תיים ואח' נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית למשך 30 ימים על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 וכן בקשה לביטול צו איסור מנהלי על שימוש ברכב לתקופה של 30 ימים , לפי סעיף 57 (ב) לפקודת התעבורה. מבקש 1 הינו הנהג ואלו מבקש 2 הינו בעל הרכב.  ביום 19.7.18 ניתן נגד מבקש 1 צו פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה וכן נאסר הרכב לשימוש למשך 30 ימים . הפסילה המנהלית וצו איסור השימוש נתנו בקשר לדוח הזמנה לדין מס' 11250208805 ממנו עולה כי ביום 19.7.18 בשעה 12.45 נהג מבקש 1 ברכב משא מ.ר. 5664431 ( להלן "הרכב"), בכביש 431 קילומטר 18. באותן נסיבות , זמן ומקום, נלקח הרכב על ידי שוטר לשקילה והתברר כי משקלו הכולל של הרכב היה 19,400 ק"ג בעוד שהמשקל הכולל המותר של הרכב הינו 14,990 ק"ג, דהיינו עומס יתר של 4,410 ק"ג , שווה ערך ל- 29%. בעקבות זאת, נערך למבקש שימוע על ידי קצין משטרה ובסיומו הוחלט לפסול את רישיון נהיגתו של מבקש 1 למשך 30 יום .כמו כן נאסר הרכב בשימוש .  לטענת ב"כ המבקשים על בית המשפט לבטל את הפסילה המנהלית ואת הודעת איסור השימוש ברכב מאחר ולטענתו עולה חשד לזיוף בתעודת השקילה שכן, לדבריו, השם המופיע על גבי תעודת השקילה, הוא אינו שמו של מי ששקל את הרכב בפועל. מנגד , טוענת המשיבה כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירה. ב"כ המשיבה הפנה את בית המשפט לראיות וכן מפנה את בית המשפט לגיליון הרשעותיו של מבקש 1, הכולל 90 הרשעות קודמות.

 דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור. (ראה בש"פ 8450/02 זינגר יהודה עו"ד נגד מדינת ישראל).

 ראיות לכאורה

תיק החקירה הוגש לעיון בית המשפט. מעיון בתיק המשטרה עולה כי השוטר אשר ערך דוח ההזמנה לדין , ציין כי הבחין ברכב כאשר ארגז המשאית נראה עמוס כך שהארגז גרם למשאית לנטות על צידה ואף נראתה שקועה בחלקה האחורי.הרכב נלקח לשקילה כאשר מדוח השקילה אשר צורף לחומר הראיות עולה כי הרכב נשקל בשעה 12.59 על ידי בוחן משרד התחבורה מר יוסי שאדי אשר חתום על דוח השקילה.עוד צורף לחומר החקירה אישור היחידה למשקולות ומידות במשרד התמ"ת וכן תע"צ בעניינו למד בית המשפט כי הבוחן , מר שאדי, ביצע כיול מאזניים טרם השקילה בתחילת היום ובסוף היום.  כאמור לעיל, על פי תעודת השקילה ועל פי רישיון רכב אשר צורף לתיק , המשקל הכולל המותר של הרכב הינו 14,990 ק"ג ואילו משקלו בפועל היה 19,400 ק"ג, דהיינו , חריגה של 29% מהמשקל המותר. רק על מנת לסבר האוזן , מבקש 1 לא טען בשום שלב כי לא נסע עם חריגת משקל אלא רק אמר כי לא ידע שיש משקל חורג ואילו היה יודע לא היה נוסע כך. בנסיבות אלה, סבורני כי יש די והותר ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש 1.  מבלי להיכנס כלל לשאלת כיול המאזניים אשר שימשו לשקילת רכבו של המבקש, אציין ואוסיף כי אין בשלב זה כל צורך בבחינת קיומה של תעודת כיול .לעניין זה ראו החלטת כבוד השופט ארז יקואל בע"ח 8397-06-17 קבוצת אלון בע"מ נ' מדינת ישראל (18.6.17 ) שם נדחה ערר במסגרתו עתרה המבקשת לבטל הודעת איסור שימוש ברכבה וטענה כי אין בנמצא דוח כיול. וכך קבע בית המשפט: "הגם שלא צורפה תעודת כיול לחומר החקירה אשר הוגש לעיוני, לא מצאתי כי יש בכך , בשלב זה, כדי לשמוט את הקרקע מתחת לתשתית הראייתית הגולמית. סבורני כי לעת הזו , די בתעודת השקילה המציגה , לכאורה, משקל אסור ביחס לרכב שבבעלות העוררת ואין זה מן הנמנע כי תעודת כיול תתווסף לראיות בשלב הדיון בהליך העיקרי". במקרה דנן, אף למעלה מן הנדרש, מצויה בחומר הראיות תעודה , הנחזית להיות תעודת כיול וכל טענות המבקש באשר לסטיית המשקל, דינן להתברר בהליך העיקרי. בית המשפט אינו נדרש בשלב זה לבחון את משקל הראיות לכאורה, ומהימנות העדים.כל שנדרש הוא לבחון הוא את הפוטנציאל ההוכחתי הגלום בראיות לכאורה, המצויות בחומר החקירה ואת סיכויי ההרשעה שהן מקימות.ראו בש"פ 8087/95 זאדה נגד מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 133,147-151; בש"פ 8803/07 נימר נגד מדינת ישראל [פורסם בנבו] (31.10.07). סיכומו של עניין, בשלב זה, אני מוצא כי די בחומר הראיות אשר בידי המשיבה כדי לקבוע כי יש די והותר ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש 1.יתר על כן, טענתו של ב"כ המבקשים בדבר זיוף תעודת השקילה אינה באה לידי ביטוי בחומר הראיות אשר הוצג לעיון בית המשפט ואף לא הובאו כל אסמכתאות על ידי ב"כ המבקשים להוכחת טענתו, לרבות הגשת תלונה במשטרת ישראל בדבר זיוף לכאורי.  לעניין מסוכנותו של מבקש 1 , סבורני כי מדובר בנהג מסוכן לציבור, שכן מחזיק ברישיון נהיגה משנת 99' וצבר לחובתו 90 הרשעות קודמות, שזהו עבר תעבורתי מכביד לכל הדעות.  בנסיבות אלה, בדין הורה קצין המשטרה על פסילת רישיון נהיגת מבקש 1 ולא מצאתי כל מקום להתערב בהחלטת הקצין ולהורות על קיצור הפסילה.  לעניין הודעת איסור השימושלעניין ביטול צו האיסור על השימוש ברכב – על פי סעיף 57 (ב) לפקודת התעבורה, בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה: "1. הרכב נלקח מבעליו ללא ידיעתו והסכמתו.2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. "  סעיף 57 ב (ג) "בית המשפט רשאי לבטל את הוראת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר על איסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב ומי שנהג ברכב".  לא מצאתי כי נתקיימו הקריטריונים לביטול הודעת איסור השימוש על פי הסעיף דלעיל.השבתה מנהלית של רכב נועדה להילחם בעבירות מסוכנות המנויות בתוספת השביעית של פקודת התעבורה ובכללן עבירות של נשיאת משקל יתר.  המחוקק היה ער לנזק העלול להיגרם לבעל רכב שרכבו יאסר לשימוש. כאשר שוקל בית המשפט את הנזק שנגרם לבעל הרכב כתוצאה מן ההשבתה, שהינו בעיקרון נזק כלכלי, אל מול הסיכון הקיים לציבור מנהיגת רכב ובו משקל יתר , גובר האינטרס הציבורי.  לא שוכנעתי, כי קיימות נסיבות אישיות המצדיקות ביטול איסור השימוש. מבקש 2 לא טען בשום שלב להגנות הקבועות בחוק , לא טען כי הרכב נלקח ללא ידיעתו או הסכמתו, ההיפך הוא הנכון.יתר על כן, לא הוכח בפני בית המשפט כי בעל הרכב עשה ככל שביכולתו למנוע ביצוע העבירה ומשכך הדבר לא מצאתי כל מקום להיעתר לבקשה.  סוף דבר -לאחר שעיינתי בחומר החקירה שעמד בפני קצין המשטרה בזמן עריכת השימוע , בעניינו של מבקש 1, מצאתי כי עמדו בפניו די והותר ראיות לכאוריות, להוכחת המיוחס לו.בחנתי נסיבות המקרה, נתתי דעתי לעברו ולוותק נהיגתו ומצאתי כי המשך נהיגתו של מבקש 1, עלול לסכן את שלום הציבור.בדין פסל הקצין את רישיונו של המבקש ובדין נאסר הרכב בשימוש. כל טענותיו של ב"כ המבקשים, לעניין כרסום בראיות, לרבות טענת הזיוף, דינן להתברר בהליך העיקרי.  

        לאור האמור – הבקשות נדחות. המזכירות תעביר לצדדים העתק החלטתי.   זכות ערעור כחוק ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ח, 30 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים. 

חתימה        

ניתנה היום, י"ד אב תשע"ח, 26 יולי 2018, בהעדר הצדדים.