לאחר עיון בבקשה ובתגובות נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, ואלה טעמיי בתמצית:
א.בפרוטוקול מופיעה עדותם של שלושה: מר הרשקו – עובד לשעבר של המשיבה והתובע בהליך האחר; מר טבצ'ניק – גם הוא עובד לשעבר של המשיבה; וגב' וקסלר – המצהירה מטעם המשיבה הן בהליך האחר והן בהליך מושא הבקשה דנן (להלן: התובענה).
ב.מעיון בתגובות עולה שהלכה למעשה אין מחלוקת לגבי הגשת הפרוטוקול, בכל הנוגע לעדותה של גב' וקסלר, הצפויה להעיד בתובענה. המחלוקת נעוצה בהגשת הפרוטוקול ביחס לעדותם של העדים האחרים הנזכרים בו – ה"ה הרשקו וטבצ'ניק.
ג.הלכה למעשה, התנגדות המשיבה להגשת הפרוטוקול בנוגע לעדותם של העדים הללו, נעוצה בכך שהם אינם עדים בתובענה, ומאחר שלטעמה אין מקום להכשיר את העדות שמסרו בהליך האחר באמצעות הגשת הפרוטוקול במסגרת התובענה, משום שמדובר בראיה שהיא "עדות שמיעה". מטעם זה דחה בית הדין האזורי את בקשת המבקש.
ד.לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת בית הדין האזורי, המצדיקה התערבותו של בית דין זה. מה גם שהשאלה האם להתיר הגשת ראיה אם לאו מסורה בראש ובראשונה לערכאה המבררת, וככלל ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בשיקול דעתה בעניינים ממין זה.
ה.לאמור נוסיף כי העובדה שראיה מסוימת קבילה עקרונית, אין משמעות הדבר כי בהכרח יש להתיר את הגשתה. מתן רשות להגיש ראיה טעון בראש ובראשונה שכנוע הערכאה המבררת ברלוונטיות של אותה ראיה לבירור התביעה שלפניה. מעיון בטיעוני המבקש כלל לא ברורה הרלוונטיות של הפרוטוקול להכרעה בתובענה. משלא ברורה הרלוונטיות של הפרוטוקול להכרעה בתובענה, אין יסוד לבקשת המבקש, ובדין נדחתה בקשתו.