מהבקשה ומתיק בית הדין האזורי עולות העובדות הבאות:
א.המבקש עובד המשיבה, הנמנית על קבוצת כימיקלים לישראל, התקבל לשרותיה בשנת 1979 , כמסגר. בשנת 2002 המבקש קודם לתפקיד ניהולי ובחודש נובמבר 2003 מונה למנהל עבודה ראשי. במחצית שנת 2009 החליטה המשיבה על פתיחת הליך משמעתי נגד המבקש, אשר הסתיים מבלי שהצדדים הגיעו להסכמות. בהעדר הסכמה מול נציגות העובדים, פנתה המשיבה להליך בוררות בהתאם למנגנון יישוב הסכסוכים המצוי בהסכם הקיבוצי.
ב.ביום 13.6.13 ניתן פסק בוררות בטענות המשיבה להפרות משמעת חוזרות המיוחסות לבקש וטענות לאי ציות להוראות הממונים עליו. בפסק הבוררות הורשע המבקש בארבע עבירות משמעת ובכללן שלוש הפרות חוזרות; ובעקבות הרשעתו הוטל עליו עונש של הפסקת עבודה ללא שכר למשך עשרה ימים.
ג.לאחר מתן פסק הבוררות זומן המבקש מספר פעמים לבירור משמעתי בטענה שלא התייצב לעבודה; ובסופו של יום זומן לשימוע טרם קבלת החלטה בדבר המשך/סיום העסקתו. בין לבין שהה המבקש, לסירוגין ולתקופות ממושכות, בחופשת מחלה בעיקר בשל כאבי גב . ביום 4.3.14 התייצב המבקש במקום העבודה בעקבות מכתב מהרופאה התעסוקתית, אשר ביקשה כי המשיבה תפרט את תפקידו של המבקש ואת המטלות הנדרשות ממנו לצורך הערכת כושרו לעבודה; ובעקבות האמור המבקש הופנה לבדיקה אצל רופא מטעם המשיבה אשר על פי חוות דעתו המבקש לא היה כשיר נכון למועד הבדיקה, לכל עבודה.
ד.מאחר והצדדים לא הגיעו לכל הסכמה על שילבו של המבקש בעבודה בשירות המשיבה. הגיש המבקש במאי 2014 תביעה לבית הדין האזורי ובמקביל בקשה לסעד זמני במסגרתו התבקש בית הדין להורות למשיבה להשיבו לעבודה בפועל לתפקיד מנהל או לתפקיד אחר מתאים, וכן למתן סעדים נוספים ובכלל זה- מסירת דיווחי שעות עבודה, תלושי שכר, העתק מהתיק האישי ורשימת מטלות תפקידו לצורך קביעת כושרו לעבודה, עד להכרעה בתביעתו.