בש"פ 38/15 מדינת ישראל נ' פלוני

           בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).  

1.        העובדות הצריכות לעניין נסקרו בהרחבה בהחלטתו של כב' השופט י' דנציגר, בהארכת המעצר השניה של המשיב (בש"פ6777/14), ועל כן אקצר בתיאור הדברים.

2.        ביום 21.10.2013 הוגש נגד המשיב כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים, הכולל שלושה אישומים, ומייחס לו עבירות מין חמורות והתעללות בילדיו הקטינים, מעשים בגינם יוחסו למשיב ארבע עבירות של אינוס במשפחה, לפי סעיף 351(א), בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); 19 עבירות של מעשים מגונים במשפחה, לפי סעיף 351(ג)(1), בנסיבות סעיף 348(א) לחוק העונשין; עבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין; ועבירות של התעללות בקטין בן משפחה לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין.

           על פי עובדות האישום הראשון, המשיב ביצע בבתו (להלן: המתלוננת) מעשה אינוס כשהייתה בת 4. במהלך שמונה השנים הבאות, ביצע בה המשיב מעשים מגונים בכ-15 מקרים שונים, ליטף אותה, נגע בגופה, הורה לה לגעת באיבר מינו וחיכך את איבר מינו בגופה כשהוא לבוש עד שבא על סיפוקו. בחלק מהמקרים ביצע המשיב את המעשים תוך שימוש באלימות כלפי המתלוננת. למתלוננת נגרמה פגיעה נפשית קשה והיא סבלה בנעוריה מדיכאון, אנורקסיה ואף ניסתה לשים קץ לחיה מספר פעמים.

           על פי עובדות האישום השני, בשנת 2012, כשהייתה המתלוננת בת 18, אמר לה המשיב כי ברצונו לשוב ולקיים עמה מגע מיני. המתלוננת התנגדה ואמרה למשיב כי תגיש תלונה במשטרה. בתגובה איים עליה המשיב כי אם לא תיעתר לו יפגע בה ובשני אחיה הקטנים. בעקבות הדברים, במהלך 12 החודשים הבאים קיים המשיב מגעים מיניים עם המתלוננת בכארבעה מקרים שונים, "בתמורה" למיתון התנהגותו האלימה ולכך שיימנע מתקיפת אחיה. בשלושה מהמקרים במהלך התקופה האמורה אף החדיר המשיב את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת. על מנת להימנע ממגע עם המשיב הפחיתה המתלוננת במכוון ממשקלה באמצעות הקאות ונטילת כדורים משלשלים. על אף שהמתלוננת השילה כשמונה קילוגרמים ממשקלה ומצבה הכללי הידרדר, המשיך המשיב במעשיו.

           במהלך קיץ 2013 החלו גורמי הרווחה לטפל בפרשה וזימנו את המתלוננת וחלק מבני המשפחה לראיונות. המשיב הזהיר את המתלוננת שלא לספר דבר על מעשיו לגורמי הרווחה, ואכן נמנעה המתלוננת מלחשוף את מעשי המשיב.

           ביום 10.10.2013, במהלך שהות המתלוננת בבסיס הצבאי בו היא שירתה, שלח לה המשיב מסרון בו כתב כי עליה להתכונן למפגש נוסף עמו באותו היום. בעקבות המסרון התמוטטה המתלוננת, חשפה את מעשי המשיב בפני מפקדיה ומאוחר יותר הסכימה למסור תלונה במשטרה.

           על פי עובדות האישום השלישי, במהלך עשר השנים הקודמות למועד הגשת כתב האישום, המשיב התנהל בבית המשפחה בצורה אלימה ותוקפנית כלפי אשתו וילדיו, תוך שהוא משליט בבית אווירה של מתח שעלול להתפרץ באופן בלתי צפוי בכל רגע. המשיב תקף את אשתו, את המתלוננת ואת שני אחיה הקטנים מספר רב של פעמים, נהג להכותם, לסטור להם ולמשוך בשערותיהם, לעיתים תוך שימוש בחפץ מזדמן כגון מברשת שיער או כפכף. עוד נהג המשיב לצעוק על ילדיו, לאיים עליהם, ללעוג להם, להשפילם ולקללם באופן תדיר.

3.        הליכי המעצר: בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, נוכח קיומן של ראיות לכאורה ועילות מעצר של מסוכנות ושל חשש לשיבוש הליכי משפט בדרך של השפעה על עדים. בדיון שהתקיים ביום 24.10.2013, בא כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אולם סבר כי עוצמת הראיות אינה דומה בכל האישומים ובחלקם היא פחותה. בהחלטתו מאותו יום, הורה בית משפט קמא לבקשת המשיב, על עריכת תסקיר מעצר. בדיון שהתקיים ביום 25.11.2013, הסכים בא כוח המשיב למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, נוכח תסקיר המעצר אשר העריך כי הסיכון בהישנות העבירות הינו גבוה וכי לא הוצגה חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו. בהחלטתו מאותו יום הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים ואסר עליו ליצור מגע עם המתלוננת, ובנוגע לרעייתו, נאסר עליו לשוחח עמה על נושא המשפט.