בר"ש 40846-06-14

רקע ועובדות

1. תחילתם של ההליכים בתיק זה עניינם בבקשה לביטול צו הפסקה מנהלי בהתאם לסעיף 20 לחוק וזאת כנגד עסקיו של המבקש שהינם תחנת מעבר לאיסוף פסולת בניין וכן איסוף והובלת פסולת בניין (להלן – גם הצו).

2. ביום 4.11.14 קיבלתי את הבקשה וקבעתי כי דרך המלך למתן צו לסגירת עסקים הינה בקשה לפי סעיף 17 לחוק לרישוי עסקים, תשכ"ח 1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים") שעניינה סמכות בית המשפט להוציא צו לסגירת עסק עם הגשת כתב אישום כנגד בעלי העסק. עוד הוספתי כי השימוש בצו מנהלי ארעי הינו צעד חריג וקיצוני שנועד לעצור באופן מיידי פעילות עסק הפועל ללא רישיון וזאת עוד טרם הגשת כתב אישום כנגד בעליו.

   נוכח כך שנראה היה כי המשיבה לא ראתה דחיפות או כורח מיידי לעצור או להפסיק את פעילות עסקי המבקש הוריתי על ביטול הצו המנהלי.

3. לאחר מתן החלטה זו הגיש המבקש שתי בקשות שונות על פי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, הבקשה הראשונה, מיום 25.3.15, בטענה כי המשיבה פעלה בניגוד להחלטתי מיום 4.11.14 וניתקה את המים המוזרמים לעסקו של המבקש (להלן: "הבקשה בעניין ניתוק המים").

   בדיון שהתקיים לפניי ביום 3.6.15 נדחתה הבקשה כנגד המשיבה 2, בין היתר מאחר שהוברר כי המבקש כלל אינו צרכן של המשיבה 2, העסק שנותק הוא העסק השכן ולא עסקו של המבקש. השכן היה מחובר למשיבה 2, כנראה באופן לא חוקי ועל כן נותק.

   המשיבה 2 עמדה על פסיקת הוצאות בעניינה.