בר"ע 41856-05-14 א' נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חנה טרכטינגוט; בל' 32409-04-13). בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 11.2.13 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה, כי למבקש נכות יציבה בשיעור 19%, בתחולה מיום 20.8.09. בבקשתו טוען המבקש כי יש לקבוע את נכותו לפי סעיף ליקוי שונה מזה שקבעה הוועדה, וכן, יש לקבוע את מועד תחילת נכותו ליום 28.11.12.

2.לפי המפורט בבקשה, המבקש, יליד 1950, עבד כקברן בחברת קדישא. רוב עבודתו נעשתה בשעות היום תוך חשיפה מתמדת וממושכת לשמש. כתוצאה מתנאי עבודתו התפתחו אצל המבקש נגעים בעור: באוזן, בשפה, באף ובמצח. הנגעים נכרתו ואובחנו ברובם כגידול סרטני מסוג BCC ו-SCC. הנגעים טופלו החל מחודש יולי 2004 ועד ליום 28.11.12. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למבקש דרגת נכות יציבה החל מיום 13.6.04. על החלטה זו הגיש המבקש ערר לוועדה. ביום 11.2.13 התכנסה הוועדה בעניינו של המבקש. בסעיף הממצאים והנימוקים קבעה הוועדה, כדלקמן:

"אף מצולק מרובה בנימי דם מורחבים, פה ושם גם גלדים קטנים, וזאת כתוצאה מניתוחים חוזרים NMSC. ישנה צלקת בולטת במרכז המצח וצלקת נוספת מאחורי אוזן ימין גם הם תוצאה של כריתת נגעים מאותו סוג שלעיל.

יש לציין שעורו של המבוטח הינו עור בהיר שאפשר לסווג אותו לפי..."

הוועדה אבחנה כי המבקש סובל מ"skin cancer (BCC, SCC)" ומ-"scar post surgery" בסעיף סיכום ומסקנות קבעה הוועדה, כדלקמן:

"הוועדה קובעת נכות כפי שנקבע בדרג I ולכן דוחה את הערר לעניין הנכות ומקבלת את הערר לגבי התחולה של הנכות.

יש להדגיש כי הניתוחים באף שהם גורמים העיקריים לנכות החלו ב- 8/2009 ולכן יש לקבוע תחולה מתאריך זה (לפי דו"ח פתולוגי מ- 20.8.09).

נכותו 10% לפי ס' 81(2) דומה, 10% לפי ס' 75 (2)(ב)."

משכך קבעה הוועדה כי למבקש דרגת נכות יציבה משוקללת בשיעור 19%, בתחולה מיום 20.8.09. על כך הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

3.בפסק דינו דחה בית הדין האזורי את טענת המבקש לפיה היה על הוועדה ליישם את סעיף ליקוי 1(3) שעניינו לימפומה ממאירה. הוועדה קבעה למבקש דרגת נכות מותאמת בשיעור 10% בגין הליקוי ממנו הוא סובל, לפי סעיף 81(2) לרשימת סעיפי הליקויים שעניינו LUPUS ERYTHEMATOSUS DISCOID. אין מחלוקת כי המבקש אינו חולה בלימפומה ממאירה, והוא לא הצביע על כל ליקוי למעט עצם הופעת הנגעים אשר היה צורך להסירם. משכך לא נפלה טעות משפטית בקביעת סעיף הליקוי. לאחר מכן נדרש בית הדין לטענת המבקש כי מועד תחילת נכותו אינו מתחשב בנגעים שאובחנו וטופלו לאחר מכן, וכי קביעת הוועדה שללה ממנו שלא כדין חלק מהגמלה המגיעה לו. בית הדין ציין כי הוועדה קבעה שהגורמים העיקריים לנכותו של המבקש הם הניתוחים באפו, אשר החלו בחודש אוגוסט 2009, ולפיכך נקבעה הנכות החל ממועד זה. החלטת הוועדה מנומקת וברורה, ומשמעות קבלת טענת המבקש היא קביעת דרגת נכות על כל נגע ונגע. לעניין טענת המבקש כי על פי הנחיות הלשכה הרפואית של המוסד, תוקף הקביעה של מחלה כמחלת מקצוע מתחיל ביום הקביעה וחל רטרואקטיבית, ועל הוועדה היה לקבוע את מועד תחילת הנכות בהתאם, ציין בית הדין כי ההנחיות עוסקות במועד בו הוספה המחלה לרשימת מחלות המקצוע. על אף שהוועדה מציינת כי פגיעתו של המבקש הינה מחלת מקצוע, הרי שמדובר בפגיעה על דרך המיקרוטראומה. על כן, הסתמכות על הנחיות אלה אינה רלוונטית. נוסף על כך קבע בית הדין כי מאחר שדרגת נכותו של המבקש היא 19%, אין מקום להפעיל את תקנה 15 בעניינו. נוכח זאת, לא מצא בית הדין האזורי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ודחה את הערעור.

4.בבקשתו טוען המבקש כי יש להגדיר את הליקויים מהם הוא כגידול סרטני ולא כנגע עורי, ובהתאם, לסווג את נכותו לפי סעיף ליקוי 1(3) לרשימת הליקויים שעניינו לימפומה ממאירה, ולא לפי סעיף ליקוי 75 שעניינו צלקות. המבקש טוען עוד כי בין אם יוגדר הליקוי ממנו הוא סובל כמיקרוטראומה ובין כמחלת מקצוע, כל פגימה גרמה להשפעה מצטברת על מצבו, ולפיכך יש לקבוע את מועד תחילת נכותו ממועד הפגיעה האחרונה שנגרמה לו, דהיינו, מיום 28.11.12, ולא ממועד מוקדם מכך. לטענת המבקש מועד תחילה מוקדם יותר גורם למעשה לגריעת תרומת הפגיעות שאירעו לאחר מועד זה. עוד טוען המבקש כי יש ליתן תוקף מחייב להנחיה הפנימית לרופאי המוסד לפיה במקרה של מחלת מקצוע יש לקבוע את שיעור הנכות ממועד קביעת הנכות ולא באופן רטרואקטיבי.