|
בפני בקשת המדינה להורות על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, וזאת לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א -1961.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת מהירות, ע"פ כתב האישום נהג המשיב ברכבו בדרך שאינה עירונית במהירות של 152 קמ"ש כאשר המהירות המרבית המותרת במקום הינה 90 קמ"ש.
בבקשתה, טוענת המבקשת כי מדובר במשיב אשר נוהג משנת 2015, ולמרות ותק נהיגה קצר נהג במהירות הגבוהה בהרבה מן המותר ועל כן יש לפסול רישיונו לאור מסוכנותו הרבה וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים.
ב"כ המשיב טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה, לטענתו ממקום הלזירה ועד מקום העצירה קיים מרחק של כ-4 קילומטר, השוטר לא ציין בדוח את מהלך הנסיעה, באיזה נתיב נסע, ומה היה מצב כלי הרכב במהלך הנסיעה מרגע המדידה עד רגע העצירה.
מדובר בעבירה ראשונה מסוגה, ועל כן אין מקום כלל להורות על פסילה עד תום ההליכים.
דיון
במסגרת בקשה לפסילה עד תום ההליכים על בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה המתוארת בכתב האישום, וכן לבחון שאלת מסוכנות נהיגתו של המשיב. הכרעה בשאלה זו תינתן לאור נסיבות האירוע עצמו ועברו התעבורתי של המשיב.
ראיות לכאורה
לאחר שעיינתי בחומר הראיות מצאתי כי די בראיות הקיימות לשלב זה של הדיון.
|