בר גל נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.עניינה של החלטה זו, תביעה שהגישה הגב' אסתר בר-גל (להלן: "התובעת") בעקבות החלטת פקיד תביעות מחודש אפריל 2012, אשר דחה תביעה שהגישה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") להכיר באירוע לבבי מיום 18.5.07, כתאונה בעבודה.

2.את פסק הדין נפתח בעובדות שאינן במחלוקת והן כדלקמן:

א.התובעת, הגב' אסתר בר-גל, ילידת 1951 תושבת אילת, נהגת מונית במקצועה.

ב.בתקופה הרלוונטית לתביעה שבפנינו, חודש מאי 2007, עבדה התובעת כנהגת מונית עצמאית – בתחנת "מוניות טאבה" באילת.

ג.בחודש דצמבר 2011 הגישה התובעת למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה. במסגרת זו טענה התובעת, כי:

"במהלך העבודה (ביום 18.5.07, תאריך הפגיעה, הוספה שלי-ט.מ.), בעת ויכוח עם נוסע, חשה ברע, קיבלה כאבים חזקים בלב ... הביתה, התמוטטה בביתה והילדים לקחו אותי לבית החולים יוספטל, משם הועברתי לבית חולים השרון לצנתור" התביעה לתשלום דמי פגיעה המסומן נ/1, תחת הכותרת פרטי הפגיעה.

ד.בהחלטה מיום 4.4.2012 דחה פקיד התביעות את תביעת התובעת לתשלום דמי פגיעה מהנימוק כי:

"מעיון בפרטי תביעתך ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתי, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עיסוקך במשלח ידך ואשר גרם לכאבים בחזה" החלטת פקיד התביעות מיום 4.12.2012 נספח ה' לכתב התביעה.

ה.בחודש דצמבר 2012 הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה.

3.בתביעה טענה התובעת, כי ביום 18.5.07 בשעות לפני הצהריים, בעת נהיגה במונית התפתח ויכוח בין התובעת לבין נוסע, אשר עלה לטונים גבוהים. בעקבות הוויכוח חשה התובעת בכאבים בחזה, הפסיקה את עבודתה ומשהתופעה החמירה, הובהלה לבית החולים יוספטל.

בנסיבות אלה טענה התובעת, כי יש להכיר באירוע הלבבי כתאונה בעבודה.

4.לדעת הנתבע דין התביעה להידחות מנימוקיו של פקיד התביעות. בהקשר זה טען הנתבע, כי התיעוד הרפואי והשיהוי הרב בהגשת התביעה, אינם מתיישבים עם טענת התובעת היום לאירוע חריג בעבודה.

הנתבע הוסיף, כי ויכוח בין לקוח לנהג מונית, הוא חלק משגרת העבודה. לפיכך אין לראות באירוע הנטען והמוכחש – כאירוע חריג שהוא תנאי להכרה באירוע הלבבי כתאונה בעבודה.

לבסוף העלה הנתבע טענת שיהוי מכוחה ביקש לדחות את תביעת התובעת.

5.בדיון שהתקיים בתביעת התובעת, הסבירה התובעת את העיכוב בהגשת התביעה לתשלום דמי פגיעה לנפגע, בעובדה כי בעקבות האירוע הלבבי ובבדיקות רפואיות רפואית שעברה בחודש מאי 2007, נמצא כי היא חולה במחלה קשה; וכל מאמציה הופנו לטיפול במחלה. כך נשאלה התובעת והשיבה:

"ש.הגשת את התביעה בדצמבר 2011 עבור מה שאת טוענת אירוע שהיה ב-2007 שגרם להתקף ב-2010.

ת.מה שקרה שהייתי בזמן הצנתור עשו לי כל מיני בדיקות, ועל ידי בדיקת דם נודע לי שחליתי בסרטן מיהלומה במוח העצם. אנחנו מדברים על שנת 2007. כשנודע לי שחליתי בסרטן יצאתי מאיזון וכל מה שהיה חשוב לי היה לטפל במחלה הנוראית הזאת, לא הייתה שום סיבה אחרת, לכן לא הגשתי התביעה בזמנו" עמ' 6 לפרוטוקול מיום 16.9.2013 שורות 8-13.

6.בתצהיר ובעדותה שבפנינו טענה התובעת לעימות חריג עם לקוח ביום 18.5.07. בהקשר זה סיפרה התובעת:

"ת.נקראתי להזמנה דרך המשרד, הגעתי ללקוח לקחת אותו לאן שהיה צריך, בדרך הוא החליט שאני נוסעת בדרך לא נכונה, התחילה התנפלות עד כדי צעקות. כשהגעתי ליעד הוא התנפל עלי, הוא העיף עלי את העודף, מה שהיה חסר זה שהוא יתנפל עלי, בן אדם ברוטלי מאוד. העיף עלי את העודף שזה הכניס אותי לשוק, זה היה מעבר לעצבים, מעבר לבן אדם, התנהגות ממש איומה.