בר"ע 38075-07-14.ניתנה ביום 04 ספטמבר 2014

לפניי בקשת המבקש להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו מיום 20.5.14 (כב' השופטת קרן כהן; בל 23279-07-10) (להלן: "ההחלטה").

ההחלטה מושא הבקשה שלפניי ניתנה בבקשה למתן הוראות בנוגע לקיום פסק הדין שניתן על ידי אותו מותב ביום 31.7.13 (להלן: "פסק הדין").

רקע

בבית הדין האזורי התברר ערעור המשיב כנגד החלטת ועדת רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.6.10 אשר התכנסה בעקבות פסק דין של בית הדין קמא אשר ניתן מפי כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר כץ מיום 27.4.09 על פיו: "ענייננו של המשיב יוחזר לוועדה על מנת שזו תנמק מדוע היא סבורה כי קיים קשר סיבתי בין הסכרת לתאונה ואם כן, באיזה שיעור וממתי התחולה של אחוזי הנכות בגין הסכרת" (להלן: "פסק הדין הקודם").

כנגד פסק הדין הקודם, הוגשה בקשת רשות ערעור על ידי המבקש ובקשה זו נדחתה (בר"ע 290/09). הוועדה הרפואית התכנסה בעקבות פסק הדין הקודם וקבעה שאין קשר סיבתי בין התאונה לבין הסוכרת ולמרות זאת העניקה למבקש נכות בגין הסוכרת בשיעור 65% (להלן: "הוועדה"). על החלטת הוועדה הרפואית הוגש ערעור המשיב לבית הדין קמא. בפסק הדין מיום 31.7.13 קבע בית הדין קמא כי עניינו של המשיב יוחזר לוועדה הרפואית על מנת שתפעל בהתאם לפסק הדין הקודם ואם הוועדה סבורה שלא קיים קשר סיבתי בין הסוכרת לתאונה עליה לבטל את אחוזי הנכות שנקבעו למשיב בגין הסוכרת.

כנגד פסק הדין לא הוגשה בקשת רשות ערעור. עם זאת, בשל פטירתו של אחד מחברי הוועדה וסיום כהונתו של חבר אחר, ביום 6.4.14 הודיע המשיב כי לא ניתן להחזיר את עניינו של המבקש לדיון בפני הוועדה והגיש לבית הדין בקשה למתן הוראות. ביום 20.5.14 החליט בית הדין כי אין מנוס משינוי הרכב הועדה שדנה בעניינו של המשיב והורה על החזרת עניינו של המשיב לדיון בפני ועדה לעררים בהרכב אחר: