בש"פ 2486/16 אשר נגה נ' מדינת ישראל

           ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 28.2.2016 ב-מ"ת 65229-12-15 (כב' השופט נ' אבו טהה), בגדרה הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע

1.        נגד העורר ונאשם נוסף הוגש כתב אישום המחזיק שני אישומים. האישום הראשון מייחס לעורר עבירות רבות של אינוס, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, הדחה בחקירה ואיומים. על-פי הנטען באישום הראשון, בין השנים 2011-2005, במספר רב של פעמים כפה העורר על רעייתו (להלן: המתלוננת) לקיים עמו יחסי מין, לעיתים אף בפני בתם הקטינה של השניים, וזאת תוך גרימת חבלות גופניות והתעללות מילולית עובר לביצוע המעשה, בזמן התרחשותו ולאחריו. בנוסף, נהג העורר להכות את המתלוננת, בין היתר באמצעות חגורה, ולאיים עליה שאם תפנה למשטרה או תעזוב אותו הוא יהרוג אותה. בשנת 2011, לאחר שהכה העורר בחגורתו את המתלוננת וכפה עליה קיום יחסי מין עמו לעיני בתם, נמלטה המתלוננת מן הבית ועברה למקלט לנשים מוכות.

           האישום השני מייחס לעורר עבירה של ניסיון לשידול לרצח ועבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. על-פי הנטען באישום השני, בשנת 2013, לאחר שהושלם הליך גירושיהם של העורר והמתלוננת, התפתח קשר בינה לבין אדם בשם אלהיין ישעיהו (להלן: ישעיהו). העורר התנגד לקשר זה ופנה לקרובי משפחתו של ישעיהו על-מנת שיבהירו לו כי עליו לנתק קשריו עם המתלוננת, ובמפגש מסוים אף הבהיר זאת לישעיהו בעצמו. בהמשך, קשר העורר קשר עם חברו, הנאשם 2 בכתב האישום, לשדל אחרים לרצוח את המתלוננת, את ישעיהו ושניים נוספים אשר העורר סבר כי שידכו ביניהם (להלן ביחד:המתלוננים). במסגרת הקשר, נהג העורר לעקוב אחר המתלוננים, ואף שלח אנשים מטעמו לעקוב אחריהם ולאסוף מידע אודותיהם. כמו כן, במסגרת הקשר ולמען קידומו, פנה הנאשם 2 ל-א.א. וביקש ממנו למצוא עבורו אדם שיכול לרצוח מישהי תמורת 25,000 ש"ח. בהמשך, נפגש העורר עם א.א. וחברו, ב.א., ודיווח להם כי הקורבן המיועד היא אישה המתגוררת באשדוד. כמו כן, סיכם הנאשם 2 עם א.א. כי העורר יעביר ל-א.א. ול-ב.א. תשלום ראשוני בסך של 3000 ש"ח, וכי התשלום המלא יעמוד על 30,000 ש"ח. לבסוף, לאחר שהבינו א.א. ו-ב.א. כי העורר והנאשם 2 נחושים להשלים את תכניתם, פנו השניים למשטרה ודיווחו על כך.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר  והנאשם 2 עד תום ההליכים. בדיון מיום 19.1.2016 לא חלק בא-כוח העורר על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית, כמו גם עילת מעצר, ולבקשתו הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר. מהתסקיר שהתקבל עלה כי העורר, בן 64, נעדר עבר פלילי, עלה לארץ בשנת 1985 וכיום הוא גרוש בשנית. העורר דיווח לקצינת המבחן כי מעולם לא נהג באלימות פיזית או כפה יחסי מין על המתלוננת. שירות המבחן התרשם, בין היתר, כי העורר מתקשה לזהות דפוסים אלימים באישיותו ופועל לצורך סיפוק צרכיו המיידים ללא יכולת להציב גבולות פנימיים. לפיכך, הוערך כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות עוברת חוק כלפי המתלוננים. בהמשך בחן שירות המבחן את חלופת המעצר שהוצעה בעניינו של העורר – מעצר בית בבית אחותו בחיפה בפיקוח אחותו ואחיו. שירות המבחן התרשם מנכונותם של המפקחים, אך הבהיר כי ספק עד כמה יהיה ביכולתם להציב גבולות לעורר ולהוות עבורו דמויות סמכותיות. משכך, ובהתחשב במסוכנות הנשקפת מן העורר, לא בא שירות המבחן בהמלצה על שחרורו.

3. ביום 28.2.2016 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. הובהר, כי המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר נלמדת הן מהמעשים החמורים המיוחסים לו, והן מתמליל שיחות שהתקיימו בתא המעצר בין העורר למדובב, המעיד על נחישותו של העורר לבצע את זממו - רצח המתלוננים. עוד צוין, כי, ככלל, בעבירות של אלימות במשפחה יש להורות על מעצר עד תום ההליכים, אלא בנסיבות יוצאות דופן. נקבע, כי במקרה דנא לא מתקיימות נסיבות חריגות שכאלה, ואף להיפך, ולפיכך קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה.