בר"ע 17727-12-16

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (סע"ש 62853-05-16; השופטת שרה מאירי) מיום 5.12.16.

2.המבקש, יליד שנת 1952, הועסק אצל המשיבה משך כ - 18 שנים עד ליום 25.2.16, אז פוטר. במרבית התקופה הועסק כסבל וכמסדר סחורה במחסן, ופיטוריו נעשו בנימוק של צמצום והתייעלות בכוח האדם במחסנים. בבית הדין האזורי טען כי פוטר שלא כדין; בשל גילו; והוחלף בעובדים צעירים וזולים ממנו, מבלי שנעשה מאמץ מצד המשיבה למצוא לו תפקיד חלופי. לפיכך עתר לקבלת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין; פיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988; ותשלומים נוספים בגין תקופת עבודתו וסיומה.

3.ביום 21.9.16 הגיש המבקש בקשה לגילוי ועיון במסמכים, בה ביקש לקבל אישור מאת רואה החשבון של המשיבה בדבר מספר העובדים המועסקים בכלל מחסני החברה לתקופה שמחודש יולי 2015 ועד לחודש יוני 2016. לחלופין ביקש לקבל את ריכוזי השכר השנתיים של העובדים הרלוונטיים (המועסקים בתקופה לעיל בכלל מחסני החברה) תוך מחיקת פרטי הזיהוי שלהם לשם שמירה על פרטיותם. המשיבה התנגדה לבקשה בטענה שמדובר במסמכים לא רלוונטיים; שאינם בנמצא, שכן מצבת העובדים במחסנים אינה מהווה מחלקה נפרדת בחומר הנהלת החשבונות או בדו"חות הכספיים של המשיבה, ולפיכך יש לייצרם באופן מיוחד; וביחס לתלושי השכר טענה כי גילויים יוביל לפגיעה בפרטיות העובדים ובסודות המסחריים שלה.

4.בית הדין האזורי, לאחר שבחן את טענות הצדדים, קבע כי אין מקום לגלות את המסמכים המבוקשים. עם זאת קבע כי יוגש תצהיר מאת מנכ"ל המשיבה בו יפורטו שמותיהם של עובדי החברה העובדים במחסן בו עבד המבקש (להבדיל מכלל מחסני המשיבה), לתקופה שמחודש דצמבר 2015 ועד לחודש מרץ 2016, כולל פירוט שכרם של עובדי המחסן לתקופה זו ובתוספת תלושי השכר שלהם לאותה תקופה. בית הדין הורה לחברה לבקש את הסכמת העובדים הרלוונטיים לגילוי תלושי השכר שלהם, והנחה את החברה, ככל שבקשתה תסורב, להעביר את התלושים אליו בלבד, לצורך מחיקת הנתונים שיש בהם לדעתו משום פגיעה בפרטיות העובדים.

5.בבקשה שלפניי טוען המבקש, כי גילוי המסמכים באופן שאושר על ידי בית הדין יאפשר למשיבה להציג גרסה חלקית ולהתחמק מחשיפת המידע המלא הדרוש לו לצורך בירור תביעתו. כך הוא מסביר כי עבד במספר מחסנים שונים של החברה ולפיכך קיימת רלוונטיות לבחינת מצבת העובדים בכל מחסני החברה; על מנת לדעת אם המשיבה קיימה את חובתה לבחון חלופות לפיטוריו, יש לבדוק האם קיבלה לעבודה עובדים חדשים גם במחסנים אחרים חלף ניסיון לשלבו במחסנים אלה; בדיקת מצבת העובדים במחסן אחד בלבד, מתוך כמה מחסנים, עלולה לתת תמונה עובדתית חלקית שלא תתרום לחשיפת האמת; ואין די בתצהיר שיתייחס לחלק מהתקופה המבוקשת בלבד, שכן בחודשים הסמוכים שלאחר פיטורי המבקש התקבלו לעבודה במחסני החברה עובדים חדשים - ויש לכך חשיבות לצורך הוכחת טענותיו כאמור. לטענת המבקש, רק הצגת המסמכים המבוקשים במלואם תשפוך אור על המחלוקת העיקרית: האם תפקידו במשיבה הפך למיותר, כטענת המשיבה, או שמא השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה לפטרו היו נעוצים ברצון להחליפו בעובד צעיר וזול יותר.

6.ביום 1.1.17 הציע בית דין זה לצדדים להגיע להסדר דיוני לפיו "תצהירו של מנכ"ל המשיבה - כפי שיוגש בהתאם להחלטת בית הדין האזורי - יתייחס לתקופה שעד חודש יוני 2016 ולא כפי שנקבע, וכן יכלול התייחסות גם למספר העובדים בשאר מחסניה של החברה (ללא צורך בפירוט שכר העבודה או בצירוף תלושי שכר לגבי עובדים במחסנים אחרים)". המבקש דחה את ההסדר המוצע בטענה כי יש לאפשר לו "עיון במסמכים גופם" ואין לצפות ממנו להסתפק בהצהרותיו של מנכ"ל המשיבה. ביום 5.1.17 הציע בית הדין הצעה חלופית לפיה במקום תצהיר מנכ"ל יימסר אישור רואה החשבון של המשיבה ביחס לנתונים המפורטים בהצעה הקודמת. הפעם דחתה המשיבה את ההצעה וזאת בטענה שאין משמעות לבקשת האישור דווקא מרואה החשבון שלה, שכן מצבת העובדים במחסנים אינה עולה מהדו"חות המצויים בטיפולו ולכן יוכל להצהיר, לכל היותר, על קבלת הנתונים ממנכ"ל המשיבה. לחלופין הסכימה המשיבה להצעתו המקורית של בית הדין.

בעקבות עמדה זו, הנחה בית הדין את הצדדים לנסות ולהגיע להסדר מוסכם. משהדבר לא עלה בידם התבקשה המשיבה להגיש את תגובתה לבקשת רשות הערעור.

7.בתגובתה לבקשה חזרה המשיבה על עיקר טענותיה בבית הדין האזורי בדבר הצורך ביצירת מסמך חדש; העובדה כי מצבת העובדים במחסנים אינה עולה מחומר הנהלת החשבונות או מדו"חותיה הכספיים; והטענה כי רואה החשבון לא יוכל להצהיר על מצבת העובדים הנ"ל מידיעה אישית ויצטרך לקבל את הנתונים ממנכ"ל המשיבה. אשר לתלושי השכר נטען כי אינם כוללים מידע בדבר גילאי העובדים ולפיכך אינם רלוונטיים וכי גילויים עלול לפגוע בזכות העובדים לפרטיות, גם לאחר מחיקת הפרטים המזהים. עוד טענה המשיבה לחוסר תום לב מצד המבקש; לכך שבית הדין האזורי ערך איזון ראוי בין הזכויות והאינטרסים שעלו מטיעוני הצדדים; לא הוצג טעם ענייני להחלטת המבקש לדחות את הצעתו הראשונה של בית הדין; ואין מקום להתערב בהחלטת בית הדין האזורי.

בתשובתו לתגובה זו חזר המבקש, בעיקרם של דברים, על עמדתו כפי שפורטה לעיל.