בש"פ 7334/14 דוד שוסטר נ' מדינת ישראל

א.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כ' מוסק) במ"ת 31198-08-14 מיום 7.10.14, במסגרתה נעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו במסגרת ת"פ 31156-08-14. בערר זה נטען כי אין בענייננו ראיות לכאורה, ולחלופין כי גם אם ישנן ראיות כאלה משקלן לא רב, ולכן יש מקום לחלופה.

רקע והליכים

ב.        ב-21.8.14 הוגש כנגד העורר ומשה גולדשטיין (להלן משה), כתב אישום, המייחס להם עבירות של סחר בסם מסוכן על פי הסעיפים 19א+13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973 (להלן הפקודה), בצירוף עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן החוק); ניסיון ליבוא סם מסוכן על פי סעיפים 19א+13 לפקודה בצירוף סעיפים 25 ו-29 לחוק; וקשירת קשר לפשע על פי סעיף 499(א)(1) לחוק. על פי כתב האישום ניהלו העורר ומשה, יחד עם אחרים הנמצאים בברזיל וזהותם אינה ידועה, רשת בין לאומית להעברת סמים מסוכנים מדרום אמריקה לאוסטרליה. עוד צוין כי במסגרת תכניתם, גייס משה חבר ילדות בשם שמעון בניטה (להלן בניטה) כבלדר סמים, וכי מרגע שגויס ועד שנתפס על ידי משטרת ברזיל כשבמזוודותיו 5.819 קילוגרמים של סם מסוכן מסוג קוקאין, פעלו העורר ומשה במשותף לשם הוצאה לפועל של מבצע הברחת הסמים על ידיו; בין היתר רכשו את כרטיסי הטיסה, הסדירו את האשרה ושילמו בעבורה, קישרו בין בניטה לאיש הקשר בברזיל שסיפק את הסמים ועוד. 

ג.        עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצר משה והעורר עד תום ההליכים המשפטיים. בבקשה נטען על ידי המשיבה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים; בין אלה, האזנות סתר לשיחות שנוהלו על ידי משה והעורר, הודאת משה בפני אביו ישראל גולדשטיין (להלן ישראל), הפללת העורר על-ידי ישראל, ותפיסת בניטה עם הסם המסוכן בברזיל. נטען כי כנגד המשיבים קמה עילת מעצר סטטוטורית לענין עבירות סמים חמורות מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996. ביחס לעורר בלבד ציינה המשיבה, כי הורשע בעבר בבית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 2089/06 בעבירות של יבוא סם מסוכן, ובגינן נדון לתקופה של 45 חודשי מאסר וכן מאסר על תנאי. הוסף כי נסיבות ביצוע העבירה, ובפרט סוג הסם וכמותו, מעידות על נגישות העורר לסמים ועל מסוכנותו לציבור, ולפיכך, אין חלופה ראויה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים. 

ד.        בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע, כי נוכח הראיות שבתיק החקירה ניתן ללמוד על חלקם של משה והעורר בפרשת הסחר בסמים ועל מסוכנותם, ולפיכך יש לקבל את בקשת המשיבה למעצר עד תום ההליכים. נאמר כי התשתית הראייתית, המבוססת בעיקרה על האזנות סתר, תומכת בעובדות המתוארות בכתב האישום; ההאזנות מתעדות את הסידורים שנעשו בין העורר למשה ביחס לנסיעתו של בניטה, וכן את העדכונים השוטפים ביניהם, בכל הנוגע להתקדמותו. עוד ציין בית המשפט כי להאזנות סתר אלה מתוספות ראיות נוספות, התורמות לחיזוק הנטען בכתב האישום. בין אלה הצביע בית המשפט על ההודעה שמסר למשטרה ישראל, בה חזר מספר פעמים על כך שבנו סיפר לו כי הוא והעורר שלחו אדם לברזיל והלה אמור לקחת משם סחורה לאוסטרליה, ושהוא חושב שמדובר בקוקאין. כך צוינה ההודעה מטעם סוכן הנסיעות, מנדי מרילוס (להלן מנדי), שטיפל בהנפקת האשרה וכרטיסי הטיסה של בניטה, אשר מסר כי משה והעורר ביקשו ממנו להכין כרטיסי טיסה בעבור בניטה במסלול ברזיל - צ'ילה - אוסטרליה, וכן שיסדיר את האשרה הנדרשת לשם השלמת מסלול הנסיעה הנזכר. בנוסף, מסר מנדי כי משה שילם לו בעבור הכרטיס סך של 4,000$ והעורר העביר סכום זהה במזומן לבן דודו, אשר לו משרד נסיעות בחו"ל. עוד איזכר בית המשפט את הודעתו של הלל גולדשטיין, אחיו של משה (להלן הלל), שהיה עמו שעה שהגיעה אליו שיחת הטלפון בדבר מעצרו של בניטה. לבסוף, ציין בית המשפט את חוות דעת המומחה אשר בדק את החומר שנמצא במזוודותיו של בניטה ואישר, במסמך רשמי של משטרת ברזיל, כי אכן מדובר בחומר מסוג קוקאין. נוכח כל הראיות הללו ועוד, קבע בית המשפט כי ישנן ראיות לכאורה למפורט בכתב האישום, ועל כן קמה עילת המעצר הקבועה בחוק. עוד ציין בית המשפט את ההלכה לפיה במקרים של עסקאות סמים בינלאומיות הכלל הוא, כי המעורבים ייעצרו עד תום ההליכים וישוחררו לחלופת מעצר במקרים חריגים בלבד, בפרט כאשר הם מהוים גורם מרכזי בעסקת הסמים. יצוין כי גם משה נעצר עד תום ההליכים ועררו נדחה בבית משפט זה (בש"פ 7147/14 גולדשטיין נ' מדינת ישראל, החלטת השופט זילברטל מהיום).

הערר

ה.        כלפי החלטה זו של בית המשפט המחוזי מוגש הערר הנוכחי. העורר טוען, כי אין תשתית ראייתית לכאורית המספיקה לשם הוכחת כתב האישום. לחלופין, טוען העורר כי גם אם ישנן ראיות לכאורה בעניינו, משקלן אינו רב והוא מצדיק שחרור בתנאים מגבילים. ביחס לטענתו בדבר העדר ראיות לכאורה, טוען העורר תחילה, כי לא הונחה בפני בית המשפט "חוות דעת סם" סופית, אלא העתק של חוות דעת ראשונית בלבד, בה צוין רק משקל הברוטו של הסם (הכולל את דופן המזוודה), והחתום עליה אינו נכלל ברשימת עדי התביעה. שנית, טוען העורר כי מדינת ישראל אינה חתומה על הסכם הסגרה עם ברזיל, ולכן לא ברור האם משטרת ברזיל תיאות לשתף פעולה עם רשויות האכיפה בישראל, ובפרט האם תשלח נציגים להעיד ולמסור את החומר החשוד כסם. שלישית, נטען ביחס לבניטה, כי אין כל הוכחה לכך שהלה נעצר ולא ברור האם נחקר, ואם כן, מה מסר בחקירתו. לטענת העורר גם לא הצליחה המשיבה לשים ידה על אותם חומרים מסוכנים שנמצאו במזוודותיו של בניטה, כך שבענייננו "לא רק שיש ניתוק בשרשרת הסם, אלא שאין שרשרת סם בכלל".

ו.        עוד טוען העורר ביחס למשקל הראיות נגדו, כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי הודעותיהם של ישראל ושל הלל מסבכות אותו; זאת כיון שבחקירתו של ישראל היה זה החוקר אשר אזכר לראשונה את שמו של העורר, בעוד שישראל הזכיר רק את בנו ועוד אדם; ובחקירתו של הלל ציין הלה מפורשות כי גילה את מעורבות העורר בפרשה רק משיחה שניהל עם משה. לבסוף, טוען העורר כי הראיה המרכזית הקיימת נגדו היא האזנות הסתר, ולאלה ניתן לתת פרשנות אחרת מזו אשר העניקו המשיבה ובית המשפט, זאת בין היתר שכן לא נשמעת בהן אף לא מילה הקשורה בסמים.

הדיון