בר"ע 15343-06-14 ד.ה. נ' המוסד לביטוח לאומי

השופט עמירם רבינוביץ

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (ב"ל 62095-06-13; השופט אורן שגב) בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית ) מיום 29.1.13 (להלן- הוועדה).

2. המבקשת, ילידת 1951 אשר סובלת מליקויים שונים, הגישה ביום 11.6.09 תביעה לקצבת נכות כללית, ולאחר שעניינה נדון בפני ועדה רפואית מדרג ראשון וועדה רפואית לעררים, נקבעו לה אחוזי נכות רפואית.

3. על קביעת הוועדה הרפואית לעררים הוגש ערעור לבית הדין האזורי, וביום 9.11.11 ניתן פסק דין (הרשמת (בדימוס) שלי ולך; ב"ל 12439-01-11, להלן – פסק הדין הראשון) בו נקבע, כי עניינה של המבקשת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, על מנת שתתייחס לתלונות המבקשת באשר למחלת הפיברומאלגיה, וכי בעניין זה תיוועץ הוועדה עם מומחה בתחום הריאומטולוגיה. כמו כן המבקשת תוזמן להופיע ולטעון בפני הוועדה, והחלטת הוועדה תהיה מנומקת.

4. ביום 14.2.12 נבדקה המבקשת על ידי ד"ר מירית עמית וזינה (להלן - הראומטולוגית), והוועדה הרפואית לעררים מיום 24.4.12 אמצה את חוות דעתה של הראומטולוגית. אף על ועדה זו הוגש ערעור על ידי המבקשת, וביום 7.11.12 ניתן פסק דין (הרשמת אירית הרמל ; ב"ל 46406-06-12, להלן - פסק הדין השני), בו נקבע, כי נוכח העובדה שבחוות דעתה של הראומטולוגית, נרשם בכותרת בעמוד השלישי שם משפחה שונה מזה של המבקשת, עניינה יוחזר לוועדה ואל הראומטולוגית אשר תבהיר האם מדובר בטעות קולמוס בלבד, וככל שאין מדובר בטעות מסוג זה, תשוב ותבדוק את המבקשת בשנית. כמו כן נקבע, כי המבקשת תוזמן לטעון לפני הועדה לעררים וזאת בהתאם לפסק הדין מיום 9.11.11.

5. ביום 16.12.12, אישרה הראומטולוגית כי חוות דעתה מתייחסת למבקשת וכי הטעות שנפלה בכתיבת שם משפחה שונה, היא טעות קולמוס בלבד. בהמשך לכך קבעה הוועדה, מושא הבקשה שלפניי, כי לאחר שעיינה בחוות דעתה של הראומטולוגית, היא מקבלת את האמור בה.

6. המבקשת הגישה ערעור על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי, ושם טענה בתמצית, כי ביום 3.3.13, כחודשיים לאחר מועד ישיבתה של הוועדה, קבעה ועדה רפואית אחרת של המשיב, כי לקותה היא מסוג סקלרודרמה, המעניקה למבקשת נכות בשיעור 100%, וכי לקותה זו היא משנת 2011, לפיכך נפלה טעות יסודית בהחלטת הוועדה דנן באבחנת לקותה הראומטולוגית. כמו כן הוועדה התעלמה מחוות דעתו של הראומטולוג ד"ר יעקב אבלין, אשר קבע כי לקותה של המערערת היא מסוג סקלרודרמה.

7. מנגד, טען המשיב (להלן - המוסד) כי הוועדה קיימה את הוראות פסק הדין אשר החזיר את הדיון אליה. בפסק הדין הורה בית הדין לוועדה להתייחס לנושא הפיברומאילגיה בלבד ולא לטענות בדבר נכויות אחרות, ולכן הוועדה לא הייתה צריכה להתייחס למגבלותיה ונכויותיה האחרות של המבקשת, ואף ביחס לחוות דעתו של ד"ר אבלין לא נדרשה הוועדה להתייחס לכך, מלבד לעניין הפיברומאילגיה. עוד הוסיף וטען, כי טענתה של המבקשת, לפיה ועדה רפואית מאוחרת קבעה לה נכות בשיעור גבוה יותר, אין בה בכדי להצביע על טעות משפטית שנפלה בעבודה הוועדה.

8. בית הדין האזורי דחה את ערעור המבקשת בקובעו, כי בהתאם לפסק הדין הוחזר עניינה של המבקשת לוועדה על מנת שהראומטולוגית תבהיר האם חוות דעתה מתייחסת למבקשת. רק אם התשובה לכך שלילית, נדרשה היא לבדקה בשנית ולהתייחס למסמכים הרפואיים שמועדם לפני תאריך 14.2.12 (מועד מתן חוות הדעת). משהראומטולוגית אישרה כי מדובר בחוות דעת המתייחסת למבקשת, לא היה עליה להתייחס בשנית למסמכים הרפואיים. כפועל יוצא מכך, לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה שאמצה את חוות הדעת של הראומטולוגית. בית הדין האזורי הוסיף, כי לפי הפסיקה יתכן מצב בו שתי ועדות רפואיות בהרכבים שונים תגענה למסקנות שונות, ואין בכך פגם. כמו כן, מדובר בקביעה רפואית המאוחרת לקביעת הוועדה ולכן לא היה עליה להתייחס לכך.