בש"פ 3265/15 קנרש נ' מדינת ישראל

1. לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 16.4.2015, בתמ"ת 19781-07-12, שניתנה על-ידי כב' השופט א' חזק, בגדרה נדחתה בקשתו של העורר לעיין מחדש בתנאי שחרורו לחלופת מעצר.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 10.7.2012, הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום (שתוקן בהמשך) נגד העורר (הנאשם 1 בכתב האישום), נגד אברהם אוסקר (הנאשם 2 בכתב האישום, להלן: אוסקר), ונגד ארבעה נאשמים נוספים, מתוכם 3 חברות ששימשו את העורר ואת אוסקר (להלן העורר ואוסקר ביחד:הנאשמים). כתב האישום המתוקן מגולל בהרחבה, במסגרת של 12 אישומים שכולם מיוחסים לעורר, כיצד, בין ינואר 2011 ועד לחודש מאי 2012, קשר העורר קשר עם אחרים, לבצע תוכנית עבריינית נרחבת במטרה להונות את שלטונות המס; להתחמק מתשלומי מס ערך מוסף ומס הכנסה; ולהלבין הון בסכומים העולים על מאתיים מיליון ₪. בכתב האישום יוחסו לעורר עבירות מס ועבירות אחרות, בסכום כולל של מאות מיליוני שקלים. העובדות הדרושות לעניין פורטו בהרחבה בשורה של החלטות אשר ניתנו בבית משפט זה, הן בעניינו של העורר והן בעניינו של אוסקר, ואין צורך לחזור ולפרטן במסגרת זו (ראו, למשל, החלטתי בבש"פ 8082/12 אוסקר נ' מדינת ישראל (23.12.2012); החלטת השופט ס' ג'ובראן בבש"פ 2396/13 מדינת ישראל נ' קנרש(9.4.2013); והחלטת השופט י' עמית בבש"פ 4576/13 מדינת ישראל נ' קנרש (3.7.2013)).

3. שני הנאשמים נעצרו עד תום ההליכים במשפטם, ותקופות מעצרם הוארכו, 3 פעמים, ב-90 ימים נוספים, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. ביום 26.12.2013, הגישה המשיבה בקשה להארכת מעצר רביעית בעניינם של הנאשמים, ב-90 ימים נוספים, החל מיום 3.1.2014. בעקבות דיון שהתקיים בפניי בבקשה זו, קבעתי, כי "נקודת האיזון השתנתה לכיוון שחרורם של המשיבים [הנאשמים] לחלופת מעצר הדוקה והולמת". לפיכך, החלטתי להחזיר את הנושא לבית המשפט המחוזי "לצורך בחינת האפשרות לשחרורם של המשיבים [הנאשמים] לחלופת מעצר ראויה, שכאמור תהיה חלופה הדוקה, ושניתן יהיה להשיג באמצעותה את תכלית המעצר" (בש"פ 8798/13 מדינת ישראל נ' קנרש (9.1.2014)).

4. ביום 29.1.2014, החליט בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' חזק) לשחרר את שני הנאשמים לחלופת מעצר שהוצעה על-ידי שירות המבחן, וזאת בהתאם להסכמה שהתגבשה בין הצדדים. העורר שוחרר למעצר בית מלא בבית אמו במושב יבנאל. עוד נקבע, כי הוא ישהה בכל עת נתונה, עם שני ערבים מבין מספר ערבים שאושרו על-ידי בית המשפט. נקבע בנוסף, כי העורר "ישוחרר לחלופת המעצר באיזוק אלקטרוני". השחרור הותנה בהפקדה של מיליון ₪ ובחתימה על ערבות עצמית של העורר בסך 10 מיליון ₪. כל אחד מהערבים התבקש לחתום על ערבות צד ג' בסך 700,000 ₪. בנוסף, הוטלו מגבלות בנושא שימוש באמצעי תקשורת שונים, לרבות במחשב "מכל סוג שהוא".

           גם אוסקר שוחרר למעצר בית מלא בקרית גת, ונקבע כי הוא ישהה, בכל עת נתונה, עם שני ערבים, מתוך שבעה ערבים שאושרו על-ידי בית המשפט. הערבויות שהוטלו על אוסקר דומות לאלו שנקבעו בעניינו של העורר, פרט לסכום ההפקדה שהוטל על אוסקר, אשר עומד על 700,000 ₪. יתר התנאים והמגבלות שהוטלו על אוסקר זהים לאלו שהוטלו על העורר.

5. בחלוף מספר חודשים לאחר ההחלטה לשחרר את שני הנאשמים לחלופת מעצר, הוגשו על-ידי שניהם בקשות לעיין מחדש בהחלטת השחרור, במטרה להביא לביטול כלל המגבלות שהוטלו עליהם, או להקל בתנאי השחרור.

           יצוין, כי הערר שלפניי הוגש על אחת ההחלטות שניתנו בעניינו של העורר, ואולם החומר הנלווה להודעת הערר הינו דל ביותר, וכל שצורף לערר הוא העתק כתב האישום המתוקן וההחלטה עצמה, שניתנה ביום 16.4.2015, על-ידי כב' השופט א' חזק. למרבה הצער, לא צורפו כל ההחלטות שניתנו, הן בבית משפט זה והן בבית המשפט המחוזי בעניינם של הנאשמים, דבר המקשה עד מאוד על הבנת השתלשלות העניינים, ככל שהדבר נוגע לעורר ולאוסקר. במצב דברים זה, הואיל בא-כוח המשיבה, עו"ד לינדר, להעביר לעיוני את כל החומר שברשותו, הכולל את מרבית ההחלטות שניתנו בעניינם של הנאשמים, גם אם לא את כולם, ועל כך אני מוקיר לו תודה. בין השיטין, ניתן להבין כי בית המשפט המחוזי הקל, מעת לעת, בתנאי שחרורו של העורר, כך שהותר לו לצאת מהבית בו הוא שוהה, לצורכי התאווררות, בכל יום א' בין השעות 19:00-15:00, ברדיוס של 3 ק"מ. כמו כן, הותר לעורר לצאת מהבית בכל יום ה', בין השעות 21:00-15:00, ואף זאת לצורכי התאווררות. בכל אותן יציאות, צריך העורר להיות מלווה על-ידי שני מפקחים.

6. כאמור, גם אוסקר הגיש בקשה לעיין מחדש בתנאי שחרורו לחלופת המעצר. ביום 12.5.2014, החליט בית המשפט המחוזי להענות חלקית לבקשה, בכך שאישר לאוסקר לשוחח בטלפון עם אנשים שאינם קשורים לפרשה, והתיר לאוסקר לבקר בבית אמו, לאחר תיאום מוקדם. בקשתו של אוסקר להסתפק בליווי של מפקח אחד, ולאפשר לו לקיים פגישות עבודה, נדחתה. אוסקר הגיש ערר על החלטה זו, והערר נדחה על-ידי השופט צ' זילברטל (בש"פ 3760/14אוסקר נ' מדינת ישראל (5.6.2014)). בהחלטתו ציין השופט זילברטל, כי "לא השתכנעתי כי חלף די זמן או שהשתנו הנסיבות מאז שחרור העורר לחלופת מעצר, באופן המצדיק סטייה מתנאי חלופת המעצר אשר נקבעו בהסכמה".