1. לפניי בקשה חמישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 13.10.2014 או עד למתן פסק דין בת"פ 42349-02-13 בבית משפט השלום בפתח תקווה, לפי המוקדם.
כתב האישום
2. המשיב והנאשמים 2 ו-3 הינם מנהליה של הנאשמת 4, חברה פרטית בע"מ, העוסקת במכירה קמעונאית של דלק. במסגרת האישום הראשון לכתב האישום נטען, כי במהלך החודשים מאי 2011-דצמבר 2012 כללו הנאשמים בספרי החשבונות של הנאשמת 4 97 חשבוניות פיקטיביות בסכום של 190,626,383 ש"ח בגין דלקים שכביכול נרכשו על ידי הנאשמת 4, וניכו את מס התשומות הכלול בחשבוניות בסך של 26,661,640 ₪, אותו שלשלו לכיסם שלא כדין. עוד נטען, כי הנאשמים השתמשו במרמה, ערמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס הכנסה בגין הכנסה בסך של 190,626,377 ש"ח. בגין האישום הראשון יוחסו למשיב (ולנאשמים 2 ו-3) 97 עבירות של ניכוי מס תשומות שלא כדין במטרה להתחמק ממס, וזאת בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 117(ב)(5) ו-סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ); ניהול פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק המע"מ; הכנה או קיום פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות בכוונה להתחמק לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה); ושימוש בכל מרמה, ערמה או תחבולה בכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה.
על פי האישום השני, קיבלו הנאשמים לידיהם במהלך החודשים יוני 2011 עד יוני 2012 60 חשבוניות פיקטיביות נוספות בסכום של 110,595,928 ש"ח בגין רכישה, לכאורה, של דלקים, וניכו את מס התשומות הכלול בחשבוניות הפיקטיביות בדיווחי הנאשמת 4 לרשויות המס. על מנת להתחמק מתשלום מס הם רשמו את החשבוניות בכזב בספרי החשבונות של הנאשמת 4, כאילו ייצגו עסקאות אמת.
לאחר שהמשיב נחקר על העבירות שלעיל ועל מנת לשבש את הליכי החקירה, ולאזן בכוזב את עודף המלאי שנוצר אצל הנאשמת 4, כתוצאה משימוש בחשבוניות הפיקטיביות, פעל המשיב, באמצעות רואה החשבון של הנאשמת 4, להוצאת תעודות משלוח ידניות פיקטיביות. לפי אותן חשבוניות סיפקה הנאשמת 4 סחורה בשווי 112,935,158 ₪, ללקוחה בשם חברת דבי אנרגיה והובלה בע"מ (להלן: חברת דבי), אף שסחורה כאמור לא סופקה.
לאחר מכן, פנתה הנאשמת 4 לבית המשפט המחוזי, בבקשה לפירוק חברת דבי בטענה, כי זו רכשה ממנה את הסחורה המפורטת בתעודות המשלוח המזוייפות, אך לא שילמה בגין אספקת הסחורה, וכי מדובר בחברה חדלת פרעון. המשיב שידל את הנאשמת 2 וכן עובד של חברת דבי להגיש לבית המשפט המחוזי תצהירים כוזבים המאשרים, כי הנאשמת 4 ביצעה עסקאות אמת עם חברת דבי. לאור זאת, ומאחר שאף המנהל והבעלים של חברת דבי הגיש תצהיר כוזב, לפיו לחברה יש חוב לנאשמת 4, ואף הביע הסכמתו לבקשת הפירוק, אישר בית המשפט המחוזי את פירוקה של חברת דבי. לאחר אישור הפירוק, הורה המשיב לרואה החשבון לרשום 15 חשבוניות מס על שם הנאשמת 4 בגין העסקאות שכביכול בוצעו עם חברת דבי, ובהמשך דאג שיונפקו 15 חשבוניות זיכוי בגין חשבוניות המס האמורות, בטענה כי לאחר אישור פירוק חברת דבי, חוב המס שבחשבוניות המס הינו "חוב אבוד" שאינו חייב במס. זאת, למרות שרשויות המס לא הכירו בחובה של חברת דבי כחוב אבוד.
בגין מעשים אלו יוחסו למשיב (ולנאשמים 2 ו-4) עבירות של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין); רישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק העונשין; שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין; ניהול פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מע"מ; הכנה או קיום פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות בכוונה להתחמק ממס לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה; שימוש בכל מרמה, ערמה או תחבולה בכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה; שימוש בכל מרמה או תחבולה במטרה להתחמק ממס, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ; המשיב בלבד הואשם גם בשלוש עבירות של שידול לשבועת שקר, לפי סעיפים 239 ו- 30 לחוק העונשין.
על פי עובדות האישום השלישי, ביום 4.2.2013 , המשיב קילל את חוקר רשות המיסים, מספר פעמים, במהלך חקירתו. ביום 18.2.2013, במהלך נסיעתו של המשיב עם חוקריו למשרדי להב 443, החל המשיב לבעוט בחוקר שנהג ברכב, לאחוז בזרועו ולהחזיק את פניו בכוח, בכוונה להפריע לו במהלך הנסיעה, וכן תקף את החוקר השני שנסע עימם. במסגרת אישום זה יוחסו למשיב עבירות של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין ותקיפת עובד ציבור בכוונה להכשיל את הנתקף במילוי תפקידו, לפי סעיף 382א(ב) לחוק העונשין.
הליכי המעצר