בר"ש 4310/15 מאלכ נ' המועצה המקומית בית ג'אן

א.             המבקר הפנימי ברשות מקומית – היכן מקומו הפיסי בישיבת מועצת הרשות, ומה מעמדו לעניין זכות דיבור בישיבתה? זו השאלה שמעלה הבקשה. זו בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת צ' צפת) בעמר"מ 48650-10-14 מיום 11.5.15, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (עו"ד אילנה מרכוס וה"ה ציון הדר ויצחק קבל) מיום 30.9.14. במוקד הבקשה, סכסוך במועצה מקומית – שהוביל להרשעה בעבירה משמעתית – סביב השאלות הללו לעניין המבקר הפנימי.

רקע והליכים קודמים

ב.             המבקש הוא מבקר הפנים של המשיבה משנת 1999 ועד היום. נראה, כי יחסי המבקש עם ראש המועצה התערערו בנקודת זמן מסוימת, והשניים מלאים טענות הדדיות כרימון. לא אפרט את שלל הטענות, שכן לא זה המקום לבירורן, ואין בפירוטן אלא כדי לפגוע בשמם הטוב של הצדדים, מה שרחוק מכוונתי. עיקר העניין שבפנינו נוגע לישיבת מועצה שנערכה לפני אחת עשרה שנים – לא נהיר לי כיצד הגענו עד הלום רק עתה – ביום 22.7.04 (להלן האירוע). המבקש הגיע לישיבת המועצה והתיישב סביב שולחן הישיבות – לטענתו, כפי שעשה משך שנים כעניין שבשגרה. בהגיעו למקום, פנה ראש המועצה למבקש ודרש ממנו לפנות את מקומו ליד השולחן, ולשבת בכיסאות המיועדים לקהל הרחב. המבקש סירב לעשות כן, ועיכב את ישיבת המועצה במשך כ-40 דקות עד שלבסוף פונה מהמקום על-ידי המשטרה.

ג.              ביום 27.9.04 הוגשה נגד המבקש תובענה משמעתית הכוללת ארבעה אישומים שונים. שניים מהם נמחקו בתחילת ההליך ובטרם הקראתם, אחד נמחק במסגרת ההכרעה בהליך, ובאישום האחרון – הנוגע לסירובו לפנות את מקומו לבקשת ראש המועצה – הורשע ביום 27.3.14 על-ידי בית הדין למשמעת של עובדי ציבור, לפי סעיפים 9(1), (2) ו-(3) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח-1978. בית הדין ציין, כי היה על המבקש לציית לראש המועצה גם אם סבר שזכותו לשבת ליד שולחן הישיבות. ביום 30.9.14 נגזר דינו של המבקש והוטלה עליו נזיפה, השניה מלמטה בסולם העונשים המשמעתיים ברשויות המקומיות (סעיף 17 לחוק).

ד.             ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 11.5.15. בית המשפט קבע, כי אין מקום להתערבות בפסק-דינו של בית הדין המשמעתי; זאת שכן האיזון נערך כראוי ובית הדין התחשב במכלול השיקולים הרלבנטיים. עוד נקבע – כפי שציין גם בית הדין – כי על המבקש היה לפתור את חילוקי הדעות בינו לבין המועצה באופן פרטני ולא לעורר מהומה שהצריכה מעורבות משטרתית. מכאן הבקשה.

בקשת רשות הערעור

ה.             לטענת המבקש, תפקידו מחייב אותו להשתתף בישיבות המועצה ולשבת סביב שולחן הישיבות – וכך עשה מאז מעולם; זאת, כך נטען, לפי סעיף 145ה(ה) לצו המועצות המקומיות(א), תשי"א-1950 (להלן הצו). עוד נטען, כי המבקש אינו כפוף לראש המועצה, שכן זה האחרון מבוקר על-ידיו. המבקש מפנה לעדויות שניתנו בבית הדין למשמעת, לפיהן התנהג בנימוס ולא צעק במהלך האירוע.

ו.              מטעם המשיבה נטען, כי אין עסקינן בשאלה משפטית בעלת אופי כללי, אלא בעיקר בעניינו האישי של המבקש. עוד נטען, כי היה על המבקש לציית להוראות ראש המועצה לפנות את מקומו – ורק לאחר מכן לברר את השאלה העקרונית בעניין. המשיבה מתיחסת לסעיף 145ה(ה) לצו ומציינת, כי אין הוא קובע היכן צריך המבקר לשבת.

ז.              עמדת היועץ המשפטי לממשלה נתבקשה, והתקבלה ביום 8.9.15. עמדת היועץ המשפטי נדרשת לשתי שאלות קונקרטיות: ראשית, היכן על המבקר לשבת בעת ישיבות המועצה; שנית, האם קיימת חובה בחוק לאפשר למבקר להשמיע את דעתו בישיבות אלה. לפי עמדת היועץ המשפטי, אין חובה להושיב את המבקר בסמוך לשולחן הישיבות, אלא הדבר נתון לשיקול דעתו של יו"ר ישיבת המועצה; לשיטת היועץ המשפטי, אלו הם פני הדברים גם לגבי זכות הדיבור של המבקר. קרי, זכותו של המבקר להשמיע דעתו כפופה לשיקול דעתו של יו"ר ישיבת המועצה.