ברק נ' מדינת ישראל

החלטה

המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק דין (חיוב הנובע מדו"ח) שניתן כנגדה לפני כ- 17 שנים.

ביום 2/3/11 התקיים דיון בבקשה בה התייצב בנה ובא כוחה של המבקשת, עו"ד שי ניידרמן, וחזר על האמור בבקשה. המבקשת עצמה לא התייצבה לדיון ואף לא הגישה תצהיר מטעמה. לשאלת ביהמ"ש הבהיר עו"ד ניידרמן כי הוא צירף תצהיר שלו לבקשה הואיל ואימו מבוגרת ומתגוררת בדיור מוגן.

לשאלת ביהמ"ש ומשלא צורף פסק הדין והחיוב נראה לפי הוראות סעיף 229 (ח), נשאל עו"ד ניידרמן מדוע לא הוגשה בקשה לפי סעיף 230 לחסד"פ, לכך השיב עו"ד ניידרמן, כי מדובר בתיק תעבורה של בית משפט זה. עו"ד ניידרמן לא ידע אם הרכב נשוא הדו"ח היה רשום על שם אימו, לדבריו לאימו מעולם לא היה רשיון נהיגה, ולכתובותיה לא הגיעו הודעות על גזר דין.

למרות סיכוייה הקלושים של הבקשה, מצא ביהמ"ש לנכון לאפשר לסניגור לקבל מידע נוסף הן מהמרכז לגביית קנסות ביחס לדו"ח והן ממשרד הרישוי ביחס לבעלויות על הרכב נשוא הדו"ח. בהתאם לכך נתן ביהמ"ש צווים לגופים האמורים, ועו"ד ניידרמן הצטווה לבצע מסירה אישית של צווים אלה תוך יומיים לגופים אלה. התיק נקבע לתזכורת פנימית ליום 1/4/11 לבדיקת קבלת תשובות מהגופים הללו ולהחלטת ביהמ"ש בהתאם.

המרכז לגביית קנסות השיב לביהמ"ש ישירות במכתבו מיום 26/4/11 בו הוא מציין כי מדובר בגזר דין מיום 24/12/96 בגין נהיגה באור אדום. על הנאשמת (המבקשת) הוטל קנס 600 ₪ שלא שולם. במסגרת הליכי גביה נשלחו למבקשת מס' דרישות תשלום, בתאריך 8/6/05 שלח המרכז דרישה נוספת בדואר רשום, למבקשת, אשר נמסרה לה. מאחר והחוב לא שולם, הוטל על רכבה עיקול ברישום.

ביום 4/5/11 הוריתי על תגובתו של עו"ד ניידרמן לאמור במכתב המרכז וכן הוריתי לו להמציא תצהיר בדבר יישום החלטת ביהמ"ש בדבר ביצוע המסירות עליהן נצטווה בהחלטה מיום 2/3/11. נקבעה תזכורת פנימית ליום 17/5/11 לבדיקת התשובה.

עד לכתיבת שורות אלה לא הוגשה תגובת עו"ד ניידרמן וזאת למרות שמעיון בתיק עולה כי הוגשה בקשה מטעם משרדו להארכת המועד, בה מציינת הפרקליטה החתומה על הבקשה, כי החלטת ביהמ"ש הומצאה להם (בקשה אותה אין בכוונתי לקבל, ראה להלן).

דין הבקשה להדחות.

מדובר בגזר דין שניתן לפני כ- 17 שנים, אין בפני בקשה להארכת מועד, כפי שמתחייב היה להגיש לפי החוק. גם אם אראה בבקשה לביטול פסק דין כבקשה להארכת מועד, לא מצאתי כי יש בה טעם ממשי מניח את הדעת המצדיק להעתרות לבקשה.

המבקשת הורשעה בהעדר התייצבות. מטבע הדברים ומשדובר בתיק ישן הוא בוער ככל הנראה, אך על יסוד הנתונים שבפני (דברי המרכז לגביית קנסות) עומדת חזקת התקינות לפיה חזקה כי המבקשת נשפטה על יסוד המצאת מסירה כדין. חזקה זו לא נסתרה, לא הוצגו בפני בית המשפט ראיות ממשרד הפנים אודות כתובותיה של המבקשת בעת שזומנה לדין ואף לא בתקופה שלאחר מכן. כאמור, המבקשת עצמה לא התייצבה לדיון ואף לא מסרה תצהיר. דברי בנה ביחס לזימונה או העדר זימונה, לוקים בעדות מפי השמועה.

יתרה מזאת, מהחומר שבפני עולה כי בוצעו הליכי גביה ע"י המרכז לגביית קנסות לפני כשש שנים. בשנת 2005, נמסרה הודעה על החיוב למבקשת. כן הוטל עיקול על רכבה. לדברים אלה אין זכר בבקשה שבפני ובדבריו של עו"ד ניידרמן. אין ספק, כי נתונים אלה, מאיינים לחלוטין את הנטען בבקשה ובטיעון בפני לפיהם המבקשת כלל לא ידעה על פסק הדין.

עו"ד ניידרמן לא צירף פלט בעלויות ביחס לרכב נשוא הדו"ח ולמרות שביהמ"ש חייב אותו במסירה אישית ובהמצאת תצהיר בעניין ביצוע החלטת ביהמ"ש, לא מילא עו"ד ניידרמן אחר החלטה זו ועד למועד כתיבת שורות אלה, לא נתן הצדק למחדל זה ואף לא הניח בפניי ביהמ"ש את פלט הבעלויות ביחס לרכב, כדי שביהמ"ש יוכל לראות האם אכן הרכב לא היה רשום על שם המבקשת כפי שטען עו"ד ניידרמן בדיון בפני בית המשפט.

בבחינת למעלה מן הדרוש, אוסיף ואציין, כי לא הייתה כל התייחסות ביחס לעבירה עצמה.

מנימוקים מצטברים אלה, לא אוכל להיעתר לבקשה ואני דוחה אותה.

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"א, 23 מאי 2011, בהעדר הצדדים.