בש"פ 3480/13 סוהיל כיאל נ' מדינת ישראל

          לפני שני עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא) מיום 5.5.2013, במ"ת 15826-02-13, אשר הורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם.

תמצית עובדות כתב האישום

1.         כנגד העוררים - סוהיל כיאל (העורר בבש"פ 3480/13, להלן גם: נאשם 2) ואחמד חטיב (העורר בבש"פ 5326/13; להלן גם: נאשם 5) - ושלושה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות כדלקמן: קשירת קשר לבצע פשע (רצח), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); רצח בכוונה תחילה, עבירה לפי סעיפים 300(א)(2), 301 ו-29 לחוק העונשין; עבירות בנשק, לפי סעיפים 144(א), 144(ב) ו-29 לחוק העונשין; הצתה, לפי סעיפים 448(א) רישא ו-29 לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיפים 244 ו-29 לחוק העונשין.

          על פי כתב האישום, בין גסוב הנבוזי (להלן: המנוח) לבין נאשם 1, נאשם 2, עבד אלסלאם כיאל (להלן: עבד) ואחרים ממשפחת כיאל, שרר סכסוך על רקע הפעלת בתי קפה בג'דידה-מכר (להלן: הכפר). נוכח חשדם של בני משפחת כיאל כי המנוח מעורב במותו של בן המשפחה, אנס כיאל, ילד כבן 12 שנורה בסמוך לביתו בכפר, קשרו הנאשמים קשר לגרום למותו של המנוח. במסגרת הקשר, תכננו הנאשמים להמית את המנוח ביום 12.9.2012 בעת שיעשה את דרכו בחזרה מבית ספר בעיר נהריה בו השתתף בקורס נהיגה מונעת. לשם מימוש הקשר, הצטיידו הנאשמים בשני אקדחים ובתחמושת. במועד המיועד, סמוך לשעה 19:00, ועל פי בקשתו של נאשם 2, נסע מועתצם כיאל (להלן: מועתצם) עם נאשם 2 לנהריה, שם הצביע נאשם 2 על בית הספר והורה למועתצם להמתין ליציאתו של המנוח ולדווח לו ולנאשמים 5-3 על תנועותיו. במסגרת הקשר ובהתאם לתכנית, נפגש עבד בכפר עם נאשמים 5-3, אשר המתינו לקבלת הוראות ברכב מסוג הונדה וכשהם מצוידים באקדחים. בשעה 20:30 לערך התקשר מועתצם לנאשמים ודיווח להם כי המשטרה עצרה אותו וכי הוא אינו יכול לעקוב אחר רכבו של המנוח כפי שנתבקש. לאור האמור, ועל פי הוראתו של נאשם 3, נסע עבד ברכב מסוג מאזדה לצומת הכניסה לכפר והמתין שם לבואו של המנוח. בשעה 21:03 לערך דיווח עבד לנאשמים 5-3 על הגעתו של המנוח ועל התקדמות נסיעתו ברכב, בו נסעו המנוח ונביל בדרה כשהאחרון נוהג בו. נאשמים 5-3 זיהו את רכבו של המנוח והחלו בנסיעה אחריו. כעבור מספר דקות יצא נביל בדרה מרכבו של המנוח והמנוח יצא מן הרכב כדי לעבור למושב הנהג ולהמשיך בנסיעה. בשלב זה, האט נאשם 5 את מהירות נסיעתו, בעוד נאשמים 4-3 ירו באקדחים מספר רב של יריות לעבר המנוח, ש-17 מהן פגעו בו וגרמו למותו. מייד לאחר מכן, נמלטו עבד (ברכב המאזדה) ונאשמים 5-3 (ברכב ההונדה) מן המקום. נאשמים 5-3 הציתו את ההונדה במטרה להעלים ראיות, נכנסו לרכב המאזדה בו נהג עבד ונמלטו מהמקום. למחרת בבוקר, העביר נאשם 1 לעבד מעטפה ובה 40,000 ש"ח כתשלום לו ולנאשמים 5-4 עבור ביצוע התכנית והצלחתה.

החלטת בית המשפט המחוזי

2.       ביום 5.5.2013 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של חמשת הנאשמים עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם.

בית המשפט המחוזי מצא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתם של הנאשמים, וזאת חרף הקשיים הראייתיים הרבים שיש בחומר החקירה. בית המשפט הטעים כי במוקד חומר הראיות עומדת עדותו של עבד, השותף לעבירה, וכי עיקר הקושי נובע מעדות זו. הוסבר כי עבד, מסר שתי גרסאות סותרות: האחת, לפני מדובב שהוכנס לתאו, לפיה הוא עצמו השתתף בירי על המנוח בין היתר על רקע העובדה שהמנוח ניסה לסכסך בינו לארוסתו (להלן: הגרסה הראשונה), והשניה לפני חוקריו, לפיה חלקו באירוע הצטמצם לכדי מעקב ומילוט מן המקום (להלן: הגרסה השניה). בית המשפט הסביר כי לעדות זו מתווספת עדותו של מועתצם, לפיה, לבקשתו של נאשם 2, ולאחר שנאשם 2 נסע עימו לנהריה להצביע על בית הספר, הוא דיווח לנאשמים על יציאתו של המנוח מבית הספר ואז סיפר כי עצרה אותו משטרה בשל אי רצונו להמשיך במעשיו.

בית המשפט קבע כי קיימות ראיות נוספות המצביעות על אותות אמת בגרסתו השניה של עבד, לרבות מחקרי תקשורת הכוללים איכונים של מועתצם ונאשם 2 בנהריה ביחד ביום הרצח, עדויות של עדי ראיה אודות הירי (שהבחינו ברכב הונדה הנוסע במהירות לאחר הירי ובו רעולי פנים), עדויות לגבי שכירת רכב מסוג מאזדה על ידי הנאשמים 4 ו-5, ועדויות רבות לעניין מעורבותם של נאשמים 2-1 בסכסוך בין משפחת כיאל והמנוח. על רקע זה, קבע בית המשפט כי הגם שטענות המשיבים לעניין הסתירות בחומר הראיות אינן משוללות יסוד, אין בהן כדי לערער את כל התשתית הראייתית אלא להחליש אותה בלבד ומן הראוי שיידונו בהליך העיקרי. באשר למניע הנוסף שיש לעבד ברצח המנוח, קבע בית המשפט כי אין להסיק ממנו על היעדר מעורבותם של הנאשמים במעשים, וזאת לנוכח היותם של נאשמים 1 ו-2 חלק ממשפחת כיאל שלפי העדויות גם רצו במותו של המנוח, ולנוכח עדותו של עבד לפיה הנאשמים 4-3 נשכרו לשם ביצוע הרצח. לעניין נאשם 5, קבע בית המשפט כי על אף העובדה שעבד לא הזכיר אותו בגרסתו הראשונה, קיימות עדויות לעניין שכירת רכב המאזדה שקושרות אותו לכאורה לביצוע המעשה. 

בית המשפט המחוזי המשיך וקבע כי בנסיבות העניין קמה כנגד הנאשמים חזקת מסוכנות סטאטוטורית, וכי מסוכנותם מצויה במדרג הגבוה ביותר נוכח נסיבות ביצוע העבירות שכללו תכנון והכנה קפדניים וביצוע ירי בכביש ראשי ובנוכחות עוברי אורח. בית המשפט הטעים כי בנוסף לכך קיים חשש לשיבוש הליכי משפט ופגיעה בעדי התביעה לאור זהות העדים, הראיות בדבר הימשכות הסכסוך בין המשפחות והעובדה כי הרצח בוצע עבור תגמול כספי. לבסוף, קבע בית המשפט כי בשל המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן הנאשמים והחשש הכבד מפני שיבוש הליכי משפט, לא תסכון חלופת מעצר. עם זאת, נקבע כי ניתן יהיה לערוך איזון מחדש של מכלול השיקולים לאחר שישמעו עדויותיהם של עבד ומועתצם.

תמצית טענות נאשם 2 (בש"פ 3480/13)