בש"פ 4215/15 אלכסיי פירולב נ' מדינת ישראל

           ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברק נבו) מיום 7.6.2015 במ"ת 41092-05-15, בגדרה הוחלט על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

רקע

1. ביום 23.3.2015 הוגש נגד העורר, יליד 1995, כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק) בנסיבות סעיפים 335(א)(1) ו-335(א)(2) לחוק, ובעבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק.

על-פי המתואר בכתב האישום, ביום 7.5.2015 בשעה 02:30 לפנות בוקר, עת ישבו המתלונן וחברו ר.ב ברכב ברחוב תורה ועבודה בראשון לציון, ניגשו אליהם העורר וחברו אוראל מגור (להלן:אוראל). משהבחין המתלונן בעורר, התקדם מעט עם הרכב, עצר ויצא ממנו. העורר ניגש אל המתלונן כשהוא אוחז חפץ חד בידו, הניף את החפץ וחתך באמצעותו חתך באורך של 10 ס"מ לכל רוחב צדו השמאלי של צוואר המתלונן. בעוד המתלונן מנסה להתגונן ולהדוף את העורר, תקף אותו גם אוראל, אשר חתך את ידו הימנית של המתלונן באמצעות חפץ חד אחר. משהבחינו המתלונן וחברו ר.ב כי צעירים נוספים קרבים לעברם, מיהרו להיכנס ולנעול את דלתות הרכב. השניים הצליחו להימלט מהמקום אל ביתו של המתלונן הנמצא בסמוך, שם התמוטט המתלונן ופונה לבית החולים. לעת הזו אוראל טרם אותר.

           במעשיו אלה הפר העורר הוראה חוקית שניתנה על-ידי בית המשפט השלום בראשון לציון ביום 30.3.2015 במסגרת מ"ת 6685-05-14, בקשר עם כתב אישום אחר שהוגש נגד העורר, שגם הוא עוסק בתקיפת המתלונן (בהזדמנות קודמת). באותה החלטה הורה בית משפט השלום על שחרור העורר למעצר בית מלא בפיקוח, ואסר עליו ליצור קשר עם המתלונן במקרה דנא.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בדיון שנערך ביום 7.6.2015 הסכים בא-כוחו של העורר לקיומן של ראיות לכאורה אך טען לעוצמת הראיות. לטענת בא-כוח העורר, מאחר שלא ניתן לתת אמון בגרסתו של ר.ב, הרצופה לגישתו שקרים ואי דיוקים, ומכיוון שגם עוצמת שאר הראיות נמוכה, יש לבחון את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

3. בהחלטתו מאותו היום דחה בית המשפט את טענות העורר וקבע כי אמנם נקודות רבות בחומר הראיות מעוררות סימני שאלה, אך אין בסימני שאלה אלה בכדי לפגוע בעוצמת הראיות. נקבע, כי גם אם יש סתירות ופרכות בעדותו של ר.ב, הרי שלא ניתן לומר שקיימת חולשה בראיות, שכשלעצמה מובילה להעדפת חלופת מעצר. לעניין עילת המעצר נקבע, כי קיימת בעניינו של העורר מסוכנות סטטוטורית הנובעת מהשימוש בנשק קר ומהפרת תנאי מעצר הבית, וכן עילה של חשש לשיבוש הליכי חקירה (העורר פעל במספר דרכים על מנת לטשטש את העובדה שהתקרית האלימה התרחשה שלא במקום מעצר הבית בו שהה). נוכח האמור, ונוכח הפרת התנאים שהוטלו על העורר במסגרת הליכים קודמים, קבע בית המשפט כי אין מקום לשלוח את העורר לקבלת תסקיר מעצר והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

הערר והדיון בערר