בר"ע
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
27263-11-16
23/11/2016
|
בפני השופטת:
לאה גליקסמן
|
- נגד - |
המבקש:
איאד עסלי עו"ד מערוף ג'בארין
|
המשיבה:
נובק בע"מ עו"ד אורי שיינקמן
|
החלטה |
השופטת לאה גליקסמן:
1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט דורי ספיבק; סע"ש 54339-01-16) שבה נקבע כי יש לחייב את המבקש, התובע בהליך העיקרי, להגיש כתב תביעה מתוקן, שבו יפרט בדיוק על איזה הסכם ואיזה סעיף באותו הסכם הוא מבסס את תביעתו ל"שעות נסיעה", וכי המבקש ישלם למשיבה הוצאות בסך של 3,000 ₪ "בגין הצורך להגיש כתב תביעה מתוקן ולהתייצב לדיון קדם משפט נוסף".
2.בבקשת רשות הערעור טען המבקש כי לא מתקיימות הנסיבות שבתקנה 40 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – תקנות סדר הדין) שבהן מוסמך בית דין להורות לתובע לתקן את כתב התביעה; גם אם חלה טעות בחישוב הזכות ל"שעות נסיעה" אין זו עילה לתיקון כתב התביעה; בית דין שגה בכך שהטיל על המבקש הוצאות מופרזות, שכן אין זו אשמתו של המבקש שהוא לא זומן לדיון קדם משפט.
3.לאחר בחינת הבקשה וכלל החומר שבתיק אני קובעת כי דין הבקשה להידחות, מבלי להידרש לתגובת הצד שכנגד.
4.ההחלטה מושא הבקשה היא החלטה דיונית הנוגעת לאופן ניהול הדיון. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בהחלטות דיוניות של הערכאה שלפניה מתנהל ההליך ושלפניה פרושה יריעת ההתדיינות בין הצדדים, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן [ע"ע (ארצי) 270/99 עמותת בית החולים הכללי משגב לדך ירושלים – רמי לוי, פד"ע לד 637 (1999)]. לא מצאתי כי במקרה הנדון מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה מהכלל, והתערבות בהחלטת בית הדין האזורי בשלב זה.
5.בכל הנוגע להחלטה להורות למבקש לתקן את כתב התביעה אוסיף כי בהתאם לתקנה 41(א) לתקנות סדר הדין רשאי בית הדין להורות לבעל דין לתקן את כתב טענותיו, כך שסמכותו של בית הדין להורות על תיקון כתב תביעה אינה מוגבלת לנסיבות המפורטות בתקנה 40 לתקנות סדר הדין, כנטען על ידי המבקש.
6.אשר לחיוב המבקש בהוצאות: סעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כי בית הדין הארצי ייתן רשות ערעור על החלטה אחרת של בית דין אזורי "אם שוכנע בית הדין כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". במקרה הנדון, אין בהחלטת הביניים בעניין ההוצאות כדי להשפיע על המשך התנהלות ההליך בבית הדין האזורי, או לגרום למבקש נזק של ממש, או להשפיע באופן ממשי על זכויותיו. לפיכך, לא מתקיימות הנסיבות הקבועות בסעיף 26(א) לחוק המצדיקות מתן רשות ערעור. המבקש יוכל להעלות טענותיו בעניין זה הן לפני בית הדין האזורי, עת ידון בפסיקת ההוצאות בסופו של ההליך, והן בערעור על פסק הדין, ככל שיוגש.
7.סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית. הואיל ולא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ב חשוון תשע"ז (23 נובמבר 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.