פסק דין
1.תביעה כספית בעילה חוזית הוגשה, בגין הפרת הסכם מכר דירה שבבעלות עיזבון המנוח משה מזרחי ז"ל (להלן-"המוכר") ובין התובעת (להלן-"הקונה"), המצויה ברח' מצפה 21 ירושלים הידועה גם כגוש 30045 חלקה 211 (להלן - "הדירה"), עקב נשיאת התובעת בתשלומי ארנונה שרבצו על הדירה משנים עברו, קודם למועד מסירת החזקה בה לידיה.
2.לפי הסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים, פסק הדין יינתן מבלי שנחקרו המצהירים ובהתאם לכתבי בי-דין שהוגשו על ידם במסגרת התביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר ובבקשת רשות להתגונן ולאחר שהוגשה תעודת עובר ציבור מעירית ירושלים והוגשו הסיכומים.
3.המחלוקת היא, בשאלת האחריות והחבות של המוכר לתשלום חוב ארנונה בגין הדירה, שהתברר לתובעת על קיומו במועד מכירת הדירה על ידה לצדדים אחרים. בנוסף, טענו הנתבעים כי לא הוכח שהתובעת, נשאה בפועל בתשלום הארנונה לעיריית ירושלים לאור הסכם שהוצג על ידה בין רוכשי הדירה ממנה והעירייה, לתשלום החוב הנטען ע"י העירייה, שהנתבעים טוענים להיעדר חבות בגינו. התובעת, טוענת מנגד כי היה על הנתבעים לשלם את כל חובות העבר בגין הדירה על פי הסכם המכר שנחתם ביום 22.6.06 (להלן-"הסכם המכר"). משלא עשו כן, בטרם העברת הבעלות על שמה, עליהם לשפות אותה כיום בגין החובות, בהם היא נשאה.
4.בחנתי את המסכת העובדתית.
הנתבעים, הגישו בקשה לעיריית ירושלים לקבלת תעודה לפי סעיף 324 לפקודת העיריות, (נספח י"ב לכתב ההגנה להלן-"תעודת חובות") בעניין החובות, הרובצים על הדירה כפי שעולה לפי פרטיה של התעודה. תעודת חובות, ניתנה על פי פרטיה לצורך מכירה בשלמות של הנכס ששטחו 41 מ"ר. בתעודת חובות שנחתמה ע"י העירייה ביום 30.10.06 לרשם הקרקעות (כאמור בסיפא לתעודה) נאמר: "המבקש (המוכר – מ.ל.) שילם את כל החובות המגיעים לעירייה ביחס לנכס המתואר לעיל, עד לתאריך 31.12.06".
לאחר מתן האישור בתעודת החובות, הועברה הבעלות בדירה ע"ש התובעת בלשכת רישום המקרקעין (כאמור בנסח הרישום, סומן 2). ביום 12.12.06 נחתם הסכם מכר של הדירה בין התובעת למשפחת טייכר וביום 27.2.08 נרשמה הערת אזהרה לטובתם (ההסכם, צורף לתצהיר גילוי מסמכים מטעם התובעת).
5.מתעודת עובד צבור שהוגשה מטעם עירית ירושלים בנוגע לתיק הארנונה בעירייה על הנכס דירה, עולה כי היו רשומים אצלה 3 מחזיקים על הנכס עד לראשית שנת 80' ובמהלך אותה שנה, תוקן הרישום ברישום 2 מחזיקים: הגב' רחל חזן על שטח של 42 מ"ר והגב' גיאט סלחה על שטח של 20 מ"ר. בנוסף, ממסמכי העירייה עולה כי הגב' גיאט סלחה הגישה בקשות להנחה בארנונה כדיירת ומחזיקה בדירה ונירשם בבקשה, כי הבעלים הוא משה מזרחי.
6.על פי תכנית הנכס לאחר שהוזמן מודד , כאמור בתעודת עובד ציבור , עולה כי שטח הנכס הוא בדומה לשטח המצוין בתעודת החובות, 42 מ"ר (ראה: תכנית מיום 27.6.80). כך גם, הדרישה לחיוב בארנונה למשפחת טייכר מיום 24/12/07 היא עבור הנכס ששטחו 41 מ"ר ונירשם בחשבון, כי הופק אישור לטאבו.
מנגד, בתעודת חובות שניתנה לבקשת התובעת ביום 21.5.08 עד לתאריך 31.12.08 לצורך העברת הבעלות ע"ש מש' טייכר (להלן-"התעודה השנייה") , נירשם כי השטח הוא 61 מ"ר.
7. על פי הסכם מיום 21.5.08 בין העירייה לבין מש' טייכר (להלן-"הסכם הפשרה") לסילוק חובות העבר בגין הארנונה עולה כי למש' טייכר, טענות כנגד התנאת האישור (תעודת החובות השנייה-מ.ל) בתשלום החובות של מחזיקים קודמים לארנונה וכן טענת התיישנות. על פי המבוא להסכם הפשרה, ניתן ללמוד כי מחזיקים קודמים בנכס היו הגב' גיאט סלחה ודני חזן, דייר מוגן בנכס, אשר לתובעת היה ידוע על החזקתו כאמור בסעיף 2 להסכם המכר.
8. מהסכם הפשרה, לא ניתן ללמוד על תקופת החוב מהעבר ועל שיוכו של כל סכום, ששולם על פי הסכם הפשרה, למי מהמחזיקים הקודמים הוא מיוחס. מכל שניתן ללמוד מסמכי העירייה שהוגשו ע"י התובעת ועל פי תעודת עובד ציבור הוא כי היה חוב בסך 1,400 ₪ בגין שנת 2008 , לאחר העברת הבעלות בנכס לתובעת ואילו הסכום הארי בסך 20,000 ₪ נקבע ללא שיוך החוב לתקופה זו או אחרת.
הנתבעים מצידם, התנגדו בעבר לדרישת העירייה לתשלום חובות העבר בגין מחזקים אחרים בנכס, כפי שעולה מחליפת המסמכים עם העירייה שהוגשה על ידם. בהתאם לכך, מהתנהלות העירייה, במתן תעודת חובות למרות ידיעתה על דרישתה מהנתבעים שנדחתה על ידם לתשלום חובות ארנונה מהעבר, ניתן ללמוד כי העירייה, ויתרה לכאורה על דרישתה מהנתבעים ועל טענתה לזכותה לגבות מהם, דווקא, ארנונה עבור מחזיקים אחרים ומתקופות מוקדמות. עיון בסעיף ההחרגה, בתעודת החובות, מלמד שאין בהמצאת התעודה החתומה ע"י העירייה, כדי להוות ראייה חלוטה להיעדר חובות. יחד עם זאת, הסייג האמור בסעיף ד' לתעודה , הוא במקרים בהם: "לא התגלה בטעות החוב, או לא נדרש ולא שולם בעת מתן האישור".
בעניינינו, העירייה הייתה מודעת לחוב מהעבר ולמרות חליפת מכתבים עם הנתבעים לא פעלה במרוצת השנים הרבות לגביית החוב ולא נמנעה מהמצאת התעודה, למרות ידיעתה על חוב קיים, לשיטתה. לפיכך, אין בסייג האמור בתעודה, כדי לסייע לתובעת בהוכחת זכותה כנגד הנתבעים, שהמציאו תעודה כדין למרות ידיעת העירייה על קיום חובות בגין הנכס. עוד יוער, כי על פי חליפת המכתבים, החובות היו משנים עברו ולא בכדי, נירשם בהסכם הפשרה כי נטענה טענת התיישנות ע"י מש' טייכר.
9. בנסיבות אלו, משלא הוכחה תקופת החוב אשר יש בה כדי לחייב את התובעת או את מש' טייכר לשאת בחוב העבר על פי הדין ונימצא, על פי הסכם הפשרה, כי מש' טייכר בחרה לחתום על ההסכם עם העירייה למרות טענותיה כנגד הזכות לחייבה בתשלום החוב שנותרו ממחזיקים אחרים הרשומים עדיין בעירייה כמחזיקים; ובהיעדר ייחוס של החוב לעיזבון המנוח מזרחי ז"ל על פי הסכם הפשרה, לא הורם הנטל ע"י התובעת, לחיוב הנתבעים בתשלום חובות העבר על הדירה בגין מחזיקים אחרים. נכונים הדברים, בפרט כאשר היה ידוע לתובעת כי הנתבעים, אינם מכירים באחריותם בנשיאה בחוב של המחזיקים הקודמים (על פי מכתב הדרישה שנשלח בטרם התשלום, ולא נענה בחיוב ע"י הנתבעים) ובשים לב למתן תעודת חובות לצורך השלמת המכר, בהעברת הדירה ע"ש התובעת.
10. אין לחייב את הנתבעים, בגין החלטתם של מש' טייכר ו/או של התובעת, לא למצות את זכויותיהם לבירור טענותיהם כנגד העירייה ובהסכימם לשלם חוב, עליו הם טענו כנגד העירייה (כאמור בשני סעיפי ההצהרות האחרונים בהסכם הפשרה).
על מנת להסיר ספק בשאלת המצאת תעודת חובות כדין על כל הדירה, יובהר כמובא לעיל, כי תעודת החובות ניתנה לבקשת הנתבעים למכר של הדירה בשלמותה, ושטחה הרשום בתעודה 42 מ"ר, באופן המתיישב עם שטח הדירה בחשבון הארנונה הרשום ע"ש מש' טייכר. לפיכך, הנתבעים הוכיחו כי הסכם המכר קויים על ידם , עם מסירת התעודה שניתנה כדין ללשכת רישום המקרקעין ואין ללמוד, מתעודת חובות שנייה שניתנה לתובעת לצורך רישום הדירה ע"ש מש' טייכר, ברישום שטח דירה 61 מ"ר, שהתעודה הראשונה, לא ניתנה לדירה בשלמותה. תהיות אלו, אין להעלות כנגד הנתבעים כי אם כלפי העירייה.
11. אני מקבלת את טענת התובעת, כי היא נשאה בתשלום בגין הסכם הפשרה, באופן המתיישב עם התעודה השנייה שניתנה לבקשתה, דווקא, וכן עם חובתה על פי ההסכם בינה לבין מש' טייכר, לשלם את התשלומים בגין הדירה עד למועד מסירתה. אין בחתימת מש' טייכר על הסכם הפשרה, כדי לסתור את טענת התובעת, כי היא נשאה בתשלום בפועל. בכך, אין כדי לגרוע מקביעותיי לפיהם לא הורם הנטל על ידי התובעת במסמכי העירייה שהוצגו על ידה בפני, כדי להוכיח את חובתה לשם את חוב העבר לעירייה.
יתירה מכך, היה ידוע לתובעת, כאמור בהסכם המכר, כי היא רוכשת דירה המוחזקת גם ע"י מר דני חזן. בנסיבות אלו, אין להטיל על הנתבעים את תשלום חובותיו של מר דיין, בהיותו אחראי לנשיאה בתשלום הארנונה במעמדו כמחזיק הרשום בעירייה. כך עולה מהסכם הפשרה ועל פי חובת מחזיק עפ"י סעיפים 325-326 לפקודת העיריות.
אין לתובעת, להלין כנגד הנתבעים על סירובם לשלם את חובותיו של מר דני חזן, בהיעדר ראייה כי חלקו בדירה הוחזר לנתבעים קודם לעסקת המכר.