בר"ע על החלטת בימ"ש קמא בנושא מזונות זמניים

1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת הילה גורביץ שינפלד), מיום 7/1/16, בתמ"ש 25625-12-15.

2. במסגרת ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, החליטה השופטת קמא גם בבקשת מזונות זמניים (סעיף 5) כדלקמן:

            "אשר לבקשה למזונות זמניים, בשלב זה ולאחר שבחנתי טענות הצדדים, הדין האישי החל, גיל הקטינים (בן כ-16, 12, 10 ו-7), התשתית הכלכלית והתעסוקתית הלכאורית שהונחה בפני ממנה עולה כי לשני הצדדים רמת הכנסה גבוהה ובידם היה לספק את צרכי הילדים ביד רחבה, לכאורה צרכי הקטינים שולמו מחשבון משותף עד ליום 29.9.15 כשהצדדים מתגוררים בנפרד מזה כ-10 חודשים במהלכם לא עתרה האם לפסיקת מזונות בכלל וזמניים בפרט, האם נותרה להתגורר בבית המשותף על תכולתו והאב שכר דירה וכן לאור מצבת הנכסים של הצדדים אני סבורה שלא יהא זה נכון בשלב זה לפסוק מזונות זמניים. יחד עם זאת, אני מחייבת את שני ההורים לשאת בתשלומי המשכנתא בחלקים שווים וכן להמשיך ולשאת בחלקים שווים בכל החוגים בהם משתתפים הקטינים במתכונת כפי שנהוגה גם כיום, וכן בקייטנות פסח וקיץ ובטלפונים הסלולריים של הקטינים.

            בנוסף, שני ההורים יישאו בחלקים שווים מלוא הוצאות החינוך כפי שיידרשו על ידי המסגרת החינוכית, בהוצאות הרפואיות החריגות מכל מן וסוג שהוא של הקטינים שאינן מכוסות על ידי קופת החולים או הביטוח הרפואי, לרבות טיפולים פסיכולוגיים, אורתודנט, משקפיים...".

רקע

3. הצדדים הם בני זוג המצויים בהליכי גירושין, ולהם 4 ילדים קטינים, שפרטיהם לעיל.

4. ביום 13/12/15 הגישה המבקשת תביעה למדור ומזונות נגד המשיב, וכן בקשה לפסיקת מזונות זמניים, לה ולקטינים.

5. הוגש כתב הגנה ביום 3/1/16, ובו ביום גם הוגשה על ידי המשיב תגובה לבקשה לפסיקת מזונות זמניים, בה ביקש המשיב לראות בכתב ההגנה גם תגובה לבקשה למזונות זמניים.

6. ביום 3/1/16 הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט קמא, ליתן לה רשות להגיב לכתב ההגנה, שכן המשיב ביקש לראותו כתגובה לבקשה למזונות זמניים.

7. בטרם ניתנה ההחלטה בבקשה האחרונה של המבקשת (להגיב לכתב ההגנה), ניתנה החלטת בית משפט קמא העוסקת במזונות הזמניים, נשוא בקשת רשות ערעור זו.

טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור

8. עיקר טענתה של המבקשת מופנית כלפי העובדה שלא נפסק לחובת המשיב, אביהם של 4 הקטינים, איתם לא נמצא בקשר חודשים ארוכים, ועל אף הכנסתו הגבוהה, כל תשלום דמי מזונות, מעבר להשתתפות בהוצאות (כמפורט בהחלטה קמא).

9. מדגישה המבקשת כי החלטת השופטת קמא בסוגיית המזונות הזמניים מוטעית, שכן אפילו אם הטיפול בקטינים היה שוויוני במסגרת של משמורת משותפת, גם אז אין הצדקה לפטור אותו כליל מתשלום מזונות לקטינים, לנוכח השתכרותו הגבוהה.

10. עוד טוענת המבקשת, כי החלטת בית המשפט קמא קצרה ואינה מנומקת, על אף המתבקש בנסיבות העניין.

11. כן טוענת המבקשת כי החלטת בית המשפט חוטאת למציאות המשפטית והעובדתית, לא משקפת את הכנסות המשיב כלל ולא את צרכיהם הגבוהים של הקטינים בפועל, במיוחד לנוכח ניתוק הקשר בין המשיב וילדיו.

תשובת המשיב לבקשה

12. ביקשתי, וקיבלתי, את תשובת המשיב לבקשה, שניתנה ביום 29/2/16.

13. בתשובתו ציין המשיב כי המקרה דנן אינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור, בוודאי לא כשהתיק קבוע לקדם משפט ראשון ביום 14/4/16.

14. עוד מציין המשיב כי המקרה דנן מתאים שלא לפסוק מזונות כלל, אלא לקבוע מנגנון של נשיאה משותפת בהוצאות מסוימות של הילדים, ובפרט הוצאות חינוך ובריאות, לנוכח הכנסתה הגבוהה של המבקשת ורכושה, שהינו שפיר ממצבו שלו.

15. גם אם היו נפסקים מזונות זמניים לחובתו של המשיב, לא היה מקום לחייבו במחצית המשכנתא, כאשר המבקשת עושה שימוש בלעדי בבית המגורים, בעוד הוא נאלץ לשכור דירה.

16. עד לאחרונה כל הקטינים היו במשמורת משותפת הלכה למעשה וחילקו את זמנם בין הצדדים. המשיב אף הגיש תביעה למשמורת משותפת על הקטינים ביום 4/12/15. יחד עם זאת, לאחרונה שני קטינים מסרבים להיות בקשר עם המשיב, למרות ניסיונות חוזרים ונשנים מצד המשיב לשקם את הקשר. המשיב פועל כמיטב יכולתו, נעזר בפסיכולוג, על מנת להחזיר את המצב לקדמותו.

            לכן, לא ניתן לומר כי נותק הקשר בין המשיב לילדיו אלא מדובר במשבר זמני קצר.

17. אין זה נכון לומר, כפי שטוענת המבקשת בבקשה, שהמשיב אינו משלם מזונות, כאשר הוא נושא בתשלומים שונים בעבור הילדים, דוגמת תשלומי בית ספר, חוג כושר, קופות חולים ועוד, על אף שהדבר היה צריך להתחלק באופן שווה בין הצדדים.

דיון והכרעה

18. לאחר עיון בבקשה ובתשובה, שוכנעתי ליתן רשות ערעור, לראות הבקשה כערעור שהוגש, ולקבל הערעור באופן שאורה להלן, וזאת מכוח סמכותי על פי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

19. נקודת ההנחה היא, כפי שאף ציינה השופטת קמא בהחלטתה נשוא הבקשה, כי שני הצדדים בעלי השתכרות גבוהה ו/או כושר השתכרות גבוה.

            יחד עם זאת, בין זה ובין אי חיובו כלל של המשיב בתשלומי מזונות זמניים לצרכים השוטפים של הקטינים, מעבר להשתתפות בהוצאות (כפי שהוחלט בהחלטה מיום 7/1/16), יש מרחק לא קטן.

            ההיפך – אין הצדקה לפטור המשיב, אביהם של הקטינים, מחובתו לשאת בנטל ההוצאות השוטפות של הקטינים, הדרושות למחייתם השוטפת, בהן הוא מחויב מכח הדין והכנסתו הגבוהה, כפי שאף אפרט להלן. 

20. בנדון צודקת המבקשת בטענתה, כי אפילו במשמורת משותפת (ובמקרה דנן עדיין אין החלטה על משמורת משותפת), ואפילו יש יחסים רצופים וסדירים בין האב לקטינים, אין מקום לפטור את האב לחלוטין מתשלום מזונות, ולו אף זמניים, תוך הותרת העול הכספי של גידול הקטינים על כתפיה של האם, ובמקרה דנן המבקשת.

21. לא נעלם מעיניי כי עסקינן בהחלטת מזונות זמניים וכי נקבעה ישיבת קדם משפט ליום 14/4/16. יחד עם זאת, אין הצדקה, ולו לפרק הזמן שמיום הגשת הבקשה למזונות זמניים ועד ליום הדיון, לפטור את האב מתשלומי מזונות זמניים.

22. לא נעלמה מעיניי גם הפסיקה כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטת מזונות בכלל ובהחלטת מזונות זמניים בפרט. יחד עם זאת, נאמר גם בפסיקה שפסיקתה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות זמניים אינה חסינה מפני התערבות ערעורית במקרה מתאים.

ראה לעניין זה:

בע"מ 1078/11 פלוני נ' פלוני, פסק דין מיום 27.4.11 (פורסם בנבו).

23. במקרה דנן עסקינן בקטינים בגילאים 7, 10, 12 ו-16, לערך.

            שני בני הזוג הם יהודים, ולכן החיוב במזונות הוא מכוח הדין האישי (המשפט העברי), בהתאם להוראות סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959.

            במקרה דנן, הקטינים 3-5 הם מתחת לגיל 15. משכך ועל פי הדין העברי, מזונותיהם ההכרחיים מוטלים על המשיב כאביהם, תוך שעל האם (המבקשת) מוטל חיוב למזונות ילדיה מדין צדקה החל מגיל 6 שנים.

            בצדק ציינה המבקשת בבקשתה את תקנת הרבנות הראשית, משנת תש"ד, הקובעת את חיוב האב במזונות ילדיו עד גיל 15.

            ראה לעניין זה:

ע"א 1375/93 אביטבול נ' אביטבול, פ"ד נ(1)  215.

ע"מ (י-ם) 590/04 פלוני נ' אלמונית, פסק דין מיום 15.2.05.

24. בנסיבות אלה, ואפילו למבקשת הכנסה גבוהה, אך כאמור גם למשיב הכנסה גבוהה (והמשיב בתשובתו ניסה להמעיט בערך הכנסותיו, אך כאמור גם השופטת קמא התרשמה שרמת הכנסתו גבוהה), מן הראוי היה לחייבו בתשלום מזונות כלשהו, בעבור צרכי מחייה שוטפים של הקטינים, וזאת מעבר לחיובו במחצית הוצאות שונות, כפי שקבעה השופטת קמא בהחלטתה.

25. לאור כל זאת, סבורני כי המקרה הנדון הוא מקרה מתאים להתערבות בהחלטת המזונות הזמניים של השופטת קמא, נשוא ערעור זה.

26. היות שהשופטת קמא לא בחנה את צרכיהם השוטפים ו/או ההכרחיים של הקטינים, מן הראוי להחזיר שאלה זו לפתחה, שתבחן אותה בהתאם לחומר שבידיה, ואולי אף תשקול קיום ישיבה נפרדת לנדון.

27. כן ראוי כי השופטת קמא תאפשר למבקשת, ככל שטרם עשתה כן, להשיב לכתב ההגנה, אותו ביקש המשיב לראות כתגובה לבקשה למזונות זמניים, בהתאם לבקשתה מיום 3/1/16.

28. על כן, אני מקבל הערעור ומורה על החזרת הדיון בשאלת המזונות הזמניים לבית המשפט קמא.

29. המשיב יישא בהוצאות המבקשת בבקשה זו, בשיעור של 3,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כדין, החל מיום מתן פסק דין זה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

30. העירבון שהופקד בתיק יוחזר למבקשת באמצעות בא-כוחה.

המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.

פס"ד זה מותר לפרסום, תוך השמטת שמות הצדדים ו/או פרט מזהה אחר.

ניתן היום,  כ"א אדר א' תשע"ו, 01 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.