ברנר ואח' נ' פופובסקי ואח'

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד שעניינן סיום יחסי שוכר משכיר בין הצדדים.

ביום 31.5.09 שכר התובע מן הנתבעת דירה ברחוב בן גוריון בגבעתיים (להלן:"הדירה").

בסעיף 10 לחוזה השכירות נקבע כי לשוכר תינתן אופציה להביא חוזה זה לכדי סיום מוקדם יותר בתנאי שתינתן על כך הודעה בכתב 60 יום מראש וכי השוכר ידאג לדייר חלופי לשביעות רצון המשכיר.

בסעיף 13 לחוזה נקבע כי לצורך הבטחת פינוי הדירה במועד ותשלום תשלומי החובה החלים עליה יעביר התובע לנתבעת סך של 10,000. התובע פנה אל ביתה ונכדה של הנתבעת – אשר אין חולק כי לא טיפלה בענייני השכרת הדירה מפאת גילה ומצבה הבריאותי – בבקשה לסיים את חוזה השכירות בסוף חודש דצמבר 2009. הלכה למעשה התובע פינה את הדירה במועד בו הודיע. הנתבעת סירבה להשיב לתובע את השיק האמור.

המחלוקות בין הצדדים בתביעה ובתביעה שכנגד נוגעות בין היתר לעמידת התובע בתנאי סעיף 10 לחוזה כתנאי לפינוי הדירה לפני תום תקופת החוזה ולמצבה של הדירה לאחר הפינוי. התובע תבע בתביעתו את הסך של 10,000 ₪. הנתבעת תבעה סך של 3,390 ₪ לאחר קיזוז הפיקדון בסך 10,000 ₪.. במסגרת ישיבה מקדמית הסכימו הצדדים כי ההכרעה בתביעה ובתביעה שכנגד תהא על דרך הפשרה (סעיף 79א לחוק בתי המשפט) וזאת לאחר שמיעת עדי הצדדים וסיכומים.

עיקר טענות הצדדים:

התובע טוען כי הנתבעת או מי מטעמה הסכימו להביא את החוזה לכלל סיום כאשר פנה בעניין במהלך חודש נובמבר 2009. ברם, לטענתו, הנתבעת או מי מטעמה ביקשו עבור הדירה דמי שכירות מוגדלים בסך 3,900 ₪ במקום 3,400 ₪ עד אז. לטענת התובע, הוא היה מעוניין ואף מסוגל להביא שוכר חלופי בתנאים זהים לאלה שלו אולם דרישת הנתבעת לקבל דמי שכירות מוגדלים הפקיעו ממנו את האחריות למציאת השוכר החלופי.

התובע טוען עוד בין היתר כי הודעת הנתבעת כי היא חוזרת בה מהסכמתה, שעה שהתובע היה בעיצומם של פעולות פינוי הדירה, עולה כדי חוסר תום לב. בנסיבות אלה, משלא נותרה לתובע כל ברירה, לטענתו, שיגר אל הנתבעת עצמה את מפתחות הדירה בצירוף המחאה עבור דמי שכירות חודש דצמבר 2009. לטענתו, הוא השלים את יתר החובות המוטלות עליו על פי החוזה ובהן תשלום התשלומים המתחייבים משכירת הדירה וכן צביעת הדירה. לטענתו, הנתבעת חתמה על מסמך המאשר את הסכמתה לסיום ההסכם.

הנתבעת טוענת בין היתר כי פניית התובע בנוגע להבאת החוזה אל קיצו נערכה רק בחודש דצמבר 2009. עוד נאמר כי הוסכם עקרונית על הבאת החוזה אל סיומו המוקדם אולם זאת בכפוף לכך שהתובע יאתר שוכר חלופי בתנאים שתקבע הנתבעת. רק לצורך הקלה על התובע הסכימה הנתבעת לפרסם את הדירה אולם לא היה בכך כדי לשחרר את התובע מאחריותו על פי החוזה לאיתור השוכר החלופי. הנתבעת מודה כי בתחילה דרשה דמי שכירות גבוהים יותר מאלה שניקבו בחוזה עם התובע אולם לאחר תקופה קצרה חזרה בה ודרשה את דמי השכירות ששילם התובע.

לטענת הנתבעת, עזב התובע את הדירה מבלי שמצא שוכר חלופי ומבלי שטרח לצבוע כדבעי את קירות הדירה. כתוצאה מכך נאלצה הנתבעת לשכור שירותיו של צבע שצבע את הדירה תמורת סך של 5000 ₪.

לעניין משלוח מפתחות הדירה על ידי התובע אל הנתבעת במישרין נאמר כי מדובר במעשה חסר תום לב מכיוון שהתובע ידע כי הנתבעת אינה מעורה בענייני הדירה מפאת גילה ומצבה ולראיה התנהל התובע במשך כל הזמנים הרלוונטיים מול ביתה ונכדה של הנתבעת ולא מול הנתבעת עצמה. לטענתה, הפניה אליה במישרין היוותה ניסיון פסול לעקוף את ביתה וחתנה. העובדה שהוכח כי הנתבעת יודעת קרוא וכתוב ומבינה את משמעותם של מסמכים עליהם היא חתומה אינה גורעת מטענה זו.

דיון והכרעה

הצדדים הסכימו כי בית המשפט יכריע בתובענה על דרך הפשרה בהתאם להוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ונתתי דעתי לטענותיהם, אני קובע – בהתחשב בסכום התביעה והתביעה שכנגד – כי לסילוק מלא ומוחלט של המחלוקות נשוא התביעה והתביעה שכנגד, תשלם הנתבעת לתובע סך של 3,150 ₪ מתוך הסך של 10,000 שניתנו על ידי התובע. התשלום יבוצע תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין ונוכח אופי ההכרעה - אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"א, 17 יולי 2011, בהעדר הצדדים.