בש"פ 431/15 פלוני נ' מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ד' שריזלי) מיום 18.1.2015 במ"ת 53531-12-14, על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

תמצית עובדות רקע

2. ביום 25.12.2014 הוגש נגד העורר, יליד 1960, כתב אישום הכולל ארבעה אישומים, בהם מיוחסות לו עבירות מין שונות שביצע בקטינים, ברובם תוך ניצול יחסי תלות ומרות וכן עבירות נלוות, לרבות תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ובריחה ממשמורת חוקית. לפי כתב האישום, העורר שימש מנהל קבוצת הכדורגל הבוגרת של מועדון הפועל פתח תקווה, היה דמות מוכרת ומשפיעה בעולם הכדורגל, נודע בקרב השחקנים כ"דמות אב" והיה בעל נגישות גם לשחקני קבוצת הנוער של המועדון. העורר מואשם שבהזדמנויות שונות במועדים שוניםהוא ביצע בכמה קטינים עבירות מין, שלא בהסכמתם או בהסכמתם שהושגה תוך ניצול יחסי התלות והמרות של הקטינים בו, ולאחר שהתכתב עמם באינטנסיביות ואף נתן להם כספים ובגדים על מנת לבסס את תלותם בו. העורר מואשם שניצל את חלומם של הקטינים להשתלב בעולם הכדורגל, כמו גם את היותם מעוטי יכולת. מסכת אירועים זו נחשפה בעקבות חקירת האירוע המתואר באישום הרביעי, כאשר שוטרים נתקלו באופן אקראי בעורר עת שהה ברכבו עם קטין, ממנו קיבל שירותי מין תמורת תשלום. משביקשו השוטרים לעוצרו בחשד לעבירת מין בקטין, תקף העורר שוטרת ונמלט מהמקום עם רכבו, למרות קריאות השוטרים לעורר לעצור וירי באוויר של השוטרים, ותוך נסיעה ברמזור אדום.

3. במקביל להגשת כתב האישום הגישה המשיבה גם בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. בבקשה נטען, בתמצית, כי בידי המדינה ראיות להוכחת אשמתו, לכאורה, של העורר, תוך פירט עיקרי הראיות. כן נטען כי נוכח אופיין החמור של העבירות המיוחסות לעורר, בייחוד לאור הדרך המניפולטיבית ששימשה אותו ליצור קשר תלות הדוק עם הקטינים, קמה חזקת מסוכנות המצדיקה מעצר עד תום ההליכים. ולבסוף נטען, כי האירוע המתואר באישום הרביעי - שכלל כאמור גם תקיפת שוטרת והימלטות - מעיד גם על מסוכנות אלימה וחשש להימלטות מן הדין.

4. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר מעצר על ידי שירות המבחן למבוגרים, התסקיר שהוגש ביום 11.1.2015 כולל התייחסות לנסיבותיו האישיות של העורר, תיאור יחסו למעשים המיוחסים לו, ואת הערכת שירות המבחן כי "נשקף מפניו סיכון לביצוע עבירות מין נוספות כלפי קטינים ממין זכר". שירות המבחן בחן גם את הצעתו של העורר לחלופת מעצר בביתו, בפיקוח אשתו, אחיינו וחבריו. שירות המבחן התרשם אמנם לחיוב מהמפקחים המוצעים, אך שלל את חלופת המעצר בסביבת ביתו של העורר, משום שעצם השחרור והקרבה הגאוגרפית היו עלולים, לדעת שירות המבחן, להגביר את מצוקתם הנפשית של הקטינים נפגעי העבירות, וכן בשל סיכון לקטינים וחשש לשיבוש הליכי משפט. עם זאת, המליץ השירות לאפשר לעורר להציג חלופות אחרות למעצר, מרוחקות מעיר מגוריהם של המתלוננים.

5. בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 12.1.2015לא חלק בא-כוח העורר על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר, אך חלק על שלילת חלופת המעצר בגין מסוכנות. נטען כי כתב האישום מתאר עבירות שנעברו במסגרת קשר ארוך טווח שיצר העורר עם הקטינים, ולכן מעצר בית במקום מרוחק מבתי הקטינים מאיין את הסיכון ומהווה חלופת מעצר הולמת.

           מנגד טענה באת כוח המדינה, כי מסוכנותו של העורר עולה ממכלול האישומים נגדו ומדרך התנהלותו. נטען, כי שחרורו עלול לפגוע בשלומם הנפשי של הקטינים, כי אין מדובר באירוע חד פעמי אלא זו הייתה דרך חייו של העורר משך תקופה ארוכה, וכן כי שירות המבחן קבע כי התנהגותו הייתה מתוכננת ומניפולטיבית. כל אלה, לטענת המדינה, יוצרים תמונה של "מסוכנות ממשית ביותר".

           שני הצדדים הגישו, כנהוג, פסיקה התומכת בעמדתם, זה בכה וזו בכה.

6. ביום 18.1.2015 ניתנה החלטת בית המשפט. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי בהתקיים ראיות לכאורה ביחס לעורר, קמה עילת מעצר סטטוטורית. בית המשפט הוסיף וקבע, כי האירועים והעובדות שמגולל כתב האישום הם "קשים, חמורים ומזעזעים", וכי אין כל ספק "בדבר מסוכנותו של המשיב לשלום הציבור ולביטחונו". בית המשפט התייחס לתסקיר המעצר, ההערכות הכלולות בו באשר למסוכנות העורר, ומסקנות התסקיר, כי אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר לביתו, אך לאפשר לעורר להציג חלופות אחרות למעצר, מרוחקות מעיר מגוריהם של המתלוננים.