראשונה, על דבר קיומה של הצוואה הראשונה.

7.         כחודש וחצי מאז היוודע לה על הצוואה הראשונה, פנתה לרשם לענייני ירושה בבקשה לבטל הצו שניתן ביחס אליה, אך בקשתה נדחתה אף מבלי לקבל תגובת המשיב. משהגישה בקשה לביטול צו הקיום מעמדו של המשיב היה כשל נתבע ומשלא מסר תגובתו היה מקום לקבל בקשתה בהעדר הגנה.

8.         עוד טוענת המבקשת כי דבר הצוואה הראשונה הוסתר ממנה על ידי המשיב והוא אף נקט באמצעי הסחת דעת והמשיך להעביר לידיה עד תחילת שנת 2012 דמי שכירות מדירת המנוחה, עבור "חלקה" בדירה, בה בשעה שללא ידיעתה העביר את הדירה שהיא למעשה העיזבון כולו על שמו, בלשכת רישום המקרקעין.

9.         באשר לשיהוי בהגשת הצוואה המאוחרת מסבירה המבקשת את השיהוי בכך שהמנוחה נפטרה ביוני שנת 2008 כשהיא הייתה נתונה באבל  על מות בעלה שנפטר מדום לב ב-4 ביולי שנת 2007. לא היו לה כוחות נפש לפנות לרשם לענייני ירושה לקיים את הצוואה ואם לא די בכך, בשנת 2010 חלתה בתה הצעירה שהתגוררה  אותה עת בביתה במחלת הסרטן ונפטרה מהמחלה ב- 14.12.2010. לאחר מות בעלה ובתה הייתה שרויה באבל כבד ובחודש ינואר שנת 2012 נפלה, שברה קרסול ונותחה. כל אלו גרמו לשיהוי בהגשת הצוואה המאוחרת לקיום.

10.        המבקשת טענה כי למשיב לא נגרם כל נזק מביטול צו הירושה הוא אף לא טען לנזק, שכן מדובר בדירה שהיא העיזבון כולו שעדיין לא נמכרה והיא ממשיכה להיות מושכרת.

11.        בסיכומיה טענה לראשונה כי טעה הרשם לענייני ירושה בכך שפעל בניגוד לתקנה 27(ג) לתקנות הירושה התשנ"ח-1982 (להלן: " תקנות הירושה") ולא העביר את הבקשה לדיון בבית המשפט משהחליט שלא להיזקק לבקשה על פי סעיף 72 לחוק הירושה התשכ"ה-1965 (להלן: " חוק הירושה").

12.        המשיב בסיכומיו מתנגד לטענה שהועלתה לראשונה בסיכומי המבקשת(ראה סעיף 11 לעיל) שכן בהרחבת חזית עסקינן, בנוסף טוען, שבניגוד לאמור בתקנה 27(ג) לתקנות הירושה, פותחה פרקטיקה אצל הרשם לענייני ירושה שמטרתה להפחית עומס מבתי המשפט וכשהרשם לענייני ירושה סובר כי אין צורך בדיונים ובקיומן של חקירות הוא נוהג ליתן בעצמו החלטה באותו עניין.

13.        המשיב טוען כי המבקשת הגישה הבקשה המאוחרת לקיום 4 שנים אחרי מות אמה וזאת בניגוד לחוק הקובע כי היה עליה להגיש את הבקשה המאוחרת לרשם לעיניי ירושה מיד עם היודע לה על מות אמה המצווה (על פי סעיף 75 לחוק הירושה).

14.        טועה המבקשת בכך שהיא מתייחסת למועד השיהוי אותו היא מחשבת מהמועד שנודע לה על דבר קיום הצוואה הראשונה. על פי הפסיקה המועד הקובע הוא מהמועד שהתגלתה לה העובדה החדשה שהיא הצוואה המאוחרת שהיה עליה להגישה לקיום.

15.        עוד טוען המשיב כי בין המנוחה למבקשת היה קיים נתק במשך כ- 10 שנים שהחל בשנת 1988. עד סוף שנת 1999 המנוחה הייתה בריאה תפקדה באופן מלא וכשירה ובחרה לצוות לו  את עיזבונה על פי הצוואה מחודש ינואר 1999. מאוקטובר שנת 1999 היא אובחנה כסובלת מדמנציה. לפיכך הקשר בין המבקשת למנוחה חודש כאשר המנוחה סבלה מ- "Organic Brain Syndrome" במצב קוגניטיבי פגוע. משנכתבה הצוואה השנייה באוגוסט שנת 2008 הרי שלא הייתה במצב המאפשר לה לערוך צוואה.

16.        בסיכומיו טוען המשיב לראשונה טענות חדשות כנגד הסיבה לשיהוי ואומר כי בעוד טוענת המבקשת שבשל האבל על מות בעלה לא יכולה הייתה להגיש צוואת אמה לרשם לענייני ירושה, פנתה היא לרשם והגישה בקשה  לקבלת צו ירושה אחר בעלה (מספר חודשים לאחר מותו ועוד בטרם נפטרה אמה). בתה של המנוחה נפטרה שנתיים לאחר מות האם המנוחה כך שכל אותה תקופה היה סיפק בידה להגיש את הצוואה המאוחרת לרשם.