א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ר' לבהר שרון) בעש"א 34694-11-14 מיום 22.2.2015, אשר קיבל את ערעורו של המשיב על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (אב בית הדין א' יוסף, וחברי בית הדין ר' אשכנזי וי' פרז) מיום 30.10.2014, שבגדרו נגזרו על המשיב פיטורים לאלתר (תוך שמירת זכויות פיצויים) מעבודתו בעיריית תל-אביב-יפו (להלן המבקשת או העיריה). הפרשה עניינה ענישה משמעתית בעקבות הרשעה פלילית, כפי שיפורט. בית המשפט המחוזי השית על המערער פיטורין על תנאי וכן הפקעת 1,000 ₪ ממשכורתו בכל חודש במשך חמישה חודשים.
רקע והליכים קודמים
ב. המשיב, יליד 1971, נשוי ואב לארבעה קטינים, החל עבודתו כפועל ניקיון באגף התברואה של עיריית תל-אביב-יפו בשנת 2001. בשנת 2010 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של אחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים [נוסח חדש], תשל"ד-1973, ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בגין עבירות אלה הורשע המשיב ביום 11.7.2013 בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, על פי הודייתו במסגרת הסדר טיעון (בת"פ 24631-03-12), ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, שאותם סיים לרצות. על יסוד הרשעתו בפלילים, הורשע המערער בעבירות משמעת על ידי בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (להלן בית הדין), לפי סעיפים 9(2)(3) ו-(6) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח-1978 (להלן חוק הרשויות המקומיות (משמעת) וסעיף 61 ג' לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (להלן חוק שירות המדינה (משמעת)), הקובע כי "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי שנוהל נגד אדם יראו אותם כמוכחים בדיון נגד אותו אדם לפני בית הדין למשמעת".
ג. המבקשת עתרה להטיל על המשיב את אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה, פיטורין לאלתר ופסילה לשירות בכל הרשויות המקומיות למשך חמש שנים. זאת, לגישתה, לנוכח תכליות הדין המשמעתי, החשיבות בהגנה על השירות הציבורי וכן לנוכח חומרת העבירות, משאין המדובר בעבירה הראשונה של המשיב וכיון שהתנהגותו מעוררת חוסר אמינות. מלבד זאת נטען, כי בדין המשמעתי ניתן לנסיבות האישיות משקל מופחת. מנגד ביקש המשיב להשאירו בעבודתו, תוך שהביע חרטה וכוונה להשתקם, ואף הפנה לכך שהעיריה פועלת לשיקום אסירים. בהקשר זה צוין כי בהתאם לסקירת העובדת הסוציאלית המלוה אותו, מסגרת עבודה מסודרת נדרשת וחיונית למשיב לצורך שיקומו. זאת ועוד, נטען כי בהתאם להלכה הפסוקה יש לאזן בין סוג הסנקציה הרצויה לבין נסיבותיו האישיות של המשיב, אף שמדובר בעבירות חמורות. בהקשר זה, צוין כי המשיב פועל בפרויקטים התנדבותיים הקשורים בילדים, תוך הפניה למכתבי תודה מקבוצת הילדים ושמיעת עדויות ביחס לתפקיד החינוכי שממלא המשיב בכך; כן צוין, כי "אמינות" ככזאת איננה גורם משמעותי אצל עובד באגף התברואה, אשר תפקידו לאסוף את האשפה, וכן נטען כי העבירות נעברו שלא במסגרת העבודה ולא השפיעו על תפקוד המשיב, המשיב הפנה גם למכתבי שביעות רצון של ממוניו בעבודה . בנוסף, נטען כי מצבו האישי והכלכלי הורע משמעותית עקב השעייתו מתפקידו. לעניין העבירות בהן הורשע, טען המשיב כי נעברו בשל נסיונו להתגבר על מצב נפשי קשה שפקד אותו בעקבות מקרה טראגי, אשר בו קיפחו גיסתו ובעלה את חייהם.
ד. בבואו לגזור את דינו של המשיב, עמד בית הדין על תכליות הדין המשמעתי, כפי שהתגבשו בפסיקה. צוין כי השיקול המרכזי בבסיס השתתם של אמצעי המשמעת על עובד הוא שמירה על תדמית ראויה של השירות הציבורי ומניעת פגיעה בתפקודו, ולא הענשתו של העובד כשלעצמה. נאמר, שסנקציית הפיטורין אינה מכוונת איפוא להענשת העובד גרידא, אלא באה להגן מפני המפר את נורמות ההתנהגות המצופות. עוד צוין, כי לצד תכליתו של הדין המשמעתי עומדים בפני בית הדין גם מצבו האישי של המשיב, אב לארבעה ילדים, והשלכות הסנקציה המשמעתית על משפחתו. עם זאת, בנסיבות המקרה, כשאין חולק על חומרת העבירה והשלכותיה על הציבור, סבר בית הדין כי משקלו של האינטרס הציבורי ושמירה על תדמיתו, גוברים על נסיבותיו האישיות של המשיב, קשות ככל שתהיינה; זאת, הואיל ותוצאה אחרת בנסיבות מעלה חשש של שידור מסר לציבור, לפיו עובד המפר את נורמות ההתנהגות המצופות ממנו יוכל להישאר בארגון – אך בשל מצבו האישי. במסגרת שיקוליו התייחס בית הדין לחומרת העבירות בהן הורשע המשיב, ולעובדה שיש באפשרותו להתפרנס באמצעות כישוריו ונסיונו בתחום הספורט, כמאמן כדור-רגל. מלבד זאת, ציין בית הדין כי המשיב הודה בעבירה שיש עמה קלון, ובעדויותיו בפני בית הדין עלו סתירות רבות ביחס לנסיבות שהובילו אותו לביצוע העבירות. כן צוין, כי בשל היות המשיב ספורטאי ומחנך דורות של ילדים ונוער בספורט, מוטל עליו נטל כבד יותר של דוגמה ואחריות, ובנסיבות אלה נקבע כי אין מדובר במעידה חד פעמית, כטענת המשיב. על בסיס נימוקים אלה, השית בית הדין בדעת רוב על המשיב, פיטורים לאלתר לצד שמירת מלוא זכויותיו, לרבות פיצויי פיטורים, ומבלי להגביל את יכולתו להתפרנס במוסדות ציבוריים אחרים.
ה. יצוין כי חבר בית הדין י' פרז, בדעת מיעוט, חלק על מסקנת בית הדין לגבי אמצעי המשמעת שנבחר. זאת, בנימוק שהחברה בישראל, ובמיוחד הרשויות הציבוריות, אינן יכולות להתעלם מחוליים שבחברה, וחלק מתפקידם הוא לשאת במאמץ לשיקום עובדים שחרגו מהנורמות הציבוריות ומעדו עקב משבר בחייהם. לגישתו, בנסיבות המקרה, לצד מעידתו של המשיב, יש להתייחס לכך שהוא "ידע להרים את עצמו מהמקום הנמוך אליו הגיע", ובעזרתם של אחרים החל לשקם את עצמו ולחזור למסלול חיים נורמטיביים של עבודה, משפחה ואף תרומה לחברה ולקהילה. לפיכך, סבר מר פרז כי תחת פיטורין לאלתר, יש מקום להטיל על המשיב עונשים אחרים הקבועים בחוק, שכן המשך עבודתו בעיריה עשוי להוות בסיס איתן לשיקומו. זאת – תוך שציין כי קיימים פסקי דין של בית הדין וערכאות גבוהות אשר הותירו על כנם עובדים גם במקרים של עבירות חמורות יותר, כשהנסיבות הצדיקו זאת.
ו. המשיב עירער על החלטת בית הדין בפני בית המשפט המחוזי, ועתר לעיכוב ביצועו של גזר דינו. בית המשפט קיבל ביום 21.12.2014 את הבקשה לעיכוב ביצוע פיטוריו של המשיב עד להכרעה בערעורו, בנימוק, כי סיכוי הערעור גבוהים, ותוך שצוין כי במדרג הענישה קיימים עונשים פחותים בחומרתם שניתן היה להטיל על המשיב לשם מימוש תכליותיו של הדין המשמעתי.
ז. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי, לאחר שסקר את ההלכה הפסוקה, כי תכלית אמצעי המשמעת המושתים על עובד רשות שהורשע בעבירת משמעת היא כפולה. ראשית, מניעת פגיעה בתפקודו של השירות הציבורי, בתדמיתו ובאמון הציבור בו; ושנית, הרתעת עובדים אחרים לבל ייכשלו במעשים דומים. עוד נקבע כי בגזירת אמצעי המשמעת יש להתחשב, בין השאר, בנסיבותיו של כל מקרה, בעוצמת חומרתה של עבירת המשמעת ובנסיבותיו האישיות של הנאשם, ולאזן ביניהם. בבואו לבחון האם מצביע מכלול הנסיבות בנדון על איזון ראוי ומידתי בגזירת דינו של המשיב, והאם נבחנו הנסיבות ויושמו כראוי ובאופן מידתי, סקר בית המשפט את אמצעי המשמעת שניתן להשיתם לפי סעיף 9 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת). נקבע, כי הענישה הקבועה בחוק מדורגת בחומרתה, ומעידה על כוונת המחוקק להבחין בין המקרים השונים המובאים לפתחו של בית הדין, עד לסנקציית הפיטורים שהיא החמורה ביותר – ולכן אין מקום להטילה אלא במקרים ראויים. זאת הסיק בית המשפט גם מסעיף 18(א) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), לפיו קיימת אפשרות כי סנקציית הפיטורים תהא על תנאי בלבד, וכן ממקרים בהם בית השית הדין על עובד פיטורים על תנאי, חרף עבירות חמורות יותר מאלה שבענייננו. לפיכך קבע בית המשפט, כי בכל מקרה יש לבחון את נסיבותיו של העובד ואת הקשר בין סוג העבירה לבין תפקידו ככל שהעבירה חמורה יותר, תיטה הכף לחומרה ויפחת המשקל שיש ליתן לנסיבותיו האישיות של העובד – ולהיפך. כך למשל, כאשר מדובר בעבירה הפוגעת באמינות וביושרה, שהם לב ליבו של תפקיד העובד, יש חשש ממשי לפגיעה באמון הציבור – ולכן יש להחמיר בענישה. בנידון דידן עמד בית המשפט על חומרתן של עבירות הסמים בהן הורשע המשיב, אך קבע עם זאת, כי אין להתעלם מכך שהעונש שהוטל על המשיב במשפט הפלילי הוא עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות בלבד, ואין חומרת המעשים דומה לעונשי מאסר בפועל שהוטלו במקרים אחרים; ובהתחשב בכך שמדובר בעובד ותיק אשר מעד, והוכח שהיטיב דרכיו ולא היו לו עבירות משמעת נוספות; יש בכל אלה כדי להטות את הכף לקולה. בית המשפט עמד על נסיבות המקרה, וקבע כי יש בהן להצדיק התערבות בגזר דינו של בית הדין; זאת – תוך שהביא בחשבון את סוג העבירה וחומרתה; סוג עבודתו של המשיב והתנהגותו משך שנות עבודתו; משך הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות; אי הפגיעה של העבירות בעבודתו; נסיבותיו האישיות של המשיב, וההוכחות בדבר שיקומו.
ח. לצורך קביעת אמצעי ענישה ציין בית המשפט, כי המשיב עבד בעיריה למעלה מעשר שנים ברציפות; העבירה נעברה לפני למעלה מארבע שנים, ומאותו מועד המשיך לעבוד בעיריה בלא תלונות בנוגע לטיב עבודתו עד למועד העמדתו לדין משמעתי. מלבד אלה ציין בית המשפט, כי הגורם העיקרי לזכותו של המשיב, הוא שבעבירותיו אין זיקה לעבודתו ולא הוכח כי גרמו לפגיעה בתפקודו, ביושרו המקצועי או באמינותו כלפי מעסיקיו. הודגש כי אין העבירות שבנדון זהות במהותן לעבירות של זיוף ומרמה –למשל – בהן מואשם עובד שאמינותו היא ערך מהותי בתפקידו. משכך, קבע בית המשפט כי שגה בית הדין בבססו הכרעתו על השיקול של שמירת תדמיתו של השירות הציבורי ואמון הציבור, אשר אינם בנדון דידן גורם מכריע שיש להביאו בחשבון, משעבירות המשיב אין בהן השלכה על תפקודו השוטף, ואין איפוא חשש לפגיעה באמון הציבור ובתדמיתה של הרשות. בית המשפט קבע, כי לנוכח הסנקציות החלופיות שניתן להטיל על המשיב תחת סנקציית הפיטורין לאלתר, גזר דינו של בית הדין אינו מידתי, והשית איפוא על המשיב סנקציה של פיטורין על תנאי למשך שנתיים, בנוסף להפקעת שכר חלקית כאמור.
הבקשה
ט. בבקשה נטען, כי למקרה שבנדון חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים, הואיל והתוצאה הסופית של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לפיה עובד ציבור שהורשע בעבירות סמים מורשה להמשיך בעבודתו, מובילה לתוצאה בעלת השלכות ניכרות על אכיפת המשמעת ברשויות המקומיות ובשירות הציבורי כולו. נטען, כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלו טעויות בולטות, בדין ובעובדה, ונימוקיו סוטים במידה ניכרת מהלכות היסוד בדיני המשמעת, כפי שהותוו בבית משפט זה. לשיטת המבקשת, הטעות העיקרית היא בקביעה לפיה משהעבירה לא נעברה בזמן העבודה, אינה מחבלת בה במישרין; זאת, לצד הקביעה לפיה עובד בתפקידו של המשיב איננו נדרש לאמון. נטען כי מדובר בקביעה מהפכנית הנוגדת את תכליות הדין המשמעתי, הפוגעת בעקרון הרתעת הרבים, ועלולה להוות אבן בוחן למקרים אחרים שיבואו בפתחי בית הדין. יתר על כן, נטען כי שגה בית המשפט באופן בו איזן בין השיקולים המנחים בקביעת אמצעי משמעת, כאשר מחד גיסא נתן משקל יתר לנסיבותיו האישיות של המשיב, ומאידך גיסא נתן משקל חסר לאינטרס הציבורי, קרי, ההגנה על אמון הציבור. מעבר לזאת, שוטחת המבקשת סדרה של טענות כנגד התשתית העובדתית עליה נסמך בית המשפט בקביעתו, ובכלל זה, מספר ההרשעות של המשיב, שביעות רצון מעסיקיו ועוד.
י. בתגובתו הדגיש המשיב כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק ומבוסס על עובדות המקרה כולן, לרבות גזר דינו של בית הדין, על הפסיקה ועל ההלכות בנושא, וטענת המבקשת לעניין ציבורי במקרה פרטני זה, באה רק לשם קידום מטרתה, שהיא, לשיטתו, גדיעת מטה לחמו. בהקשר זה נטען כי נדמה שהמבקשת מונעת משיקולים זרים, הואיל ובשורותיה מצויים עובדים שהואשמו בעבירות חמורות משל המשיב, אולם רק בעניינו פועלת היא למיצוי הדין המשמעתי. זאת ועוד, נאמר כי אין בנדון הצדק להתדיינות בגלגול שלישי מקום שהסוגיה הוכרעה זה מכבר על ידי בית משפט זה, ועל בסיס הלכה זו נימק בית המשפט את החלטתו. נטען גם כי הבקשה הוגשה בשיהוי מהותי, ביום האחרון של מועד ההגשה. נטען איפוא כי יש לדחות את הבקשה.
הכרעה
יא. עיינתי בבקשת רשות הערעור בתגובה ובכל החומרים שצורפו, ולא בלי התלבטות החלטתי כי אין מקום להיעתר לה. כידוע, ככלל רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה, אשר חורגת מעניינים של הצדדים למחלוקת (בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור הדר חיפה בע"מ (פ"ד לו(3) 123 (1982); בר"ש 3207/10 ד"ר אורי ריחני נ' מדינת ישראל-נציבות שירות המדינה (19.9.2010)). במקרה דנא אוכל להבין מדוע הגישה המבקשת את בקשתה, אך בסופו של יום, כפי שינומק להלן, נראה לי, כי הכף נוטה לעבר אי היעתרות לבקשה. ער אני לחומרת עבירות המשיב, ויתכן כי גם תוך החלטה שלא לפטרו לאלתר ניתן היה להחמיר בעונשים הנלוים; אך בעיקר העניין, קרי, ההכרעה להסתפק בפיטורין על תנאי, איני רואה להתערב.
יב. אומר כבר כאן, לעניין הטענה בדבר טעויות עובדתיות שנפלו בפסק הדין, כי מעיון בחומר כולו נראה שעיקרי העובדות עמדו באופן דומה לנגד עיניהן של שתי הערכאות, וכידוע אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים עובדתיים, לא כל שהן בגלגול שלישי. משכך, לא מצאתי להידרש לטענותיה של המבקשת בהקשר זה, משאין בהן כדי לשנות מהותית לגופם של דברים.
יג. הבסיס הנורמטיבי לענייננו מצוי, כידוע, בחוק הרשויות המקומיות (משמעת), שהוא מקבילו המוניציפלי של חוק שירות המדינה (משמעת), אשר הוראותיו ביסודן מוחלות, בשינויים המחויבים, על עובדי הרשויות המקומיות (ראו סעיף 20 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת)). מכאן שניתן להקיש מן הפסיקה בענייני שירות המדינה לענייני רשויות מקומיות. על פי סעיף 9(6) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), הרשעת עובד בעבירה שיש עמה קלון מגבשת עבירת משמעת, ולענייננו אין חולק על כך שעסקינן בעבירה שיש עמה קלון – נזכור כי החזקת סמים שלא לצריכה עצמית היא אחותה התאומה של עבירת הסחר בסמים, על פי תג העונש המוצמד אליה; ובהקשר המשמעתי הוספו בנידון דידן להליך סעיפים 9(2) ו-(3) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), שעניינם אי קיום המוטל על המשיב כעובד הרשות והתנהגות שאינה הולמת. אמצעי הענישה המנויים בסעיף 17 לחוק דנא כוללים 11 אופציות, שפיטורים היא החמורה בהם. אמצעי הענישה הננקט מצביע – בחינת פשיטא – על גישת המחוקק, כי יתקיים יחס בין חומרת העבירה ונסיבותיה לחומרת העונש. לא הרי עבירת משמעת בלבד כהרי עבירה פלילית, לא הרי עבירה פלילית שלא בתפקיד כהרי עבירה בתפקיד, לא הרי עבירה קלה כהרי עבירה חמורה. בסופו של יום "עמוד האש" שלפני בית הדין המשמעתי הוא, לעניין פיטורים, האם הישארותו של האדם בו מדובר בשירות הציבורי מטילה בעיני הרואה הסביר כתם מובהק על השירות הציבורי.
יד. טוהר המידות של המשרתים בצרכי ציבור הוא יסוד מוסד במשפט העברי, ולא רק המעשים הרעים עצמם, אלא גם מראית העין; ראו דברי המשנה שקלים ג', ב' שהבאנו לא אחת – כיסוד המשפט המינהלי העברי – לעניין הכהן הנכנס לטפל בכספי המקדש, שנאמר עליו "אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמע, שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר, לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר (במדבר ל"ב, כ"ב), "וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל", ואומר (משלי ג', ד') "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱ-לֹהִים וְאָדָם". כותב החתם סופר (ר' משה סופר, גרמניה –הונגריה-סלובקיה), המאה הי"ח – המאה הי"ט, שו"ת ח"ו, סימן נ"ט) "...כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה, והייתם נקיים מה' ומישראל, ושתי חובות אלו, נקיות מה' יתברך והנקיות מישראל עמו, הם שני רוכבים צמדים על גבנו, ויותר אפשרי לצאת ידי החוב הראשון, היינו ידי שמים, יותר הרבה, ויותר מלצאת ידי הבריות" (ראו גם נ' רקובר שלטון החוק בישראל (תשמ"ט), 93-91). ניתן לבנו לעוצמת הדברים: אחד מגדולי יהדות אותה תקופה מטעים כי קשה יותר לצאת ידי הבריות מאשר לצאת ידי המקום, והאתגר גדול. אכן, בדוגמאות האופייניות במשפט העברי המדובר בבעלי מעמד בכיר יחסית כפרנסי ציבור וגבאי צדקה, וראו "והייתם נקיים", מסביב לשולחן, עלון שבועי לבני הישיבות 435. במקרה אחד אירע שחשדו בשוחט כי הוא מעורב בחשד זנות ר"ל, ופסק הרב אהרן ואלקין רבה של פינסק (פולין, המאה הכ'; שו"ת זקן אהרן תניינא יורה דעה סימן ל'), שלא לפסלו הגם שמכוער מאוד לפנַי שו"ב דמתא (שוחט העיר), וגם אני מרחוק הנני נרעש ונפחד לשמוע כזה על משרת בקודש, שנצרך להיות מצוין ביראת שמים [...] אבל בכל זאת, בבואי לחתוך עליו דין תורה, את האלקים אני ירא לשפוך עליו את כל חמתי, ולירד לחייו לקפח פרנסתו דההוא גברא דתלי ביה טפלי (של אותו אדם שתלויים בו ילדים) וכל גופא מרתע בי (וכל גופי נרתע) להיות שוחט ולשחוט אב לבנים ובעל לאשה..."; זאת – שכן על פי דין תורה אין אותו שוחט פסול לשחיטה כיון ש"יצרו תקפו". ראוי לתשומת לב צימוד המלים לעניין "שחיטת השוחט". ניתן לבנו, כי אין מדובר במקרה של פגיעה בכשרות השחיטה אלא בעניין חיצוני לעבודתו של השוחט; ובכך למשל שונה הדבר במידה מסוימת מהפרשה שנדונה בפסק דיני בעש"מ 4203/07 בוגיינסקי נ' נציבות שירות המדינה (2007), שם הורשע המערער בעבירות הקשורות ישירות לתפקידו, ונאמר "לבי אינו אטום לזכויותיו של המערער, אך לבי נתון עוד יותר – איני רואה דרך אחרת – לצרכיו של שירות המדינה, שתדמיתו הינה ברום המדרגה". פרופ' נ' רקובר(שלטון החוק בישראל, 87) מציין, שלעומת חריגים מסוימים כמו נשיא או ראש ישיבה שחטאו, "הכלל הוא שעבריין שריצה את עונשו חוזר למשרתו ולחיים אזרחיים רגילים"; אך בדין הישראלי הנוהג הדברים תלויי נסיבות, כאמור.
טו. לעניין זה עיינתי בפסיקה רלבנטית למקרים שבהם ההרשעה המשמעתית מקורה בעבירות פליליות שלא היו קשורות ישירות לתפקיד. דעת לנבון נקל, כי מחד גיסא יש חומרה ציבורית רבה יותר בעבירות הקשורות בתפקיד, ומאידך גיסא חומרת העבירה והקרנתה ככלל על השירות הציבורי הם גורמים, שיש לשקלם גם בעבירות שאינן קשורות ישירות לתפקיד. לעניין פיטורי מי שעסקו בפלילים בשימוש בתפקידם ראו ער"מ 9449/06 זזון נ' עיריית ירושלים (2007); ער"מ 5217/06 אלסברי נ' עיריית תל-אביב-יפו (2007); ער"מ 4247/07 עיריית חיפה נ' סביון שורקי (2007). והנה בער"מ 2950/08 עיריית חיפה נ' ויסמן (2008) הוחלט על פיטורי פקח עירוני שהיה מעורב בשליחת יד בכספי הזולת (קבלת דבר במרמה וסיוע להונאה בכרטיסי חיוב) ונאמר (פסקה ט"ו), "'אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר' (בבלי מועד קטן כ"ה, ב'). היעלה על הדעת כי שוטר היה ממשיך בשירותו בנסיבות כאלה?". זאת, הגם שהעבירה שם בוצעה מחוץ למסגרת העבודה, אך הוטעם שם על פי פסיקה (עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב, פ"ד נב(5) 87, 93 (1998)), מפי השופט זמיר, כי כיון שהתכלית העיקרית של אמצעי המשמעת היא מניעת פגיעה בשירות או בתדמיתו, "המשקל שראוי ליחס לנסיבות שבהן בוצעה העבירה הפלילית, וכן גם המשקל שיש לייחס לנסיבות האישיות של הנאשם, פוחת בדין המשמעתי"; ועדיין יש להידרש לתפקיד שבו מדובר ולמכלול הנסיבות.
טז'. כאמור, ככלל ובמקרים אופייניים רבים באיזון השיקולים בין נסיבות המקרה הקונקרטי לבין שמירת תדמיתו של השירות הציבורי, גובר השיקול הציבורי על השיקול הפרטי; עם זאת, וככל ענישה פלילית או מעין פלילית, הריהו אינדיבידואלית וטבולה נסיבות המקרה הקונקרטי. היא כרוכה בחומרת המעשים, בתפקידו של עובד הציבור, וגם בנסיבותיו האישיות. ואכן במקרים מסוימים, כפועל יוצא, במסגרת איזון בין השיקולים כאמור, מצא בית משפט זה להקל במידת מה עם עובדי ציבור אשר מעדו (בר"ש 8785/14 דורית מרגי נ' מדינת ישראל (12.1.2015); ער"ם 8372/05 גבריאלוב נ' עיריית תל-אביב (14.3.2006)). השאלה בנידון דידן היא הניתן להשיג את תכלית דיני המשמעת גם בענישה פחותה מפיטורין. התשובה אינה קלה; אך כאמור – בסופו של דבר הצטברות נסיבות תומכת בהחלטה שלא להתערב עתה בהכרעתו של בית המשפט המחוזי.
יז. אכן, מדובר כאן בעניין פלילי לא פשוט; אך יש לזכור כי בית המשפט הפלילי הסתפק במאסר בעבודות שירות. בנוסף, ראיתי לייחס חשיבות מסוימת לא רק לכך שלעבירה אין כל קשר ישיר או עקיף לעבודתו של המשיב, דבר תלוי נסיבות כאמור, אלא גם כי מדובר בתפקיד פועל ניקיון באגף התברואה שאינו קשור במגע ישיר עם הציבור ובודאי לא באכיפה, ולגבי מילוי תפקידו זה כשלעצמו, היו מכתבים חיוביים מן הממונים, ועל כן שונה המקרה מפקח העוסק באכיפה או עובד חינוך או מי שממונה על אנשים כיוצא בזה, שכל אלה באים במגע עם הציבור. בנדון דידן מעומעם, במידה רבה, החשש לפגיעה בתדמית השירות; ראו בדומה בג"ץ 1719/11 פונדקי נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (2013). באותו עניין – ולא אכנס לנסיבות הפרוצדורליות המיוחדות – הוחלט להחזיר לעבודה עובד החזקה במקום עבודה גדול ש"היה אמון על משימות בעלות אופי טכני ואף לא פיקח על עבודתם של אנשים אחרים" (פסקה 4 לפסק דינה של השופטת ברק-ארז), והורשע בעבירת מין שנאמר עליה כי אין להקל בה ראש "אף אם היא אינה נמנית עם עבירות המין שבראשו של מדרג החומרה" (פסקה 6). בהתייחסותי שם כתבתי, כי "... עבירתו הפלילית יש בה כיעור ברור ומגונה, אך אין היא ברף הגבוה של עבירות כאלה, והמקרה לא הצדיק כי יאבד מטה לחמו. לא כל שכן, כשהמדובר בעובד בדרגה נמוכה בתפקיד זוטר למדי, שהחזרתו לעבודה אינה אמורה להקרין במעגל רחב". ויוטעם, כי אין בדברים חלילה כדי לפגוע בכבודו של פועל ניקיון או אחזקה, אלא להידרש לנסיבות המקרה.
יח. במקרה דנא הצביע בית המשפט המחוזי על מדרג ענישתי תוך בחינת המקרה ונסיבותיו האישיות של המשיב; ניתן ביטוי לחלוף הזמן הניכר וכן לשיקום המשיב, כפי שתואר מעלה; ראו מ' הרשקוביץ "חכמת הלב – הצדק והאנושיות במשפט" (לכבוד השופט י' טירקל), פרשת השבוע (מ' הכהן ומ' ויגודה עורכים) שמות, 351, לעניין תשומת הלב לצדק שיש בו אנושיות. נראה שאין חולק, כי המשיב היטיב דרכיו ועשה מאמץ להשתקם, ואף החל לתרום לחברה ונטל על עצמו תפקיד חינוכי במסגרת תפקידו כמאמן כדור-רגל, ולכך משקל באשר להכרעה; נסיבותיו המשפחתיות אינן פשוטות. אכן, כפי שציינתי מעיקרא, לטעמי יכולים היו העונשים הנלוים להיות חמורים יותר, והדברים נאמרים במבט צופה פני עתיד בכגון דא; אך החלטתי שלא להתערב בהכרעה לעניין הפיטורים על תנאי, שאינה דבר של מה בכך, ומקוה אני שיש בה כדי להרתיע את המשיב מפני מעידה נוספת. ומכאן אזהרה למשיב, כי אם חלילה ישוב וימעד, נקל לשער מה תהא התוצאה, ובלא שאטע מסמרות, הסיכוי כי יישאר בשירות הציבורי אינו יכול להיות אלא קלוש. אני מאחל לו שימשיך בשיקומו ולא יגיע חלילה לידי כך.
יט. סוף דבר, לנוכח כל האמור ובנתון לו, אין בידי להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, ט"ז בסיון התשע"ה (3.6.2015).
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15022330_T02.doc צט
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il