בר נ' יעקובי ואח'

פסק דין

1.התובע עוסק במתן שירותי ייעוץ תכנון והקמה, תחזוקה והפעלה של ציוד תאורה והגברה בגני אירועים ושם עסקו ידוע בשם "פלסטלינה" (להלן: "התובע").

2.התובע החל בשנת 2001 לתת את שירותיו המקצועיים לגן אירועים שפעל בשטח שבבעלות הנתבעות 1 ו-2 (להלן: "יעקובי"). באותה עת, גן האירועים נקרא "חורשת הפקאן" אשר הוחזק ותופעל ע"י אחד בשם רוברט גל באמצעות חברת "גל-אל".

3.משפחת יעקובי (נתבעים 1,2) הינם חקלאיים המתגוררים בכפר הס, התפרנסו מחקלאות ואין להם כל קשר להפעלת גן האירועים המצוי בשטחם. שטח הגן שימש בעבר כמטע פקאנים. משלא ראה הזוג יעקובי ברכה בעמל גידול הפקאנים, חיפש הכנסה חלופית והחליט להשכיר את השטח. הסכם השכירות עם רוברט גל נכרת ב- 1998.

4.יעקובי ידעו כי רוברט גל ישמיש את השטח לגן אירועים. ליעקובי לא היה כל חלק או שותפות בהפעלת גן האירועים, וההסכם עם רוברט קבע דמי שכירות בלבד. לימים, נתגלעה מחלוקת בין רוברט ויעקובי אשר הסתיימה בפשרה במסגרת הליך בוררות בשנת 2003. ההסכם לא החזיק מעמד זמן רב ורוברט הכניס למקום בשנת 2007 אחד בשם גלעד וינקלר (עד תביעה מס' 2), אשר הפעיל את המקום בשמו החדש "ארכידאה". כנגד השניים הוצא צו פינוי ע"י כב' הש' מנהיים שאול מיום 8.1.08. על אף זאת, חתמו יעקובי על הסכם פינוי מסודר שיאריך את השהות בתקופת הקיץ בעונה "הבוערת", והפינוי של וינקלר נקבע ליום 7.10.08.

מאותו מועד ואילך חתמו יעקובי על הסכם שכירות חדש עם חן שקד וגן האירועים החליף את שמו ל"אמורס", הלא הם נתבעים 3 ו-4 (להלן: "שקד" ו-"אמורס").

5.בקצירת האומר נחזור ונציין, כי המתחם נשוא התביעה אשר בבעלות יעקובי התחיל כגן אירועים "חורשת הפקאן" עבר ל"ארכידאה", והיום הינו "אמוראס". המפעיל הראשון והשוכר היה רוברט גל שהכניס ללא היתר את מר גלעד וינקלר, שפונה באוקטובר 2008 בהסדר, ובמקומו נכנס שוכר חדש מר חן שקד נתבע 4.

6.ומה חלקו של התובע בכל השתלשלות זו? התובע החל נותן שירותיו המקצועיים כאמור בשנת 2001 למר רוברט גל, הקים גשר תאורה לרבות מערכת הגברה לרחבת הריקודים וסיפק את שירותיו למפעיל. בשנת 2004 בנה גשר תאורה מרחבי מסביב לרחבת הריקודים.

ב-19.12.05 חתם התובע על הסכם חדש למתן שירותי הגברה ותאורה עם מפעילים חדשים שהפעילו את הגן עדיין בשמו "חורשת הפקאן" מול חברת "גל-אל". עפ"י סעיף 24 לתצהיר, התובע סיכם כי ישקיע בציוד תאורה כולל בשיעור של 150,000 $ (סעיף 3.3 להסכם), וכי אם יעזוב התובע את ההתקשרות לפני תום החוזה שלא מרצונו, תשלם חב' "גל-אל" פיצוי מוסכם של 250,000 $ והחזר בעבור תשתיות החשמל סך של 70,000 $.

7.לטענת התובע, עקב קשיים כלכליים נותרה "גל-אל" חייבת לתובע כספים עפ"י ההסכם וכן חובות שוטפים. ביום 27.4.07 סיכם התובע עם מר וינקלר שהפעיל את "ארכידאה" כי הוא ימשיך לתת את שירותיו לגן האירועים, ווינקלר ישלם את חובות העבר של "חורשת הפקאן". מר וינקלר לא עמד בהבטחותיו לתובע ונותר חייב לו כספים. ב-10/08 כאמור פונה המקום ע"י וינקלר והמקום הושכר בחוזה חדש למר שקד.

8.התובע באורח תמוה ומסתורי, כפי שיפורט בהמשך, בחר שלא לתבוע את "גל-אל" רוברט גל ו/או את מר וינקלר שהתקשרו עימו בהסכמים והפרו את אותם הסכמים, והשתמשו בפועל בציוד של התובע ובשירותיו של התובע, אלא בחר לתבוע את יעקובי בעלי השטח המושכר וכן את מר שקד השוכר האחרון המפעיל את הגן בשמו "אמורס". נתבעים אלה מעולם לא התקשרו בהסכם בכתב עם התובע, ואין להם כל קשר ישיר אל התובע, ומעולם לא הזמינו או קיבלו את שירותיו המקצועיים, אלא שהתובע בחר לתבוע את הנתבעים יעקובי ושקד בעוולת עשיית עושר ולא במשפט ובעוולת גזל. לטענתו, הנתבעים לא אפשרו לו את הוצאת הציוד מהמקום, והם כולם מתעשרים שלא כדין מציוד זה. יעקובי נהנית מתשתית החשמל, הם השכירו את המקום לרבות התשתית ובכך השביחו את שכה"ד, ושקד עושה שימוש יומיומי בציוד שהתיר התובע אחריו, וממאן להשיב לתובע את ציודו ו/או תמורתו.

9.כבר עם הגשת כתב התביעה התגלתה "פריכותה" של העילה כנגד יעקובי ושקד, ואולם ככל שנשמעו הראיות התברר כי אין כל בסיס לתביעת התובע כנגד הנתבעים הנ"ל. אין ספק כי התובע נפגע, שכן משהשקיע את מלוא מרצו ומיטב כספו בשנת 2005, סבר כי מדובר בהשקעה לטווח ארוך, והכנסותיו השוטפות ב"גן האירועים" יכסו את השקעתו ויניבו רווחים, אלא שתקוות לחוד ומעשים לחוד. הגן בהתנהלותו הקודמת נקלע לקשיים, ובשנת 2007 עבר "ידיים" למר וינקלר. התובע סבר כי המשך העסקים מול וינקלר יאושש את תקוותיו להכנסה שוטפת שתכסה את ההשקעה, אך גם תקווה זו בוששה משפונה וינקלר מהשטח בסוף 2008.

התובע ציפה מיעקובי שתכרוך את שירותיו עם השוכר החדש כחלק מהסכם השכירות ו/או כטובה/הבטחה לזכר ימי העבר ונוכח השקעתו בתשתית. התובע אף ציפה משקד להמשיך ולנהל איתו מו"מ במתכונת קודמו וינקלר, שהרי התשתית קיימת, ושירותיו ניתנו בעבר למקום. אף תקווה זו נגוזה שעה שהתובע מיהר והגיש תביעתו ולא עמד בדרישות מר שקד.

10.על אף שהתובע נפגע, שאלת השאלות האם מבקש הוא להיפרע מהנתבעים הנכונים? אני סבורה, כי התובע שגה במקרה הטוב או פעל בחוסר תום לב על מנת להוציא כספים בהטעיה במקרה הרע. אין מחלוקת כי התובע מבקש החזר השקעתו משנת 2005 ואילך (עמ' 7 לפרו' שורות 5-6).

התובע נשאל יותר מפעם אחת מדוע לא תבע את גל ווינקלר? (ראה שאלה בעמ' 9 ש' 4, עמ' 9 ש' 19, בעמ' 11 מול ש' 27), התובע השיב כדלקמן:

"אמרתי לך בעלת הקרקע אמרה שהיא תעשה את כל המאמצים שאני אשאר במקום ויעשה הסכם עם המפעל החדש. אם לא מסתדר אז שיתנו לי לקחת את הציוד שלי"....

(עמ' 11 לפרו' שורות 28-29)

אלא שמספר דקות אח"כ מול שורה 24 בעמ' 14 לפרו', נשאל התובע שנית מדוע לא תבע את חב' "גל-אל" על הכספים שחייבים לו בעקבות השקעה בתשתית, וכך השיב התובע:

"הגעתי איתם להסדר, הסתדרנו. הגענו לאיזושהי הסכמה. חלק מהכספים הם שילמו לי".

התובע לא טרח לפרט בתצהירו ו/או בכתב התביעה ו/או בעדותו מהי אותה הסכמה? האם כללה פיצוי על התשתיות? ההסכם לא צורף ולא זומן אדם מטעם חברת "גל-אל" להעיד על אותו הסדר. עובדות אלה מקבלות משנה תוקף שעה שוינקלר דרש משקד 45,000 ₪ עבור ציוד שהותיר במקום. האם סכום זה כולל תשתיות חשמל? אם וינקר נכנס בנעלי "גל-אל", מדוע וינקלר לא נתבע להחזר עלות התשתיות? שהרי דרש כסף לכאורה גם עבור התשתית.