החלטה
רקע לבקשה
1.לפניי בקשת הנתבעת 3, לסלק את התביעה על הסף מחמת העובדה שבית משפט זה אינו הפורום הנאות לדון בתביעה זו. לטענת הנתבעת 3, הפורום הנאות לדון בתביעה הוא בית המשפט המוסמך ברפובליקה של דרום אפריקה.
2.לצורך בחינת הטענה ראוי לסקור בקצרה את הנטען בכתב התביעה, הטענות בכתבי ההגנה ומהותו של הסכסוך.
3.הסעד המבוקש בכתב התביעה הוא סעד הצהרתי, צו מניעה וצו עשה. התובעת טוענת כי הנתבע 1 מחזיק בידיו בנאמנות סכום השווה ל- 750,000$. לטענתה, על הקרן נצברה תשואה, התובעת מעריכה כי כיום שווי הסכום הוא כמיליון דולר.
4.התובעת טוענת כי מקור הכספים הוא בתמורה למניות שהיו רשומות על שמה. בשנת 2006 נמכרו המניות והתמורה הם אותם כספים שמוחזקים בידי הנתבע 1. יוער, כי הנתבע 1 הינה פירמה של עורכי דין שמקום מושבה בדרום אפריקה כאשר על פי המסמכים שצורפו, אחד מעורכי הדין, עו"ד גלברט מחזיק בכספים.
5.התובעת טוענת כי על הנתבע 1 להעביר לידיה את הכספים, הואיל והם שייכים לה. קיימת מחלוקת באשר לטענה זו של התובעת. על פי מסמכים שצורפו כגון מכתבים ששלח עו"ד גלברט, לטענתו, הוא מחזיק בכספים כנאמן ויוכל לשחרר אותם רק אם יינתן צו של בית משפט מוסמך או שתהיה הסכמה לשחרור הכספים של כל הצדדים הנוגעים לתביעה.
6.התובעת היא תושבת ישראל ואזרחית ישראל. התובעת טועת כי בשלב מסוים היא הייתה הבעלים הרשום של 3% מהון מניות של חברה זרה שהתאגדה ונרשמה בבריטניה, כאשר שם החברה הוא "מיילסטון". התובעת טוענת, כי מכרה את מניותיה במיילסטון וזאת בעת הנפקת מיילסטון בבורסה בלונדון. התמורה שהתקבלה עבור מניות התובעת היא סכום השווה ל- 750,000$.
7.יוער, כי עיון במכתביו של עו"ד גילברט מלמד כי אכן מיילסטון הונפקה בבורסה בלונדון והתקבלה תמורה כספית להנפקה זו.
8.הנתבעת 2, חברת קוורטרדק, היא חברה זרה שרשומה בדרום אפריקה. בעל השליטה בה שהוא בעל 75% מהון המניות, הוא הנתבע 4, גרשון בן טובים, שהוא אחיה של התובעת. קוורטרדק החזיקה בזמנו ב-17% מהון המניות של מיילסטון, ולטענת התובעת גם היא מכרה את מניותיה תמורת 4,250,000$. הנתבעת 3, היא בעלת 25% מהון המניות של קוורטרדק והיא אחת הדירקטורים בחברה. בין הנתבעת 3 לנתבע 4 סכסוך במסגרת יחסי המשפחה שביניהם, זאת בהיותם זוג נשוי. הסכסוך נדון בערכאות השונות בישראל וקיים פסק דין של בית הדין הרבני הגדול המחייב את הנתבעת 3 לקבל גט מידי הנתבע 4.
9.על פי הנטען בכתב התביעה, מיילסטון הונפקה בבורסה לצורך הפיכתה לחברה ציבורית. לצורך כך, גם שונה שמה לחברת "תרגט". בעלי המניות במיילסטון קיבלו מניות בתרגט לפי שיעור החזקתם במיילסטון. כך גם קיבלה התובעת מניות בתרגט, אותן מכרה תמורת 750,000$. חברת קוורטרדק פעלה באופן זהה כפי שפורט לעיל. התובעת טוענת כי השלמת התהליך האמור הייתה בחודש מאי 2006, אולם מסיבה שאינה ברורה לה, כספה הועבר לידי הנתבע 1, היינו, משרד עוה"ד בדרום אפריקה. לטענת התובעת, קוורטרדק מעולם לא טענה כי יש לה זכות בכספים של התובעת והיא דיווחה אך ורק על התמורה שקיבלה עבור מכירת מניותיה במיילסטון. התובעת טוענת כי מעולם לא הסכימה שהנתבע 1 יקבל את כספה או יחזיק בו בצורה כלשהי. לטענת התובעת, סמוך לאחר ביצוע מכירת המניות והעברת הכספים לדרום אפריקה היא פנתה לעו"ד גלברט וביקשה לשחרר את חלקה במכירת המניות. עו"ד גלברט סירב לכך. הוא טען כי הנתבעת 3 טוענת שכל הכספים שייכים לקוורטרדק. התובעת טוענת כי דברים אלה עומדים בסתירה לפרוטוקול ישיבת חברת קוורטרדק מיום 5.5.06, שם דובר כי התמורה למכירת מניות מיילסטון אותה מקבלת קוורטרדק, היא בסך 4,250,000 $ בלבד, ואילו הסכום לו טוענת התובעת כלל לא הוזכר באותה החלטה. כך גם טוענת התובעת, קוורטרדק או הנתבעים 3 ו-4 לא פנו אליה ולא טענו מעולם כי אותם 3% במניות מיילסטון שהיו מוחזקים בידי התובעת, או התמורה שהתקבלה בעדן, שייכים לקוורטרדק. התובעת שכרה שירותים של משרד עו"ד בדרום אפריקה שפנה לעו"ד גלברט, בבקשה מטעם התובעת לשחרר את הכספים, אולם עו"ד גלברט השיב במכתב כי ללא הסכמת חברת קוורטרדק או כל הצדדים לתביעה זו, או צו בית משפט מוסמך, לא ישחרר את הכספים. יוער, כי על פי מספר מכתבים של עו"ד גלברט שצורפו על ידי הצדדים לכתבי הטענות מטעמם, עולה כי זוהי עמדתו של עו"ד גלברט לכל אורך הדרך וכי הוא רואה את עצמו כמי שמחזיק את הכספים בנאמנות.
10.ממכתב ששלח עו"ד גלברט לבא כוח התובעת, במענה למכתבו של בא כוח התובעת באשר לשחרור הכספים, הסביר עו"ד גלברט את עמדתו. לדבריו, התקיים בלונדון הליך של בוררות בין קוורטרדק לבין בעלי מניות אחרים במיילסטון כאשר במסגרת אותה בוררות הייתה גם מחלוקת באשר למניות הרשומות על שם התובעת במיילסטון. באותה בוררות, ייצג את התובעת אחיה, הנתבע 4. הצדדים ביקשו להגיע להסכם פשרה ולצורך כך היה דרוש אישור הדירקטוריון של קוורטרדק. עו"ד גלברט טען במכתבו כי הנתבעת 3 העלתה טענה באותה ישיבת דירקטוריון של קוורטרדק, כי למעשה המניות שהיו רשומות על שם התובעת במיילסטון שייכות לקוורטרדק והיא מאשרת את הפשרה במסגרת אותה בוררות בלונדון אך ורק בכפוף לטענה זו. מאחר ולא הייתה הסכמה בין הנתבעים 3 ו-4 בדבר הבעלות באותן מניות, עורכי הדין בלונדון סירבו להמשיך ולהחזיק בכספי התמורה והם העבירו אותם לנתבע 1, שהיה היועץ המשפטי של חברת קוורטרדק. מכאן, טוען הנתבע 1 כי לא ישחרר את הכספים אלא בתנאים שפורטו לעיל. התובעת טוענת כי היא חולקת על עמדתו של הנתבע 1 שסותרת לחלוטין את המסמכים שבידה, לרבות החלטות דירקטוריון של קוורטרדק. התובעת טוענת כי היא דרשה מהנתבע 1 את כל המסמכים לאימות ותמיכה בטענותיו, אולם לא נענתה לדרישה זו. התובעת סבורה כי במצב זה של דברים היא זכאית לקבל את התמורה למניותיה בחברת מיילסטון. לדעתה, הסיבה היחידה לכך שהדבר לא נעשה היא התנגדות הנתבעת 3. לפיכך מבקשת התובעת כי בית המשפט ייתן פסק דין הצהרתי כי היא זכאית לקבל את התמורה האמורה והיא הזכאית היחידה לכך. כמו כן, לאסור על הנתבעים לבצע העברות כלשהן בכספים הנ"ל, לחייב את הנתבעים 3 ו-4 ליתן הסכמתם לאמור לעיל, הן בתור אנשים פרטיים והן כדירקטורים של קוורטרדק.
11.הנתבעת 3 טוענת כי למעשה התביעה כולה היא ספיח של הסכסוך בינה לבין בעלה, הנתבע 4. בכתב הגנתה היא מפרטת את הקשר של הנתבעים 3 ו-4 וילדיהם לדרום אפריקה. לדעתה, עם השנים הם הפכו לתושבים ואזרחים של דרום אפריקה. באשר לחברת קוורטרדק, הדירקטורים היום הם הנתבעים 3 ו-4 ובנם סער בן טובים שהוא תושב דרום אפריקה. הנתבעת 3 טוענת כי היא ובעלה עסקו בעסקי כריית יהלומים בדרום אפריקה, לצורך כך הקימו מספר חברות וביניהן קוורטרדק. לתובעת מעולם לא היה קשר לחברות אלה, היא מעולם לא רכשה מניות בחברות האלה, אלא היא משמשת אשת קש לנתבע 4. הנתבעת 3 טוענת כי הנתבע 4 משנה גרסאות ביחס למקור הכסף הנטען בתביעה, דבר המלמד כי אכן מדובר בכספו שלו. הנתבעת 3 טוענת כי במסגרת ההליכים שבינה ובין הנתבע 4, הוא הציע לה מחצית הכספים המוחזקים אצל נתבע 1, דבר המלמד כי אכן מדובר בכספו.
12.באשר למקור הכספים, טוענת הנתבעת 3 כי הם נובעים מהסכם פשרה שהושג בעקבות בוררות שהתקיימה בלונדון בין חברת קוורטרדק לחברה אחרת בשם "אינטרלינק". סופו של דבר, הושג הסכם פשרה לפיו אינטרלינק תשלם לקוורטרדק סכום של 5 מיליון דולר עבור מיזם משותף שהיה בין שתי החברות. בתמורה לתשלום, תוותר קוורטרדק על חלקה במיזם. הנתבעת 3 צירפה את אותו הסכם לכתב ההגנה כאשר היא מציינת שההסכם החתום המקורי נמצא בדרום אפריקה ואין לה גישה אליו. כל הסכום הועבר לעו"ד גלברט שהוא עו"ד במשרד עוה"ד, הנתבע 1. עו"ד גלברט ייצג את קוורטרדק, בהליכי הבוררות וכן שימוש כיועץ משפטי. הוא נאמן של קרן כספית משפחתית של הנתבעים 3, 4 וילדיהם, וכן משמש כיועץ משפטי של אותה קרן נאמנות. הנתבעת 3 טוענת כי לתובעת אין כל קשר לכספים אלה, היא לא השקיעה דבר במיזם. לטענתה של נתבעת 3, נרשמו על שם התובעת 3% בהון מניות החברה שתונפק במטרה לגייס כספים עבור המיזם המשותף, אולם מדובר ברישום פיקטיבי שנועד לעקוף את מגבלות הבורסה בלונדון, שמגבילה את כמות המניות שנותר לחברת קוורטרדק לסחור בו בחברה מונפקת שבשליטתה. לטעמה של הנתבעת 3, מעולם לא הייתה כוונה לתת באופן ממשי מניות כלשהן לתובעת או תמורה כספית כלשהי, וזו הייתה גם כוונת הנתבע 4. מאחר ולא הייתה הסכמה בין הנתבע 4 והנתבעת 3 באשר לאופן העברת הסכום של 5 מיליון דולר, ומחשש מצד הנתבעת 3 לעבור על חוקי המטבע, בסופו של דבר הועבר הסכום לידי הנתבע 1.
13. באשר לנתבע 1, הורה בית המשפט לבצע לו המצאה מחוץ לתחום. עו"ד גלברט שלח מכתב לבית המשפט בו הסביר את עמדתו באשר לכספים המוחזקים אצלו, אותה עמדה כפי שפורטה לעיל. עוד ציין, כי לדעתו בית המשפט בישראל אינו הפורום המוסמך או המתאים לדון בתביעה, הואיל ולטעמו בכל מקרה יהיה צורך לנהל הליך נוסף בבית המשפט המוסמך בדרום אפריקה, גם אם התובעת תקבל פסק דין הצהרתי כפי שהיא מבקשת. עו"ד גלברט גם טען כי עד היום לא בוצעה מסירה כדין אליו. יחד עם זאת, ממכתבו עולה כי הוא מודע לתביעה ויודע במה מדובר. יותר מכך, לדיון שהתקיים בבקשת הנתבעת 3 להעביר את התביעה לבית המשפט בדרום אפריקה, מינה הנתבע 1 עו"ד לייצגו לצורך דיון זה בלבד.
14.הנתבע 1 למעשה לא הגיש עד היום כתב הגנה.
15.הנתבעים 2 ו-4 הגישו כתב הגנה תמציתי עליו חתם הנתבע 4. באותו כתב הגנה נטען כי קוורטרדק אינה פעילה מזה כשנתיים, לטעמו של הנתבע 4 במצב זה לדירקטוריון של קוורטרדק אין יותר סמכויות ועל כן הוא זה שמגיש את כתב ההגנה בהיותו בעל השליטה בחברה. בכתב ההגנה נאמר כי הנתבעים מקבלים את סמכות בית משפט זה לדון בתביעה ולפסוק בה. עוד נאמר, לגופו של עניין, כי קוורטרדק מעולם לא טענה כי המניות שהיו רשומות במיילסטון על שם התובעת שייכות לקוורטרדק. הדירקטוריון של קוורטרדק כאשר התכנס לדון בכספים שמתקבלים מאותה בוררות בלונדון, התייחס אך ורק לסכום שמתקבל ממכירת המניות של קוורטרדק במיילסטון. לא קיימת החלטת דירקטוריון כלשהי של קוורטרדק כי הכספים שהתקבלו ממכירת מניות התובעת במיילסטון שייכים לקוורטרדק. לדבריו, טענות הנתבעת 3 בעניין זה הן טענות סרק, אין היא מוסמכת לטעון טענות שכאלה בשם קוורטרדק. לדבריו, התובעת הייתה רשומה כבעלת מניות במיילסטון זמן רב ולפני שלקוורטרדק היה קשר כלשהו לחברת מיילסטון.
הטענות בנוגע לפורום לא נאות והכרעה בטענות אלו.
16.הנתבעת 3 הגישה, כאמור, בקשה לסילוק התביעה על הסף כאשר היא טוענת שבית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות, אלא לטענתה יש להורות כי בית המשפט המוסמך הוא בית המשפט בדרום אפריקה.
17.טענות הנתבעת 3 לעניין זה, הן כי על פי מבחן מירב הזיקות, המדינה בעלת הזיקה הקרובה ביותר היא דרום אפריקה. הנתבעת 3 טוענת כי מרכז הכובד של הסכסוך נמצא בדרום אפריקה, כך נמצא שם הכסף נשוא המחלוקת, מרבית העדים, יש לשקול שיקולי יעילות וכן מה היא הציפיות הסבירה של הצדדים באשר למקום הדיון, כך יש להביא בחשבון שיקולים ציבוריים באשר למידת עניינה של מערכת המשפט הישראלית בסכסוך הנדון.