פסק דין
החלטה
ביום 31.12.82 נכרת הסכם שכירות מוגנת בין המבקש למשיבה, לפיו השכיר המבקש למשיבה
את הדירה נשוא הסכסוך. כעשר שנים מאוחר יותר, ביום 26.11.92, הגיש המבקש תביעה
לפינוי המשיבה מן הדירה. ביום 29.12.94 הגיעו הצדדים להסכם פשרה )להלן: "הסכם
הפשרה"(, לפיו המבקש ישלם למשיבה דמי פינוי אשר ייקבעו על ידי שמאי מקרקעין, שמונה
על ידי הצדדים בהסכמה. בסעיף 2 להסכם נאמר כי "קביעתו של השמאי תהיה סופית ומוחלטת
ותחייב את הצדדים". עוד נקבע כי השמאי יסיים עבודתו תוך 120 יום ממועד קבלת המינוי,
ובכפוף לכך תפנה המשיבה את הדירה בתוך 12 חודשים מיום קבלת חוות דעת השמאי. הסכם זה
קיבל תוקף של פסק דין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו )השופטת ה' גרסטל(.
חוות דעתו של השמאי הוגשה רק ביום 7.7.96, קרי - כשנה וחצי לאחר החתימה על הסכם
הפשרה. בחוות הדעת נקבע כי גובה דמי הפינוי הינו סכום בשקלים השווה ל- 98,000 דולר
ארה"ב. יצויין כי במהלך התקופה שבין החתימה על הסכם הפשרה לבין קבלת חוות דעתו של
השמאי המשיכו הצדדים להתדיין בפני בית המשפט, וזאת בעקבות פניית השמאי אשר סבר כי
הוא מנוע מלבצע הערכת שווי ביחס לדמי הפינוי, נוכח העובדה שביצע עבודות קודמות עבור
המבקש. בסופו של דבר החליט בית המשפט )השופטת ג' דה ליאו לוי( כי לנוכח הסכמת שני
הצדדים ימשיך השמאי במלאכתו.
לאחר שהתקבלה חוות דעת השמאי, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה
)להלן: "פסק הדין"(, בטענה כי משלא עמד השמאי במועדים שהוקצבו לו אין עוד תוקף
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת