בר"ע 14142-10-15

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בירושלים (השופט דניאל גולדברג ונציגי הציבור מר שמואל ריבלין ומר רמי לוי; סע"ש 12073-10-15), מיום 8.10.15, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני לפיו תבוטל ישיבת השימוע שנקבעה בעניינה ליום 11.10.15 בשעה 14.00 ולהורות למשיבה שלא לקבוע כל מועד אחר עד להכרעה בתביעתה של המבקשת בתיק סע"ש 4395-09-15.

בקשת רשות הערעור הוגשה הבוקר – יום 11.10.15 – ועמה בקשה בהולה למתן צו מניעה זמני לביטול ישיבת השימוע האמורה.

2.כפי שעולה מהחלטת בית הדין האזורי מיום 6.9.15, המבקשת מועסקת במשיבה החל מחודש פברואר 2003, כעורכת דין בלשכה המשפטית. החל מחודש אוקטובר 2008 שימשה המבקשת מ"מ היועץ המשפטי של המשיבה, בעקבות פרישת היועץ המשפטי הקודם. בחודש פברואר 2015 מונה ליועץ המשפטי של המשיבה עו"ד שי מרקוס. ביום 4.8.15 נשלח למבקשת מכתב "זימון לשימוע לקראת הפסקת עבודה", במסגרתו הועלו טענות שונות לגבי תפקודה והובהר כי נשקלים פיטוריה נוכח אי התאמה. לאחר קבלת המכתב התנהלה בין באי כוח הצדדים תכתובת לגבי מסמכים שונים אותם ביקשה המבקשת לקבל לעיונה טרם השימוע.

3.ביום 3.9.15 הגישה המבקשת לבית הדין האזורי בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יורה למשיבה שלא לקיים את הליך השימוע בטרם יומצאו לה המסמכים המבוקשים על ידה (תיק סע"ש 4395-09-15; להלן: התביעה הראשונה). לאחר דיון במעמד הצדדים, ניתנה ביום 6.9.15 החלטתו המפורטת של בית הדין האזורי במסגרתה נקבע אילו מסמכים מבין אלו שהתבקשו על ידי המבקשת רלוונטיים להליך השימוע (ואותם נדרשה המשיבה להעמיד לעיון המבקשת תוך 7 ימים) ואילו לא; לגבי חלק אחר מהמסמכים - נקבע כי המבקשת תוכל להעלות טענה בדבר הרלוונטיות שלהם בפני עורכת השימוע. בית הדין הוסיף וקבע כי "המשיבה תימנע מקיום הליך השימוע בטרם תעמיד לעיונה של המבקשת את המסמכים שהורינו לעיל להעמידם לעיונה". לאחר מתן החלטה זו הועמדו לעיון המבקשת מסמכים מסוימים והתנהלה תכתובת נוספת בין באי כוח הצדדים, במסגרתה נקבע השימוע ליום 11.10.15 בשעה 14.00.

4.ביום 8.10.15 הגישה המבקשת בקשה נוספת למתן צו מניעה זמני לבית הדין האזורי, במסגרתה ביקשה לבטל את ישיבת השימוע שנועדה להתקיים ביום 11.10.15 ולא לקבוע כל מועד אחר לישיבת שימוע עד להכרעה בתביעתה הראשונה. עוד באותו יום ניתנה החלטת בית הדין האזורי, ללא תגובת המשיבה, לפיה "ככלל, בתי הדין אינם נוהגים למנוע הליכי שימוע, גם במקרים בהם מועלות טענות בדבר קיומם של פגמים בהליך ההזמנה לשימוע עצמו, וזאת מאחר שבדרך כלל מדובר בבקשה מוקדמת ואי התערבות בהליך אינה צפויה לגרום לנזק בלתי הפיך, שכן העובד יוכל להעלות בשימוע גם את טענותיו נגד הליך השימוע עצמו, ואם יעשה כן, חזקה על המעסיק כי יבחן טענות אלו וככל שיימצא בהן ממש, יפעל לתיקון הטעון תיקון". טעם נוסף לכך הוא "שלא ניתן לצפות מבית הדין להתערב בכל שלב ושלב של הליכי השימוע, ואין לאפשר לעובד לפעול לסיכול הליכי שימוע באמצעות פניות חוזרות לבית הדין בטענות שניתנות לבירור בשימוע עצמו. דרך המלך היא במתן אפשרות למעסיק לקיים הליך שימוע ולקבל החלטה, אשר ממילא יכולה לעמוד לביקורתו של בית הדין".

5.בית הדין הוסיף וקבע כי טענת המבקשת בדבר אי מילוי ההחלטה מיום 6.9.15 במלואה יכולה להתברר בשלב ראשון בפני עורכת השימוע, וניתן יהא גם לקיים ישיבת שימוע משלימה במידת הצורך. אשר לטענת המבקשת בדבר תחולתו של חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז – 1997 (להלן: חוק הגנה על עובדים), נקבע כי גם טענות אלו "ראויות להישקל לאחר שהמעסיק יבחן את טענות העובד בשימוע, ואין להקדים את המאוחר ולבקש מהמשיבה להתגונן מפני טענה זו בבית הדין במסגרת בקשה למניעת עצם קיומו של השימוע". בית הדין הוסיף כי גם שאר טענותיה של המבקשת, לרבות בנוגע להשתתפות גורמים מסוימים בוועדת השימוע, ראויות להישמע תחילה במסגרת השימוע עצמו, וכי אינו מעיין ב"נספח סודי" שצורף על ידי המבקשת שכן "אין כל בסיס בדין לבקש מבית הדין לעיין בראיות שהצד המגיש אותן מבקש למנוע עיון בהן מהצד שכנגד". הבקשה נדחתה לפיכך, ללא צו להוצאות.

על כך הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

6.המבקשת טוענת, בבקשת רשות הערעור, כי ההחלטה מיום 8.10.15 מנוגדת להחלטתו של בית הדין מיום 6.9.15 במסגרת התביעה הקודמת, לפיה אין לערוך את השימוע טרם שיימסרו למבקשת כל המסמכים הרלוונטיים. לגישתה, "קיימת חשיבות עליונה לקבל מראש את מלוא המסמכים המהותיים על מנת לאפשר למבקשת זכות טיעון אמיתית", כאשר כל הטענות כנגדה קשורות זו לזו ולכן המסמכים נדרשים לצורך מתן מענה מלא על ידה. עוד טוענת המבקשת כי לא ניתן לקבוע כי קיימת "חזקה" שהמשיבה תשלים את החסר אם יוכח לפניה, שכן "התנהלותה של המשיבה עד כה הוכיחה בדיוק את ההיפך".

עוד טוענת המבקשת כי ככל שחוק הגנה על עובדים חל עליה - הנה זכאית להגנה מכוחו גם בנוגע לעצם קיומו של הליך השימוע, ולכן היה על בית הדין לדון בטענותיה בקשר לחוק זה כבר בשלב הנוכחי. קל וחומר, כאשר הליך השימוע בעניינה מהווה "חוליה אחרונה במסכת התנכלות". המבקשת מדגישה כי "במהלך כהונתה... בתפקיד היועצת המשפטית בפועל נאלצה, בלב דואב, להזהיר מפני פגיעה ביושר ובטוהר המידות מצדם של מי מראשי המשיבה" ואף "פנתה לרשויות החקירה המוסמכות בקשר לכך", כאשר טעה בית הדין בהתעלמו מה"נספח הסודי" שהוגש על ידה.

7.לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות המבקשת הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבה, מקום שלא נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין האזורי.