בר עוז נ' אגודת הספורט רמת-השרון ואח'

פסק - דין

מבוא ורקע עובדתי;

התובע, יליד 8.8.79 נפצע בגופו במהלך משחק כדורגל שהתקיים ביום 18/05/96 (להלן : המשחק).

התביעה הוגשה כנגד אגודת הספורט רמת – השרון (להלן: נתבעת 1) אשר ע"פ הנטען פעלה במועדים הרלבנטיים לתביעה בחסות ו/או מטעם המרכז לחינוך וספורט שהינו עמותה השייכת לעיריית רמת – השרון.

וכנגד עיריית רמת – השרון (להלן: נתבעת 2) בטענה כי היתה הבעלים והמעבידה של נתבעת 1 אשר פעלה בחסותה ו/או מטעמה. כמו כן היתה הבעלים ו/או המחזיקה ו/או האחראית על מגרשי הספורט ברמת השרון, אחראית על תפעולם, אחזקתם ותחזוקתם לרבות משחקי ספורט שנערכו בהם ובכללם משחקי כדורגל בכלל ומשחק הכדורגל נשוא התביעה.

הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

מטעם התובע העיד התובע עצמו בלבד, שבמועד עדותו כבר היה בגיר.

מטעם הנתבעות העידו מר קובי מרקוביץ מאמן כדורגל מוסמך אשר שימש כמאמן קבוצת הנוער בכדורגל מטעם הנתבעת 1, וכן מר ויקו חדד מנהל מחלקת הספורט באוניברסיטת בן גוריון ומנהל מקצועי של קבוצת הפועל באר – שבע ליגה לאומית אשר נתן חוות דעת מטעם הנתבעות.

שאלת האחריות;

גרסת התובע בקצרה

לטענת התובע עובר למשחק היה שחקן כדורגל מצטיין בקבוצת "נערים א'" אצל נתבעת 1. במועד שהיה קבוע למשחק, העביר מדריך הספורט בבית הספר אלון, בו למד התובע, וכן גם מאמן הכדורגל את התובע מקבוצת נערים א' לקבוצת נוער בוגרת יותר, עימה לא התאמן ו/או שיחק עובר למשחק.

המשחק התקיים בין 2 קבוצות נוער בוגרות, במהלך המשחק הורה המאמן לתובע להחליף שחקן אחר בקבוצה ולהשתתף במשחק; תוך כדי המשחק ובעת שהתובע קיבל כדור לבעיטה, פגע בו לפתע שחקן בוגר מהקבוצה היריבה והדפו. כתוצאה מההדיפה והפגיעה בגופו, ובעת שהתובע בעט באותה עת בכדור, המשיך גופו של התובע בתנועה סיבובית, דבר שגרם לנפילתו ולנזק בברכו הימנית.

לטענת התובע, העובדה שהוא מעולם לא התאמן או שיחק בקבוצת גיל מבוגרת משלו, עובר לתאונה וכי רק ביום התאונה הוא נקרא לראשונה ובהפתעה לשחק בה, מביאה למסקנה כי הנתבעות התרשלו בכך שהעמידו את התובע בסיכון להיפגע במשחק.

לשיטתו, למעשה הוא "נזרק למים", בהם שורצים "כרישים" גדולים ממנו, בעלי ניסיון רב ממנו, המיומנים במשחקים מול יריבים שווי כוח להם. לתובע לא היתה כל הכנה מוקדמת לפני המשחק, הוא לא זכה לאימון בקבוצה בה שיחק בפעם הראשונה באותה השבת, המאמן מרקוביץ לא אימן אותו קודם לכן ולא הכיר את חולשותיו ו/או את יתרונות שחקני הקבוצה שמנגד, על מנת להדריכו ולהזהירו, כנהוג על ידי מאמן בטרם תחילת משחק. למעשה באותו המשחק היה התובע נטע זר באותה הקבוצה, בה מעולם לא התאמן ולא הכיר, וחולשה זו וחוסר ניסיון קבוצתי זה, בתוספת העובדה כי לא הכיר את שחקני הקבוצה שכנגד, העמידו אותו במצב חלש ופגיע, אשר הוביל, לאחר דקות בודדות של משחק ובפעם הראשונה בה "נגע" בכדור לפגיעתו על ידי שחקן הגדול ממנו בגיל ובמבנה הגוף.

נטען והתובע אף העיד כי ההתראה שקיבל לפני עלייתו למשחק, היתה קצרה ביותר והותירה לו בסך הכל שתי דקות לחימום.

עוד נטען כי במועד התאונה היה התובע קטין ופעולה משמעותית, כמו העברתו באופן כה מיידי וללא כל אימונים והכנה, למשחק בקבוצה בוגרת, אותה הוא לא מכיר ולא התאמן בה מעולם ולמשחק רשמי כנגד קבוצה בוגרת אף היא, זוהי ללא ספק פעולה הדורשת את אישור הורי הקטין., ובעדות עדי הנתבעות אישרו כי הם לא ביקשו ולא קיבלו את אישור הורי התובע להעברה.

נוסף נטען כי קיימת חובה שבדין לבקש ולקבל את אישור הוריו של התובע וזאת מכוח תקנון ההתאחדות לכדורגל. וכי בהתאם לסעיף 12 (ב) (1) לתקנון היסוד של התאחדות הכדורגל בישראל, הרי שבנוסף יש לוודא אישורו של רופא מוסמך, לכך ששחקן נערים יכול לשחק בקבוצת הנוער, וכי תקנון זה נחקק מכוח סעיף 10 לחוק הספורט, תשמ"ח – 1988 ועל כן יש לראותו כתקנה המפורסמת ברשומות וככל הוראת חוק, אין צורך בצירופו לתיק המוצגים.

יתר על כן נטען כי אין מחלוקת כי לא נעשתה לתובע בדיקה רפואית כלשהיא לפני שעלה למשחק הבוגרים. וידוע כי משחק הבוגרים ארוך יותר ממשחק נערים ולפיכך בדיקת סיבולת לב ריאה מחויבת המציאות ואם לא נעשה הנטל על הנתבעות להוכיח כי לא התרשלו.

לסיום התובע טוען להחלת הכלל של "הדבר מדבר בעדו" שכן לשיטתו, בנסיבות המקרה שלושת התנאים להחלתו של הכלל מתקיימים במקרה זה וכי הנתבעות לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי לא התרשלו ולפיכך יש לחייבן בפיצוי התובע.

גרסת הנתבעת בקצרה