בש"פ 7481/16

בקשה להארכת מעצר ראשונה מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים יום החל מיום 11.10.2016 או עד למתן פסק דין בת"פ 19713-01-16 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם. 

כתב האישום

2. נגד המשיבים הוגש כתב אישום מתוקן הכולל 4 פרקים, המייחס להם, בין היתר, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; הלבנת הון; התחמקות מתשלום מס וסיוע לאחר להתחמק מתשלום מס; ניכוי תשומות על-סמך מסמכים כוזבים; ניהול חשבונות כוזבים ומסירת דיווח כוזב. למשיב 2 מיוחסות בנוסף עבירות של איומים וסחיטה באיומים, תוך שימוש בנשק חם וקר. בכתב האישום מתוארת מסכת שיטתית של אלפי עבירות כלכליות חמורות שבוצעו במסגרת תכנית עבריינית רחבת היקף של הפצת חשבוניות פיקטיביות והלבנת הון, בתקופה מצטברת של כחמש שנים, ובהיקף של מאות מיליוני שקלים. על פי הנטען, המשיבים הפעילו חברות קש, יחידים ועוסקים שונים (להלן: ההתארגנות), ובאמצעותם מכרו אלפי מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס, ניכו תשומות על סמך המסמכים הכוזבים, פתחו חשבונות בבנקים שונים והלבינו את ההכנסות שקיבלו ממכירת החשבוניות הפיקטיביות, כאשר בכלל מעשי ההונאה שלהם הסבו זנק בגובה של מאות מיליוני שקלים לקופת המדינה.
3. על פי המתואר בכתב האישום, בתמצית, מפברואר 2011 ועד דצמבר 2015 או בסמוך לכך, קשרו המשיבים קשר יחד ועם אחרים לביצועה של תכנית עבריינית במסגרתה הונו את רשויות המס, התחמקו וסייעו לאחרים להתחמק מתשלומי מע"מ ומס הכנסה בסכום של כ-813,895,305 ש"ח שלא כדין, ניכו תשומות שלא כדין בסכום של כ-80,499,498 ש"ח והלבינו הון בסך כולל של 167,601,382 ש"ח. במסגרת פעילותם, המשיבים הביאו לפתיחתן של 4 חברות שנרשמו על שם אנשי קש, וששימשו אותם כפלטפורמה לביצוע העבירות נשוא כתב האישום, וכן הפעילו לפי רצונם יחידים ועוסקים לצורך קידום מטרותיהם. המשיבים קשרו קשר עם לקוחות רבים, להם מכרו, תמורת עמלה, 3,133 חשבוניות פיקטיביות בהיקף של 473,261,230 ש"ח. לאחר הוצאת החשבוניות הפיקטיביות, הן נרשמו בכזב בכרטיסי הנהלת החשבונות של הלקוחות, וכנגדן נרשמו תשלומים שבוצעו לכאורה בגין העסקאות, כאשר בפועל הכספים הוחזרו ללקוחות בניכוי עמלה ששולמה למשיבים. המשיבים לא דיווחו על הכנסותיהם מהעמלות ולא שילמו את המס הנובע מהן.
4. במקביל, ועל מנת להקטין את תשלומי המס בגין החשבוניות הפיקטיביות שמכרו, הוציאה ההתארגנות חשבוניות פיקטיביות (להלן: התשומות הפיקטיביות). ההתארגנות עשתה שימוש בתשומות הפיקטיביות לצורך הגדלה פיקטיבית של הוצאותיה לצרכי מס וניכתה אותן בדיווחיה התקופתיים למנהל מס ערך מוסף. המשיבים ניכו תשומות באופן זה על סמך 923 תשומות פיקטיביות שקיבלו מעוסקים שונים בסכום כולל של 541,919,784 ש"ח. בתשלומים שבוצעו כנגד החשבוניות הפיקטיביות נעשו עבירות הלבנת הון בסך של לפחות 167,601,382 ש"ח, במסגרתן בוצעו פעולות להסוואת והסתרת מקור הכספים והפעולות האמיתיות שנעשו בו.
5. בנוסף מתואר בכתב האישום, כי המשיבים עשו כל שביכולתם כדי לעמוד בדרכה של הרשות החוקרת, ובין היתר סייעו לאחד מאנשי הקש להסתתר מרשויות החוק ואף ציידו אותו בתעודת זהות מזויפת; התכוננו לחקירה והכינו אחרים; והעלימו ושרפו מסמכים רבים על מנת שלא יתגלו מעשיהם. כמו כן, נטען כי המשב 2 איים וסחט באיומים שניים מחברי ההתארגנות במטרה למנוע מהם לנתק את הקשר עם ההתארגנות, בכך שניסה לדקור אחד מהם ברגלו והצמיד אקח טעון לצווארו של האחר. עוד יצוין, כי משיב 1 המשיך לבצע את העבירות המתוארות חרף העובדה שבדצמבר 2013 נחקר על הפרשה ואף היה עצור.

ההליכים עד כה

6. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים המתנהלים נגדם. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, וביניהן הודייתם של מעורבים מרכזיים בפרשה; חומרים חשבונאיים; האזנות סתר החושפות את הפעילות המתוארת בכתב האישום; והודעות שקושרות את המשיבים ואחרים לעבירות נשוא כתב האישום. בנוסף, נטען כי לחובת המשיבים קמה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שכן קיים חשש ממשי לכך ששחרורם יביא לשיבוש מהלכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש המאסר, להשפעה על עדים או פגיעה בראיות בדרך אחרת. כמו כן, נטען כי מתקיימת במשיבים עילת מעצר של מסוכנות, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, וזאת משום שיש יסוד סביר לכך שאי-מעצרים יסכן את ביטחונו של אדם ו/או בטחון הציבור, לרבות רכושו. ביחס למשיב 2, צוין כי קמה עילת מסוכנות לפי סעיף 21(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, בגין כך שמיוחסות לו עבירות אלימות תוך שימוש בנשק קר וחם.  
7. לבקשת באי כוח המשיבים, הדיון בבקשת המעצר נדחה ליום 25.1.2016, והמשיבים נעצרו עד החלטה אחרת. בדיון שהתקיים ביום 17.1.2016 הגיש בא כוח המשיב 2 הודעה לבית המשפט כי לא יוכל לייצגו, ובית המשפט הורה למנות למשיב 2 סניגור מהסניגוריה הציבורית. לבקשת המבקשת, דיון המעצר נדחה ליום 4.2.2016. ביום 2.3.2016 הגיש בא כוח המשיב 1 בקשה לדחיית הדיון בשבועיים לצורך גיבוש עמדתו בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, ובית המשפט דחה את הדיון בעניינו ליום 22.2.2016. עוד ביום 3.2.2016 הוגשה בקשה מטעם הסניגוריה הציבורית להתליית מינויה, וזאת סברה כי המשיב 2 נמצא במשא ומתן לשכירת שירותיו של עורך דין פרטי. בדיון שנערך ביום 4.2.2016 המשיב 2 הודיע כי אין בכוונתו לשכור שירותים משפטיים באופן פרטי, והוא מעוניין במינוי סניגור ציבורי. על כן, בית המשפט הורה על דחיית הדיון בעניינו ליום 11.2.2016, כאשר מונתה למשיב באת כוחו הנוכחית ביום 8.2.2016. בדיון שהתקיים ביום 11.2.2016, בהסכמת באת כוח המשיב 2, הורה בית המשפט על מעצרו עד להחלטה אחרת.
8. בדיון שהתקיים ביום 22.2.2016 ביקשו באי כוח המשיבים לדחות את הדיון, על מנת לגבש את עמדתם בשאלת הראיות לכאורה. לבקשתם, בית המשפט הורה על דחיית הדיון ליום 17.3.2016. ביום זה, הצהירו באי כוח המשיבים כי אינם מסכימים לקיומן של ראיות לכאורה ועמדו על גדר המחלוקת. בית המשפט הורה לצדדים להגיש סיכומי טיעון בעניין, וקבע מועד לדיון ביום 8.5.2016. ביום 1.5.2016 הגישו באי כוח המשיבים בקשה לדחיית המועד לדיון בראיות לכאורה, ובית המשפט הורה על דחייתו ליום 19.5.2016.
9. ביום 19.5.2016 נערך הדיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה בעניינם של המשיבים. ביום 30.6.2016 בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה למעורבותם של המשיבים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, וכן קבע דיון בשאלת קיומן של עילות מעצר ליום 28.7.2016 – אשר נדחה לבסוף ליום 8.8.2016. כמו כן, לבקשת באי כוח המשיבים, בית המשפט הורה על עריכת תסקיר שירות מבחן בעניינם.
10. ביום 27.7.2016 הוגש תסקיר שירות מבחן בעניינו של המשיב 2. שירות המבחן התרשם כי למשיב 2 יכולת לקדם את צרכיו האישיים באמצעות התנהלות מניפולטיבית וכי הינו מתנהל על פי דפוסי הסתרה מול סביבתו הקרובה. כן העריך שירות המבחן כי נשקף סיכון משמעותי מהמשיב 2 להמשך התנהלות שולית בתחום המרמה, וכי נשקפת ממנו רמת סיכון בינונית להישנות התנהלות אלימה אשר תוצאותיה עשויות להיות ברמה הבינונית אף הם. אשר למפקחים שהוצעו על ידי המשיב 2, שירות המבחן ציין כי, להתרשמותו, הם אינם מסוגלים לזהות גורמי סיכון במצבו ולמנוע אותם. על כן, המלצת שירות המבחן היתה שלא להורות על שחרור המשיב 2 לחלופת מעצר. ביום 4.8.2016 הוגש תסקיר מעצר משלים בעניינו של המשיב 2, ובו נפסלה חלופת מעצר נוספת שהוצעה על ידו, לאחר שנמצא כי אין בה כדי להפחית את המסוכנות הנשקפת מהמשיב.
11. ביום 3.8.2016 הוגש תסקיר שירות מבחן בעניינו של המשיב 1. שירות המבחן העריך כי קיים סיכון להישנות התנהגות בעייתית ופורצת גבול מצדו של המשיב 1. באשר למפקחים המוצעים, שירות המבחן קבע כי הם ערים לדרישות הטכניות של הפיקוח ועונים עליהן, אך אינם ערים לאפשרות של שיבוש הליכים והשפעת גורמים שוליים על המשיב 1. על כן, שירות המבחן התרשם כי הם יתקשו להוות גורמים ממתנים ומפחיתי סיכון להישנות התנהגות בעייתית ופורצת גבול. משכך, שירות המבחן המליץ שלא להורות על שחרורו של המשיב 1 לחלופת מעצר או לשחרורו למעצר בפיקוח אלקטרוני.
12. ביום 8.8.2016 נערך דיון בשאלת התקיימותן של עילות מעצר בעניינם של המשיבים וקיומן של חלופות מעצר, והמועד למתן החלטה נדחה ליום 11.9.2016. ביום 9.9.2016 הגישו באי כוח המשיבים בקשה לדחיית ההחלטה. המבקשת התנגדה לבקשת הדחייה, ובית המשפט דחה את הבקשה והורה כי הדיון יתקיים כמתוכנן. ביום 11.9.2016 קבע בית המשפט המחוזי כי מתקיימת במשיבים עילת מעצר של מסוכנות – אשר לא ניתן לאיינה על ידי חלופת מעצר, וזאת לאחר שמצא כי המעשים המיוחסים להם מלמדים על הסכנה הגדולה הנשקפת מהם. כן ציין בית המשפט כי עבירות כלכליות מהסוג הנדון מקימות עילת מעצר מובהקת חרף היותן עבירות רכוש לכאורה. בנוסף, בית המשפט המחוזי קבע כי לחובת המשיבים קמות גם עילת מעצר של שיבוש הליכי משפט וחשש מהימלטות. על כן, בית המשפט המחוזי הורה על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. יצוין, כי ביום 14.9.2016 ערר המשיב 1 על ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים לבית משפט זה – אשר דחה את הערר ביום 21.9.2016, בהסכמתו של המשיב 1 (בש"פ 7196/16).
13. בכל הנוגע למהלך הדיונים בתיק העיקרי, ביום 22.2.2016 נערך הדיון הראשון בתיק, במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן. באי כוח המשיבים ביקשו לדחות את המענה לכתב האישום לצורך עיון בחומרי החקירה והעתקתם, והדיון נדחה ליום 22.3.2016. ביום זה, באי כוח המשיבים ביקשו לדחות את המענה לכתב האישום פעם נוספת, והדיון נדחה ליום 17.5.2016. ביום 15.5.2016 הוגשה על ידי באי כוח המשיבים בקשה לדחיית מועד ההקראה. המשיבה התנגדה לבקשה, ובית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי הדיון יתקיים במועדו. בדיון מיום 17.5.2016 שבו המשיבים על בקשתם לדחות את המענה לכתב האישום, ובית המשפט הורה על דחיית הדיון ליום 7.6.2016. באי כוח המשיבים שבו וביקשו לדחות את המענה לכתב האישום, וביום 3.7.2016 בית המשפט קבע מועדים לצורך הגשת המענה לכתב האישום, טענות מקדמיות ותגובת המבקשת. כמו כן, בית המשפט הציע לצדדים לשקול אפשרות לפנייה לגישור. ביום 15.6.2016 פנו באי כוח המשיבים לבית המשפט בבקשה לעיון בחומר החקירה, וביום 17.7.2016 נערך דיון חלקי בבקשה, והמשכו נדחה ליום 28.7.2016. נוכח בקשת באי כוח המשיבים, המשך הדיון נדחה ליום 22.9.2016, במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמות לעניין חומר החקירה המבוקש.
14. ביום 31.7.2016 הודיעו הצדדים כי הם מסכימים להליך גישור, וביום 31.7.2016 קבע בית המשפט כי יש להפנות את התיק לבחינת האפשרות להביאו בפני שופט מגשר. בשים לב לכך שהמשיבים היו עצורים באותו מועד עד החלטה אחרת, ביום 18.8.2016 פנתה המבקשת לבית המשפט בבקשה דחופה לקביעת מועדי הוכחות ובבקשה לקבוע מועד לשמיעת הליך הגישור. בית המשפט קבע ישיבת גישור ליום 18.9.2016 וכן חמישה מועדים לשמיעת הוכחות: 25.9.2016; 9.10.2016; 10.10.2016; 30.10.2016; וה-31.10.2016.
15. במהלך דיון שנערך ביום 11.9.2016, הועלו טענות מקדמיות מטעמים של המשיבים, והצדדים הסכימו כי הדיון בהן יידחה לשלב שבו בית המשפט יוכל להידרש אליהן – לאחר שנחשף לראיות. בית המשפט הורה כי מועד דיון ההוכחות שנקבע ליום 25.9.2016 יהפוך למועד תזכורת. ביום 22.9.2016 התקיים דיון גישור, ומועד נוסף לגישור נקבע ליום 9.10.2016. במסגרת הדיון מיום 25.9.2016, לבקשת באי כוח המשיבים, הורה בית המשפט על ביטולים של מועדי ההוכחות שהיו קבועים לימים 9.10.2016 וה-10.10.2016. מנגד, נקבעו מועדי הוכחות נוספים בימים: 23.11.2016; 4.12.2016; 14.12.2016; 15.12.2016; 21.12.2016; 15.1.2016; 19.1.2016; וה-23.1.2017. כמו כן, בית המשפט המחוזי הבהיר, כי מרגע שבו יתחיל הליך שמיעת ההוכחות יעמוד בית המשפט על קיום כלל הדיונים.