בר"ע 5379-05-14 צ.ס.נגד המוסד לביטוח לאומי

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בת"א-יפו (השופטת עידית איצקוביץ; ב"ל 23517-02-13) שדחה את ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 3.12.12, אשר קבעה כי אין להחיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") בעניינו של המבקש.

הרקע לבקשה

המבקש מוכר כנפגע בעבודה לאחר שליקוי שמיעה ממנו הוא סובל הוכר כמחלת מקצועי ונקבעה לו דרכת נכות בשיעור 19%.

המבקש פרש מעבודתו ביום 31.1.09 וביום 8.8.10 הגיש בקשה לדיון מחדש לפי תקנה 36 לתקנות עקב החמרה. בהחלטתה מיום 7.11.11 קבעה הוועדה הרפואית לעררים דרגת נכות למבקש בשיעור 28%.

המבקש ערער על החלטת הוועדה ב"ל 40417-01-12) תוך שטען כי זו לא קיימה היוועצות בוועדת הרשות לעניין החלת תקנה 15 לתקנות בעניינו. בפס"ד מיום 31.5.12 הורה בית הדין למשיב להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה לעררים על מנת שתיוועץ בוועדת הרשות.

ועדת הרשות המליצה שלא להחיל את תקנה 15 בעניינו של המבקש, תוך שקבעה כי "מעיון בהסכם הפרישה ובתיקו במוסד, לא עולים ממצאים הקושרים בפסקת עבודה לבעית השמיעה. מבחינה רפואית התובע היה יכול להמשיך בעבודתו תוך שימוש באמצעי מיגון מתאימים." בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 3.12.12, לאחר בעיינה בהמלצת ועדת הרשות ושמעה את המבקש ובא כוחו, הוחלט שלא להחיל את תקנה 15 בעניינו ודרגת נכותו נשארה 28% בהתאם.

המבקש ערער על החלטה זו לביה"ד האזורי, אשר דחה את בקשתו, ועל כך הערעור דנן.