בר"ע 7403-07-14.בנק דיסקונט לישראל בע"מ

השופט אילן איטח

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (בתיק סע"ש 16723-03-14; השופטת קרן כהן; החלטה מיום 22.6.14), בה נדחתה בין היתר בקשתו של המבקש (להלן - הבנק) לסלק על הסף את התביעה שהגישה נגדו המשיבה 1 (להלן - העובדת).

2.על פי העובדות המתוארות בהחלטת בית הדין האזורי, המשיב 2, אשר היה הממונה על העובדת בעבודתם בבנק (להלן - הממונה), הטריד מינית את העובדת ביום 30.12.08, ואף הורשע בביצוע מעשים מגונים בעובדת ובעובדות נוספות לאחר שהודה במעשים, וזאת במסגרת עסקת טיעון.

ביום 9.3.14 הגישה העובדת כתב תביעה נגד הממונה והבנק. לעניין הבנק טענה העובדת כי הוא היה מודע לכך שהממונה הטריד מינית עובדות נוספות בשנים 2005-2007 וכי הבנק לא עשה כל שביכולתו למנוע הישנות המעשים הפליליים של הממונה, ובכך הפר את הוראות סעיף 7(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998. הבנק הגיש בקשה לסילוק על הסף של התביעה נגדו מחמת התיישנות ומחמת היעדר עילה.

3.בית הדין האזורי דחה בהחלטתו את בקשתו של הבנק.

לעניין ההתיישנות קבע בית הדין האזורי כי טענות הצדדים באשר למועד בו נודע לעובדת על עילת התביעה (לטענת העובדת העילה נודעה לה רק במהלך חודש ספטמבר 2013) דורשות בירור עובדתי והן יידונו במסגרת דיון ההוכחות בתיק, ולכן לא ניתן להורות על דחיית התביעה מחמת התיישנות בשלב זה.

לעניין הטענה בדבר היעדר עילה נקבע כי כתב התביעה מגלה עילה נגד הבנק, וטענת הבנק לפיה המשיבה לא הוכיחה קשר סיבתי בין העוולה הנטענת לבין הנזק שנגרם לה דורשת בירור עובדתי ואינה מהווה עילה לסילוק על הסף. בית הדין האזורי ציין כי אם בסופו של יום תידחה התביעה נגד הבנק עשוי בית הדין לפסוק הוצאות לזכותו. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.בבקשת רשות הערעור נטען כי בית הדין האזורי התעלם מטענות אחרות של הבנק. על פי הטענה, התביעה נגד הבנק התיישנה על פניה ואין צורך בבירור עובדתי נוסף כלשהו, הואיל וגם אם העובדות הנטענות נכונות דין התביעה להיות מסולקת על הסף. עוד נטען כי ככל שיש לקיים בירור עובדתי כזה יש לקיימו במסגרת הליך מקדמי. לעניין ההתיישנות נטען כי העובדות המרכיבות את עילת התביעה התיישנו, וטענתה לפיה העובדות נודעו למשיבה רק בשנת 2013 (לעניין תחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות) היא טענת כזב, הואיל והמסמכים שנמסרו לעיונה מהתיק הפלילי של הממונה אינם כוללים את העובדות הנטענות לגבי הבנק. לעניין היעדר עילה נטען כי אין קשר סיבתי בין המחדל הנטען לבין הנזק, וכי טענותיה של העובדת מופנות כלפי הממונה ולא נטען להתנכלות או הטרדה מינית של הבנק או מי מטעמו, ולא נטען כי הבנק לא קיים את חובתו באשר לתלונתה שלה. נטען כי העילה מסתמכת על אי קיום חובות מעביד ביחס למתלוננות אחרות ולכן אין עילה כלפי הבנק מצד העובדת.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות המבקש הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבים, מקום שלא נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין האזורי.

6.באשר לטענת הבנק לעניין ההתיישנות, המחלוקת לעניין זה עוסקת בתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, ובשאלה האם אכן, כטענת העובדת היא ידעה על עילת התביעה לראשונה רק במהלך חודש ספטמבר 2013. בית הדין האזורי לא קבע מסמרות בשאלה, הואיל ולא ניתן בשלב זה לברר את המחלוקת העובדתית אלא בהליך הוכחות בלבד, ולכן אין טעם משפטי להתערב בקביעתו לפיה נסיבות אלה אינן מצדיקות סילוק של התביעה על הסף מחמת התיישנות, וטענה זו תתברר בהמשך הדיון בתיק. לא מצאתי שיש מקום להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי ולקבוע, כבקשת הבנק, שיש לפצל את הדיון ולברר תחילה את שאלת ההתיישנות.

7.באשר לטענה בדבר היעדר עילה, טענות הבנק לעניין אי קיומו של קשר סיבתי אינן רלוונטיות לבקשה למחיקת התביעה על הסף, והן ראויות להתברר במהלך הדיון בתיק. כך טענת הבנק לפיה התביעה מכוונת נגד הממונה בלבד, והטענות כלפי הבנק נוגעות למתלוננות אחרות – אין בה כדי לבסס טענה לסילוק התביעה על הסף. העובדת טוענת כי מחדלו של הבנק בהפרת סעיף 7(א) לחוק למניעת הטרדה מינית הביא להטרדה מינית כלפיה מצד הממונה, וטענה זו מקימה עילת תביעה נגד הבנק. לא נמצא טעם משפטי להתערבות ערכאת הערעור בעניין זה.

כפי שצוין בהחלטתו של בית הדין האזורי, ככל שהטענות נגד הבנק לא יוכחו בדיון בתביעה, עשוי בית הדין האזורי לפסוק הוצאות לטובת הבנק.

8.לבקשת הבנק, ולאור העובדה שההליך מתנהל בדלתיים סגורות בבית הדין האזורי, המזכירות תגדיר את ההליך בבקשת רשות ערעור זו כחסוי.

9.סיכומו של דבר – בקשת רשות הערעור נדחית. הואיל ולא נדרשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ד (13 יולי 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.