בש"פ 3200/15 אמיר אבו חייט נ' מדינת ישראל

1. בפני ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 20.4.2015 במ"ת 11990-02-15 (השופטת מ' ברק-נבו) לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 5.2.2015 הוגש כנגד העורר ושמונה-עשר נאשמים נוספים כתב אישום המייחס להם עבירות שונות בנשק. העורר, שהוא נאשם 4 בכתב האישום, הואשם במסגרת שישה מבין שלושים ושמונה האישומים שנכללו בכתב האישום, כמפורט להלן. על פי החלק הכללי בכתב האישום, במועדים הרלוונטיים למעשים המתוארים בו, נמיר בשארה (להלן: בשארה או נאשם 2) היה אסיר. חרף זאת, ובעודו מרצה עונש מאסר, ביצע בשארה עבירות בנשק יחד עם מיאס מסארווה (להלן: מסארווה או נאשם 1), חלק מהן יחד עם נאשמים נוספים. על פי אישומים 13 ו-15 בכתב האישום, ביום 31.5.2014 העורר שוחח עם מסארווה ועדכן אותו כי ברשותו מחסנית לנשק. באותו יום מסארווה אף שאל את העורר האם יש ברשותו תחמושת לנשק והשניים סיכמו לנסוע ביחד כדי לרכוש תחמושת כאמור. באותו ערב העורר טלפן למסארווה והודיע לו כי הוא ממתין לו. בהמשך לכך, ביום 1.6.2014 מסארווה התקשר לעורר ואמר לו כי הוא מעוניין במחסנית והשניים קבעו להיפגש. על פי אישום 16, בשארה ומסארווה פנו לעורר כדי שזה יסייע להם להוציא אל הפועל עסקה לרכישת נשק. ביום 11.6.2014 העורר נפגש עם אדם אחר שמסר לידיו נשק, ובהמשך העורר ומסארווה הובילו את הנשק למבנה של מוסך על מנת לבדוק אותו. על פי אישום 18, בזמן כלשהו עובר ליום 13.6.2014 העורר ביקש ממסארווה להעביר אליו בדחיפות נשק, בנוסף על נשק אחר שכבר היה ברשותו, וביום 13.6.2015 השניים נסעו להביא את הנשק ממקום שאינו ידוע. על פי אישום 21, ביום 24.6.2015 העורר הסכים לרכוש ממסארווה נשק בתמורה לסך של 11,000 שקל. על פי אישום 29, ביום 2.8.2014 העורר מסר למסארווה אקדח שהיה ברשותו.

3. בגין המעשים הללו יוחסו לעורר העבירות הבאות: קשירת קשר לעסקה אחרת לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) יחד עם סעיף 144(ב2) לחוק זה (במסגרת אישומים 13, 15, ו-21); עסקה אחרת בנשק בצוותא חדא לפי סעיף 144(ב2) יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין (באישום 16); הובלת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין (באישומים 16 ו-18); והחזקת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין (באישומים 18 ו-29).

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. עוד קודם להכרעה בבקשה ולאחר שהצדדים נתנו לכך את הסכמתם, בית המשפט המחוזי הורה על עריכת תסקיר מבחן בעניינו של העורר. תסקיר המבחן מיום 5.3.2015 עמד על כך שהעורר הוא רווק בן 25, שגדל במשפחה נורמטיבית, אך מקיים קשרים חברתיים בעייתיים ואינו לוקח אחריות על התנהלותו, וכן קיים סיכון להמשך התנהלות בעייתית מצדו. שירות המבחן התרשם כי המפקחים המוצעים, בני משפחתו של העורר, ערוכים ומוכנים לפיקוח על אף שהם מטשטשים את חומרת מעורבותו של העורר בפלילים ולא מעורים בנעשה בחייו. בסיכומו של דבר, שירות המבחן המליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר באיזוק אלקטרוני בבית משפחתו בטירה, תוך העמדתו בפיקוח שירות המבחן למשך שישה חודשים.

5. יום 25.3.2012 ניתנה החלטה בנוגע לנאשמים 6, 8, 11, 15 ו-18, ובה נקבע כי קיימות כנגדם ראיות לכאורה. בהמשכה של אותה החלטה הוזמן תסקיר של שירות המבחן בעניינם של נאשמים 6 ו-8 לשם בחינתן של חלופות מעצר עבורם, ואילו נאשמים 11, 15 ו-18 שוחררו למעצר בית מלא בכפוף לכך ששירות המבחן יבחן את תנאי שחרורם. להשלמת התמונה יצוין כי נאשמים 9, 10, 14 ו-19 הודו במיוחס להם והורשעו. נכון לעת הזו, נאשמים 1, 2, 5 ו-8 עצורים, ונאשם 12 הוא אסיר. נאשמים 1 ו-12 הודו בקיומן של ראיות לכאורה בעניינם. נאשמים 3, 6, 7, 11, 13 ו-18-15 משוחררים בתנאים מגבילים, וגם לגביהם נקבע כי קיימות ראיות לכאורה. ביום 20.4.2015 ניתנה החלטה נוספת – בעניינם של העורר ושל נאשם 13, שהיה כבר משוחרר בתנאים באותה עת.

6. בכל הנוגע לעורר, בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגדו ביחס לכלל האישומים שבהם הוא מואשם. בהמשך לכך, וחרף המלצתו של שירות המבחן, בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

7. קביעותיו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לקיומן של ראיות לכאורה התבססו על "פיצוח הקודים" בשיחותיהם של הנאשמים תוך הפנייה להחלטתו הקודמת מיום 25.3.2014. בהחלטה זו הובהר, בין היתר, כי "מכונית" משמעה נשק, "דלק/בנזין" משמעם תחמושת, ו"מטען" משמעו מחסנית.

8. ביחס לאישום 13, בית המשפט המחוזי התייחס לשיחה מיום 1.6.2014 בין העורר לנאשם 1, שבה הנאשם 1 נשמע מדבר על כך שהוא רוצה את "המטען" ועל "המכונית שנביא" ומתייחס לאפשרות שיעשו "החלפה במכונית" שאיתם, ואילו העורר נשמע משיב "בסדר". בחקירתו, העורר לא זכר את פשר השיחה וטען שהיא נסבה כנראה על כלי רכב הקשורים לעבודתו של הנאשם 1. על רקע פיצוח הקודים כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר קשר קשר לעריכת עסקה אחרת במחסנית.