בש"פ 1826/16 מדינת ישראל נ' פלוני ואח'

1. לפניי בקשה להארכת מעצר רביעית מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 14.3.2016 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 45563-09-14 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

כתב האישום

2. נגד המשיבים הוגש ביום 18.9.2014 כתב אישום, המייחס להם עבירה של רצח, לפי סעיף 300(א)(2) בצירוף סעיף 29(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ולמשיב 2 ייחס בנוסף עבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

3. על פי עובדות כתב האישום, בלילו של יום 2.11.2012 התחוללה קטטה במועדון בעיר בת-ים (להלן: הקטטה). במהלך הקטטה, ספגו הנאשמים מהלומות קשות מידיהם של המנוח וחבריו. על פי המתואר, המשיבים סיכמו ביניהם לגרום למותו של המנוח כנקמה על הפגיעה בהם במהלך הקטטה, ולשם כך הם הצטיידו באקדח ובקטנוע. ביום 4.11.2012, התקשר המשיב 2 למנוח ותיאם פגישה עמו בטיילת בת-ים. בעוד המנוח ממתין במקום הפגישה, הגיעו המשיבים למקום, כשהם רכובים על הקטנוע, חבושי קסדות וחמושים באקדח, ועצרו במרחק מה ממנו. המשיב 1 ירה חמישה כדורים מהאקדח לעבר המנוח – ואחד מאלו חדר לצווארו וגרם למותו. מיד לאחר הירי, נמלטו המשיבים מהמקום. עוד מתואר כי מספר ימים לאחר האירוע, נמלט המשיב 2 מהארץ למדינת קוסטה ריקה, וזאת חרף ידיעתו כי המשטרה מחפשת אחריו.

ההליכים עד כה

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בבקשה פורטו הראיות לכאורה לחובתם של המשיבים, וכן נטען לקיום עילת מעצר של מסוכנות, על פי החזקה הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק המעצרים. המבקשת סברה גם כי מתקיימת עילת מעצר של שיבוש בשני המשיבים: ביחס למשיב 1, עילה זו נבעה מעברו פלילי המכביד, כאשר שוחרר ממאסר בן 33 חודשים כשלושה שבועות לפני מועד ביצוע הרצח; וביחס למשיב 2, עילה זו נגזרה מהימלטותו מהארץ לקוסטה ריקה לאחר הרצח, ומהעובדה כי החזיק דרכון מזויף במהלך שהותו שם. ביום 27.4.2015, לאחר מספר דחיות לבקשתם של שני הצדדים, הסכימו המשיבים למעצרם עד תום ההליכים, תוך ששמרו לעצמם את הזכות לבקש עיון חוזר בהחלטה זו, ובית המשפט הורה כאמור.

5. משפטם של המשיבים לא הסתיים בתוך מסגרת תשעת החודשים הקבועה בסעיף 61(א) לחוק המעצרים, ומעצרם הוארך בהסכמה שלוש פעמים בהחלטותיו של בית משפט זה (בש"פ 4136/15; בש"פ 6228/15; ובש"פ 8380/15).

6. באשר למהלך הדיונים בתיק העיקרי, הרי שביום 23.9.2014 הוקרא למשיבים כתב האישום. מועד המענה לכתב האישום נדחה מספר פעמים בשל קשיים בהסדרת ייצוגם של המשיבים, עד ליום 27.4.2015. במועד זה, הודיעו הצדדים כי הם מתכוונים לקיים משא ומתן ביניהם, ודיון המענה לכתב האישום נדחה. בהמשך, הדיון נדחה פעמיים נוספות, בימים 1.7.2015 ו-21.9.2015, וזאת כדי לאפשר לצדדים למצות את המשא ומתן ביניהם – כשבמקביל הופנו הצדדים לגישור. בדיון שנערך ביום 23.11.2015, השיבו המשיבים לכתב האישום, ונקבעו שישה מועדים לשמיעת הוכחות, אשר הראשון שבהם נקבע ליום 2.2.2016.

7. ביום 1.2.2016, הגישו הצדדים בקשה לדחיית דיון ההוכחות הראשון, כדי לאפשר להם למצות את האפשרות להגיע להסכמות בטרם הוחל בשמיעת הוכחות, אך בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בשל העומס על יומנו. בדיון שנערך ביום 2.2.2016, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה בדבר נוסח כתב אישום המוסכם עליהם, תוך שנציג המבקשת הבהיר כי החלטתה הסופית תינתן לאחר שיחה עם משפחת המנוח. נוכח האמור, בית המשפט המחוזי הורה על ביטול המשך הדיון וקבע דיון תזכורת ליום 11.2.2016.