בר"ע 53287-10-15

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב - יפו (סע"ש 25653-05-14; השופטת עידית איצקוביץ) מיום 12.10.15, בה נקבע כי ההכרעה לגבי חסינותו של המבקש 2 תתקבל במסגרת פסק הדין.

2. המשיב, המועסק כמציל במבקשת 1 (להלן: העירייה) הגיש תביעה כנגד מעסיקתו וכנגד המבקש 2, המכהן כמציל ראשי ומנהל אגף החופים בעירייה (להלן: המבקש), ומשמש גם כחבר ועד העובדים של העירייה. המבקשים הגישו כתב הגנה במסגרתו טענו, בין היתר, כי למבקש חסינות לפי סעיף 7 א' לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: הפקודה), הרלוונטית בהתייחס לתביעת המשיב כלפיו בגין הוצאת לשון הרע. המבקשים הסתמכו לצורך כך על הודעת היועצת המשפטית של העירייה בדבר מתן חסינות למבקש.

3. בית הדין האזורי, בהחלטתו מושא בקשת רשות הערעור שלפניי, קבע כי בהתאם לסעיף 7א' לפקודה, תחול חסינות על מעשים שעשה המבקש "תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני", וכל עוד אין מדובר ב"מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו...". בית הדין הוסיף וקבע, בהתבסס על דעת הרוב ברע"א 775/11 פלקסר נ' מדינת ישראל (11.8.14; להלן: עניין פלקסר), כי להבדיל מחסינות של עובדי מדינה המוסדרת בסעיף 7ב' לפקודה – חסינות עובדי רשויות מקומיות מכוח סעיף 7ג' לפקודה מחייבת הכרעה של ערכאה שיפוטית, כאשר נטל ההוכחה בנוגע לכך שלא מתקיימים תנאי החסינות מוטל על המשיב. עוד קבע, גם זאת בהתבסס על עניין פלקסר, כי היקף הביקורת השיפוטית על הודעת היועצת המשפטית של העירייה אינו מתמצה בביקורת מכוח כללי המשפט המנהלי, וזאת להבדיל מחסינות עובדי המדינה. בית הדין הוסיף וקבע כי בהתחשב בכך שנדרשת שמיעת ראיות לצורך בירור הטענה – לא ניתן לקבל בשלב זה את טענת החסינות, והיא תידון במסגרת פסק הדין.

4. המבקשים, בבקשת רשות הערעור, טוענים כי "גם החלטת המדינה להכיר בחסינות עובד (בהיותו עובד מדינה) וגם החלטת הרשות הציבורית להכיר בחסינות העובד, בהיותו עובד ציבור, הן החלטות מנהלתיות גרידא ולכן יש לבוחנם באמות מידה שוות של סבירות ההחלטה". לגישתם, "מהחלטת בית הדין משתמע שקיימת הבחנה מובנית – בין הודעת ההכרה שניתנת ע"י היועץ המשפטי לממשלה בדבר חסינות עובדי מדינה ולמול הודעות ההכרה שניתנות ע"י היועצים המשפטיים של הרשויות המקומיות", וכי אין לתת יד להבחנה כזו.

   המבקשים מוסיפים וטוענים כי לפי הוראות הפקודה יש לדון בטענת חסינות "לאלתר", ולכן לא הייתה הצדקה לדחיית ההכרעה בנוגע לכך עד פסק הדין בתובענה עצמה ויש בכך כדי לפגוע בתוקפה של החסינות ובתכליותיה.

5. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובהחלטת בית הדין האזורי ובחנתי את טענות המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיב.

   טענתם העיקרית של המבקשים נוגעת להיקף הביקורת השיפוטית שתופעל על הודעת היועצת המשפטית של העירייה בדבר מתן חסינות למבקש, והאם קיים הבדל בין חסינות עובדי מדינה לחסינות עובדי רשויות מקומיות בהקשר זה. עם זאת, בהחלטתו בהיבט זה התבסס בית הדין האזורי על דעת הרוב בעניין פלקסר כפי שנפסק בבית המשפט העליון, כאשר מדובר בפסיקה המהווה תקדים מחייב והמבקשים לא הצביעו על טעם שיצדיק לקבוע אחרת.