בר"ע 14289-01-15 בראל נ' סטימצקי (2005) בע"מ

השופטת לאה גליקסמן:

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (ס"ע 51926-09-14; השופט יצחק לובוצקי) מיום 25.12.2014, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להקדים את מועד הדיון ולחילופין ליתן החלטה על בסיס כתבי הטענות.

    

   הרקע לבקשה:

2. המבקשת עבדה כמנכ"לית המשיבה. ביום 22.9.2014 המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה למינוי בורר. במסגרת הבקשה טענה המבקשת כי בין הצדדים התגלעה מחלוקת בנוגע למענק לו זכאית המבקשת מכוח הסכמים עליהם היא חתמה עם המשיבה. לטענת המבקשת, הנספח לחוזה העבודה מיום 25.1.2011 קובע, בין היתר, כי כל חילוקי הדעות שיתגלעו בין הצדדים בקשר עם הנספח והכספים להם זכאית המבקשת, יוכרעו על ידי בורר מוסכם. המבקשת פירטה את ההתכתבות בין הצדדים, וטענה כי מתשובותיה השונות של המשיבה לפניות המבקשת עולה כי המשיבה מתכחשת, ולו ברמיזה, לקיומה של תניית בוררות תקפה. לפיכך, ביקשה המבקשת כי בית המשפט יורה על מינויו של בורר להכריע במחלוקות שנתגלעו בין הצדדים.

3. ביום 22.10.2014 המשיבה הגישה בקשה להעביר את הבקשה למינוי בורר לבית הדין לעבודה. בהחלטה מיום 7.12.2014 קבע בית המשפט המחוזי כי הסמכות העניינית נתונה לבית הדין לעבודה, והורה על העברת הבקשה למינוי בורר לבית הדין לעבודה בתל אביב. בטרם העברת התיק, קבע בית המשפט כי המשיבה תגיש תשובה לבקשה למינוי בורר תוך 20 ימים, ולמבקש זכות תגובה לתשובה תוך 10 ימים.

4. בהחלטה מיום 15.12.2014 קבע בית הדין האזורי כי תשובת המשיבה לבקשה למינוי בורר תוגש עד יום 15.1.2015, וכי דיון במעמד הצדדים יתקיים ביום 17.3.2015.

5. בהחלטה מיום 22.12.2014 נקבע כי בשל הבחירות שיתקיימו ביום 17.3.2015, הדיון בהליך יידחה ליום 14.7.2015.

6. המבקשת הגישה בקשה להקדמת מועד דיון ולחילופין למתן החלטה על בסיס כתבי הטענות בבקשה למינוי בורר; המבקשת טענה כי הבקשה למינוי בורר היא כמעט טכנית והיא מבוססת על הסכמת הצדדים במסגרת חוזה שנחתם ביניהם ולפיו ככל שיתגלע ביניהם סכסוך אשר לא ייושב בתוך שבעה ימים, הצדדים ימנו בורר מוסכם בתוך שבעה ימים נוספים לשם יישוב חילוקי הדעות ביניהם; אין מניעה שהבקשה תוכרע אפילו על סמך כתבי טענות מאחר שאין חולק, ולא נטען אחרת, כי הנספח לחוזה העבודה ותניית הבוררות המצויה בו מחייבים את הצדדים; הבקשה למינוי בורר הוגשה כבר בחודש ספטמבר 2014 (והועברה בחודש דצמבר לבית הדין), והדיון בה יתקיים רק עשרה חודשים לאחר מכן. כלומר, בניגוד גמור להסכמת הצדדים כי ימנה בורר מוסכם תוך שבעה ימים; מדובר במצב אבסורדי, שבו המועד למינוי בורר נדחה זמן רב כאשר מערכת המשפט מנסה לעודד הפניית סכסוכים לבוררות, בייחוד כאשר הצדדים הסכימו לכך מלכתחילה; ככל שחולף הזמן, למבקשת נגרמים נזקים לאור פרסומים שקריים ומכפישים של המשיבה הן בתקשורת והן פרסומים המופנים לאנשי עסקים, ולפיהם כאילו היה פגם בהתנהלות המבקשת לאורך תקופת עבודתה; למשיבה יש אינטרס לעכב את מינוי הבורר מאחר שהיא יודעת כי היא חייבת כספים למבקשת.