בר"ע 25760-06-15

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (הרשמת דניה דרורי; ד"מ 14147-09-14) לפיו התקבלה תביעת המשיבה כנגד המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") בחלקה, ונדחתה התביעה כנגד המבקש 2 (להלן: "המבקש"). כמו כן חויבה המבקשת 1 בתשלום הוצאות משפט לטובת המשיבה. 

2.המשיבה, אשר הועסקה כעובדת ניקיון אצל המבקשת, הגישה תביעה לבית הדין האזורי כנגד המבקשת- מעסיקתה, וכנגד המבקש- בעל המניות במעסיקה. במסגרת התביעה עתרה המשיבה לחייב את המבקשים בתשלומים שונים אשר שולמו לה לטענתה בחסר, לרבות פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה ודמי הבראה.

3.בפסק הדין קיבל בית הדין האזורי את התביעה בחלקה ופסק לזכות המשיבה סכומים בגין הפרשי פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה. בתקופת חופשת הלידה של המבקשת. בית הדין דחה את תביעת המשיבה כנגד המבקש וקבע כי במקרה דנא לא מתקיימות נסיבות המצדיקות הרמת מסך. בית הדין פסק לחובת המבקשת תשלום הוצאות בסך 500 ש"ח, וציין כי סכום ההוצאות נקבע בשים לב לכך שהמבקשת חויבה בתשלום הוצאות במסגרת החלטה בדבר ביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, ובהתייחס גם לכך שהתביעה כנגד המבקש נדחתה וכי סכומי כתב התביעה היו גבוהים באופן משמעותי מהסכומים הכלולים בתחשיב שהוגש מטעם המשיבה.

4.בבקשתו טוען המבקש כי טעה בית הדין באופן חישוב פדיון ימי החופשה להם זכאית המשיבה ובסכום שפסק לטובתה ברכיב זה. כמו כן מלין המבקש על חיובו בהוצאות בסך 1,500 ₪ במסגרת החלטה שניתנה בבקשת המבקשים לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה, ועל אי חיובה של המשיבה בהוצאות משפט לטובת המבקש 2, בעקבות החלטת בית הדין לפיה נדחתה התביעה נגדו.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובכל החומר המצוי בתיק ובחנתי היטב את טענות המבקשים הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבה, וזאת, משלא נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי, המצדיקה מתן רשות ערעור.

6. באשר לפדיון חופשה שנתית - בבית הדין האזורי טענה המשיבה כי המבקשת נותרה חייבת לה פדיון חופשה בגין 38.5 ימי חופשה בלתי מנוצלים, בעוד שהמבקשת טענה כי המשיבה ניצלה את ימי חופשתה במלואם. הצדדים אף היו חלוקים בשאלה בדבר שיעור השכר היומי של המשיבה לצורך חישוב פדיון החופשה, ככל שהמשיבה תימצא זכאית לפדיון ימי חופשה. בבואו להכריע במחלוקת שבין הצדדים בחן בית הדין האזורי בקפידה את חלקיות משרתה של המשיבה, כמו גם את מספר ימי החופשה כפי שנוצלו על ידה במהלך 3 שנים אחרונות להעסקתה והשנה השוטפת. בית הדין קבע כי נותרו לזכות המשיבה 19 ימי חופשה שלא נוצלו. בית הדין הוסיף וחישב את שכרה היומי הממוצע של המשיבה בהתאם לסעיף 10 לחוק חופשה שנתית תשי"א- 1951, והגיע למסקנה כי המבקשת נותרה חייבת למשיבה סך של 2,556.93 ש"ח בגין פדיון ימי חופשה. בבקשתה טוענת המבקשת כי היה על בית הדין לפסוק לחובתה סך של 1,313 ש"ח בלבד, ולא כפי שנפסק. בנימוקי הבקשה לעניין זה לא מצאתי טעם המצדיק מתן רשות ערעור. בית הדין האזורי ערך חישוב מפורט ומנומק, בהתאם לשיטת החישוב המקובלת, ובהתבסס על תלושי השכר של המשיבה המשקפים את השכר ששולם לה בפועל ואת ימי עבודתה. בית הדין בחן את טענות הצדדים ונימק היטב את החלטתו. אשר על כן דין הבקשה בחלק זה שלה להידחות.

7.אשר להוצאות - כאמור, המבקשת טוענת כנגד סכום ההוצאות בו חויבה במסגרת החלטת בית הדין האזורי לביטול פסק הדין שניתן נגדה בהיעדר הגנה. כמו כן טוענים המבקשים כי היה על בית הדין לפסוק הוצאות לחובת המשיבה, וזאת משנדחתה תביעתה כנגד המבקש.

8.בקשר לפסיקת הוצאות על ידי הערכאה הדיונית, לא למותר הוא להזכיר מושכלות ראשונים, לפיהן לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בפסיקת הוצאות, וככלל, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בפסיקתה לעניין זה. זאת, אלא אם הסכום שנפסק גבוה או נמוך "בהרבה מן המקובל על בית דין לעבודה" (עע (ארצי) 573/09 דב זיידמן - אי סי איי טלקום בע"מ ׁׁ(16.12.2010), בפסקה 26 ,להלן: עניין זיידמן, וראו גם ׁׁדב"ע (ארצי) לב/3-9 האופרה הישראלית – מריקה ורסנו, (17.5.72), בפסקה 6); דב"ע (ארצי) לד/3-12 דן פלדי – החב' הימית להובלת פרי בע"מ, (15.1.74), בפסקה 18). הטעם לכך הוא שקביעת הערכאה הדיונית מבוססת על התרשמותה הישירה מאופן התנהלות הצדדים ומן הראיות והעדויות כפי שנשמעו בהליך לפניה (ראו בעניין זיידמן, שם בפסקה 25).

9.משבוטל פסק דין שניתן כנגד המבקשים בהיעדר הגנה, ומשהתקבלה התביעה לגופה בחלקה, אך ברור הדבר כי נתונה לבית הדין האזורי הסמכות לפסוק הוצאות לחובת המבקשת. בנסיבות המקרה אף לא ניתן למצוא טעות המצדיקה מתן רשות ערעור בהימנעות בית הדין מחיוב המשיבה בתשלום הוצאות לזכות המבקש, שהוא בעלים במבקשת. אשר לסכומים שפסק בית הדין האזורי, עיון בפסק הדין כמו גם בכלל החומר שבתיק מעלה כי סכום ההוצאות שפסק בית הדין האזורי אינו חורג מן הסביר והמקובל. על כך יש להוסיף, כי כאשר מדובר בהליכי דיון מהיר, התערבותה של ערכאת הערעור אף מצומצמת ביותר ומוגבלת בעיקר לבירור שאלות משפטיות (בר"ע (ארצי) 12-11-59581 סלע עופר מוניות בע"מ- יורם לוגסי (30.12.13); דב"ע נז/ 212-9 משה קוריאט- נירה שובל (27.4.98), בפסקה 14).

8. הנה כי כן, מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם דרושה התערבות ערכאת הערעור בשל טעות שנפלה בפסק הדין. משכך דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

9.סוף דבר

הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.