גמליאל נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה לביטול צו לפסילה מנהלית של רישיון נהיגה למשך 60 ימים, שניתן כנגד המבקש ע"י קצין משטרה נוכח מעורבותו בתאונת דרכים.

רקע

מדובר בתאונה שהתרחשה ביום 14.7.17 בסמוך לשעה 16:21 ברחוב שמריהו לוין בראשון לציון. מחומר הראיות שהוגש לעיוני על ידי המשיבה, נטען כי המבקש נהג במונית ממזרח למערב ופגע בהולך רגל, נ.א., ילד שנת 2007 שחצה את הכביש במעבר חציה (להלן: "הולך הרגל", "התאונה"). כתוצאה מהתאונה, בהתאם לחומר הרפואי, נחבל הולך הרגל חבלה יבשה בקרסול רגל שמאל, פונה לבית החולים ושוחרר לאחר מספר שעות.

למבקש רישיון הנהיגה משנת 1942 ובעברו 80 הרשעות קודמות, מהן 9 עבירות חוזרות של אי ציות לתמרורים, 8 עבירות של נסיעה במהירות מעל המותר (מהן 3 בשנת 2017) כן לחובתו של הנאשם עבירה של אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חציית מעבר חציה בבטחה, משנת 2013 ועבירות ישנות של נסיעה באור אדום (משנת 1983), נהיגה ללא רשיון נהיגה (משנת 1983) וגרימת חבלה של ממש בתאונת דרכים (משנת 1965).

טיעוני הצדדים

ב"כ המבקש לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה מאחר וטרם נחשף אליהן, היות וטרם הגשת כתב האישום אך ציין כי המבקש כופר באחריותו לגרם התאונה. לטענתו קפץ הולך הרגל לכביש בריצה ונתקל בדלת רכבו, כאשר רכבו היה לקראת סיום מעבר החציה.

לענין המסוכנות טען ב"כ המבקש, כי החלטת הקצין שגויה. לטענתו, הולך הרגל נפגע באורח קל, המבקש יליד שנת 1942 ומחזיק ברשיון נהיגה מעל 50 שנה. המבקש טען כי אין להתייחס לכמות העבירות בגליון ההרשעות אלא לחומרתן. עוד הוסיף המבקש, כי זוהי התאונה הראשונה בה הואשם ב-50 שנות נהיגתו.

המבקש הוסיף באשר לנסיבותיו האישיות, כי אשתו חולה במחלה קשה, הוא מפרנס יחיד בביתו, כאשר פרנסתו בנהיגה בהיותו נהג מונית.

המשיבה התנגדה למבוקש וטענה כי גרסת המבקש לא זהה כלל לאופן בו תיאר בהמבקש בעצמו בעת חקירתו במשטרה את קרות התאונה. בחקירתו טען המבקש כי הולך הרגל פגע בכנף הרכב הימנית ובבית המשפט מסר שהולך הרגל פגע בדלת הרכב. כן טענה המשיבה שהמבקש הודה כי התאונה אירעה על מעבר החציה, כי נהג במהירות של 40 קמ"ש, לא האט לפני מעבר החציה ולא קיים את החובות הקבועות בתקנה 67 לתקנות התעבורה.

המשיבה הוסיפה כי אמנם הפגיעה בהולך הרגל אינה חמורה, אך מידת הרשלנות לא נקבעת רק על פי הנזק והחבלה שנגרמה, אלא גם על סמך ההתנהגות החמורה, כאשר מדובר בנהג מונית המתקרב למעבר חציה במהירות של 40 קמ"ש.

דיון והכרעה

בהתאם לפסיקה, על בית המשפט לקבוע קיומן של ראיות לכאורה לאשמת המבקש וכן את מסוכנותו בהמשך הנהיגה.

ב"כ המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אולם בבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי עיינתי בחומר הראיות ומצאתי ראיות לכאורה לאשמתו של המבקש. יודגש, כי אין המדובר ברף ראייתי גבוה וקשיח הנדרש להרשעה, כי אם "רף מוחלש" ובו בוודאי ובוודאי עמדה המאשימה ואף למעלה מכך.

ראשית, אין מחלוקת כי מדובר בפגיעה במעבר חציה, "מבצרו של הולך הרגל" בו חב הנוהג בחובת זהירות מוגברת. בנוסף, המבקש מסר בחקירתו כי נהג במהירות של 40 קמ"ש והולך הרגל התפרץ לכביש ברווח צר שהיה בין שני רכבים, על מעבר החציה, וכי לא היה לו סיכוי להבחין בו. מדברים אלו עולה חומרת התנהגותו של המבקש, כאשר התקרב למעבר חציה, במהירות גבוהה, ידע כי שדה הראיה חסום (על ידי רכב מסחרי גדול ארוך, כפי שציין בחקירתו) ובכל זאת, לא האט את מהירות נסיעתו.