בש"פ 2472/16 ישי זיתוני נ' מדינת ישראל

           ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.3.2016 במ"ת 44398-01-16 (כב' השופט ב' שגיא), בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע

1. ביום 22.1.2016 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

           על-פי הנטען בכתב האישום, בצהרי יום 1.12.2015 פגש העורר באקראי ביוגב חבני (להלן: יוגב) ובין השניים התפתחו חילופי דברים, וזאת על רקע סכסוך בין אביו של יוגב, יורם חבני (להלן: המנוח), לבין חברו של העורר. בסיום המפגש, איים העורר על יוגב באומרו: "אם לא היית שוטר הייתי קובע אתך בכל מקום שתרצה ותקשור לי יד אחת ועם יד אחת אני קורע אותך, גומר עליך". בהמשך היום, עדכן יוגב את המנוח על השיחה האמורה בינו לבין העורר. בעקבות זאת, התקשר המנוח אל העורר, והשניים קבעו להיפגש באותו הערב בגן ציבורי ברחוב בירנית בתל-אביב. עובר למועד הפגישה המתוכננת, הצטייד העורר במקל עץ באורך מטר. בהמשך, בעת שהמנוח המתין לעורר במקום שנקבע, הגיע לעברו העורר בריצה, הניף את מקל העץ והטיח אותו בעצמה בראשו של המנוח. בעקבות זאת נפל המנוח והעורר נמלט מן המקום. המנוח פונה לבית החולים כשהוא מעורפל הכרה. יומיים לאחר מכן, נקבע כי למנוח נגרם מוות מוחי, ולאחר חמישה ימים נוספים הוא נפטר.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בדיון שהתקיים בבקשה ביום 14.2.2016, לא חלק בא-כוח העורר על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו, אך ביקש עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר לשם בחינת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. בית המשפט קיבל את הבקשה, תוך שהבהיר כי אין בכך כדי ללמד על עמדתו, וכי עריכת התסקיר מתבצעת אך ורק לשם הצבת תמונה מלאה בפני בית המשפט בטרם קבלת החלטה בבקשת המשיבה. בתסקיר דווח כי העורר, יליד 1982, נשוי ואב לילדה, בעל עבר פלילי – בין  היתר בגין עבירת אלימות – וריצה שני עונשי מאסר בעבודות שירות. שירות המבחן התרשם כי העורר מתקשה להתבונן באופן ביקורתי על מעשיו ומחזיק בעמדות הנותנות לגיטימציה לשימוש באלימות במצבים מסוימים. הוערך, כי קיימת רמת סיכון בינונית להישנות התנהגות אלימה מצדו, שתוצאותיה עלולות להיות בדרגת חומרה גבוהה. לבסוף, המליץ שירות המבחן על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני בבית אחותו בנס ציונה, בפיקוח ששת המפקחים המוצעים, וזאת לאחר שהתרשם לחיוב מאלו האחרונים.

3.        ביום 20.3.2016 קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. נקבע, כי מסוכנותו של העורר נלמדת הן מן המעשים החמורים המיוחסים לו והן מנתוניו האישיים המובאים בתסקיר שנערך בעניינו, לרבות עברו הפלילי. בהמשך, נדרש בית המשפט לבחון האם מעצר בפיקוח אלקטרוני יכול להתאים בנסיבות המקרה. בהקשר זה צוין, כי לפי סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים אין להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני של מי שנאשם בעבירה המיוחסת לעורר, אלא בנסיבות מיוחדות ומטעמים מיוחדים שיירשמו. בית המשפט עמד על משמעות המונח "טעמים מיוחדים שיירשמו", והבהיר כי קיומם של מפקחים ראויים או המלצה של שירות מבחן, הם תנאים שבהיעדרם יהיה קושי להורות על שחרור לחלופה או על מעצר בפיקוח אלקטרוני, אך אין בהם, כשלעצמם, כדי להוות "טעם מיוחד" כנדרש בהוראת הסעיף האמור. נוכח האמור נקבע, כי בהתחשב בחומרת המעשה ובהתרשמותו הכללית של שירות המבחן מהעורר, לא מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק מעצר בפיקוח אלקטרוני בעניינו, תוך שצוין כי דומה שישנו פער לא מבוטל בין התרשמות שירות המבחן מן העורר לבין המלצתו הסופית.

הערר

4. בערר נטען, כי בית המשפט הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, על-אף התנגדות המשיבה, ומשכך דומה כי הביע דעתו בדבר מידת הרלוונטיות של תוכן התסקיר לשם קבלת החלטה סופית בבקשת המשיבה. בהקשר זה נטען, כי מדובר בתסקיר מקיף, ענייני ומנומק, ועל כן טעה בית המשפט המחוזי בדחותו את המלצותיו. עוד נטען, כי לא היה מקום לקביעה כי נסיבות המקרה מלמדות על מסוכנות גבוהה, שכן אמנם תוצאות המקרה קטלניות, אך המעשה עצמו מצוי ברף אלימות נמוך ביותר. עוד הדגיש העורר את נסיבותיו האישיות ונסיבות ביצוע העבירה, וביניהן, העובדה שהמנוח יזם את המפגש בין השניים ושמדובר במכה יחידה שהנחית העורר על המנוח – נסיבות שיש בהן, לגישתו, כדי ללמד על מסוכנות פחותה.