י.ב. שיא משאבים בע"מ נ' mekonen tesfalem

השופט רועי פוליאק

בקשת רשות ערעור על פסק דין בהליך דיון מהיר שניתן ביום 10.4.2017 על ידי בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופט ד' ספיבק ונציגי הציבור מר ר' ורדי וגב' ל' חלה; ד"מ 21925-05-16), בגדרו נתקבלה "כמעט במלואה", כלשון בית הדין, תביעת המשיב נגד המבקשת, אשר חויבה לשלם למשיב תשלומים שונים בגין עבודת המשיב במבקשת וסיומה.

רקע – ההליך בבית הדין האזורי, פסק הדין וטענות המבקשת

1. המשיב, אזרח אריתריאה, הועסק על ידי המבקשת כמנקה רחובות, בשירות עיריית רמת גן, החל מיום 8.9.2014 ועד לפיטוריו, ללא מתן הודעה מוקדמת, כפי שפסק בית הדין האזורי, במהלך חודש פברואר 2016. לאחר סיום העסקתו הגיש המשיב תביעה נגד המבקשת, להחזר דמי הודעה מוקדמת שקוזזו משכרו האחרון, תשלום דמי הודעה מוקדמת עקב פיטוריו המידיים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין (אי עריכת שימוע), פיצוי בגין אי תשלום חלק מעסיק לקרן השתלמות, השבת ניכויים שלא כדין לקרן השתלמות ולהוצאות נלוות ודמי מחלה. יצוין, כי מבדיקת תלוש שכרו האחרון של המשיב עולה, כי שולמו לו תשלומים בגין "פדיון גמל קופג", "פדיון פיצויים קופג" ו"פדיון חופשה", וכי תשלומים בגין גמל, פיצויי פיטורים וחופשה לא נתבעו על ידו. בית הדין האזורי דחה את טענות המבקשת לפיהן יש לסלק את התביעה על הסף לנוכח חתימת המשיב על כתב ויתור בשפות העברית והטיגרית, חייב את המבקשת בתשלומים שנתבעו ואף השית על המבקשת פיצויי הלנה חלקיים בסכום של 5,000 ₪ עקב בגין רכיבי הניכוי, שלא כדין, של דמי ההודעה המוקדמת ואי תשלום דמי הודעה מוקדמת.

    

2. בבקשת רשות הערעור, טוענת המבקשת ל"מספר טעויות יסודיות ... היורדות לשורשו של הענין ואשר יש בכל אחת ואחת מהן בכדי להביא לביטולו של פסק הדין בכללותו ולמצער בחלקו" וכי הסוגיות המועלות על ידה חורגות מהתחום הצר של יחסי הצדדים. בין היתר נטען, כי על בית הדין היה לפסול את תצהיר העדות הראשית של המשיב, בנסיבות בהן התצהיר לא היה ערוך כדין והמשיב העיד כי אינו יודע מה כתוב בתצהירו; היה על בית הדין ליתן תוקף לכתב הקבלה והסילוק שנחתם על ידי המשיב; המשיב התפטר ולא פוטר, כך שאין הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת וקיזוזם משכרו בוצע כדין על ידי המבקשת; המשיב לא היה זכאי לדמי מחלה שנפסקו ולא היה מקום לפסיקת פיצויי הלנה בנסיבות העניין.

    

   דיון והכרעה

    

3. תכליתו של הדיון המהיר היא להגיע ל"הכרעה צודקת ומהירה" בתביעות כספיות שהיקפן מוגבל. כפועל יוצא מכך קבע המחוקק, כי – בניגוד לפסק דין בהליך "רגיל" – פסק דין בהליך של דיון מהיר אינו מצמיח זכות ערעור, אלא הגשת ערעור כפופה לקבלת רשות (ראו: סעיפים 31(ב) ו – 31(ד), בהתאמה, לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969; השוו: סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע כלל דומה לתקיפת פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות). ואכן, בפסיקה עקבית של בית דין זה נקבע, כי התערבותה של ערכאת הערעור בפסקי דין שניתנו בהליך דיון מהיר תהיה מצומצמת ביותר ותוגבל לבירור שאלות משפטיות (דב"ע נז/9-12 קוריאט – שובל (27.4.1998)). לאחר בחינת הבקשה לרשות הערעור, פסק הדין ומכלול החומר בתיק בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נדרשת תשובה לבקשה, משנסיבות העניין אינן מצדיקות מתן רשות ערעור תוך חריגה מהכלל המנחה של התערבות מצומצמת ביותר בהליכי דיון מהיר. להלן אנמק בקצרה החלטתי, תוך שאתייחס לכל אחד מנימוקי המבקשת.