בר"ע 44240-06-14

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 29.5.14 (השופט אלכס קוגן ונציגי הציבור מר חיים דרור ומר עומר מלק; סע"ש 18240-06-12), בה אפשר בית הדין האזורי למשיב לחזור בו מהסכמה דיונית למתן פסק דין על דרך הפשרה.

    

   הרקע לבקשת רשות הערעור

2. המשיב הגיש תביעה כנגד המבקש בבית הדין האזורי בה עתר לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות בסך של 679,065 ₪ בגין תקופת עבודתו בנגריה שבבעלות המבקש וסיומה.

3. בתחילת ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 29.5.14, הצדדים קיבלו את הצעת בית הדין האזורי לפסיקה על דרך הפשרה בשיטה המכונה "night baseball arbitration", ולפיה כל אחד מהצדדים מגיש למותב בית הדין את הצעתו לסיום התיק בפשרה, וההצעה הקרובה ביותר להצעה של בית הדין, אשר לא הייתה ידועה להם מראש, היא ההצעה שזוכה וניתן לה תוקף של פסק דין.

4. הצדדים הסכימו לפשרה על דרך זו, ולאחר שהצדדים הגישו לבית הדין האזורי את הצעותיהם (המבקש הציע 70,000 ₪ והמשיב 200,000 ₪), נחשפה הצעת בית הדין (שעמדה על סך 110,000 ₪), כך שההצעה הקרובה ביותר להצעת בית הדין הייתה הצעתו של המבקש. מיד לאחר מכן הודיע ב"כ המשיב כי המשיב חזר בו מהסכמתו למתן פסק דין בדרך זו, וביקש להמשיך בניהול התיק.

5. בית הדין האזורי שמע את טענות הצדדים, וקבע כי המשיב לא הבין כהלכה את ההסכמה הדיונית, ולפיכך שוכנע בית הדין האזורי כי אין לאכוף עליו הסכמה שלא הבין את שורשה. על כן המשיך בית הדין בקיום דיון ההוכחות.

    

   מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

    

6. לטענת המבקש שגה בית הדין האזורי בכך שקבע כי המשיב לא הבין את ההסכמה, ובכך שאפשר למשיב לחזור בו מההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, לאחר שהמשיב ראה שהתוצאה אינה תואמת לציפיותיו. זאת בפרט שהמשיב היה מיוצג על ידי עו"ד, והוסבר לו באופן מפורט על ההסדר שהוצע לצדדים בטרם הסכים לכך.